למרות ש"שש אמהות", הדוקו ריאליטי החדש שעלה אתמול ברשת, מעיד על עצמו כעוסק באימהות, נדמה שהחלקים המעניינים יותר שבה הם אלו שקשורים דווקא לזוגיות של המשתתפות. אם יש משהו שאפשר לומר בביטחון על גילה גמליאל, ג'ני צ'רווני, נועה ירון או כל אחת אחרת מהמשתתפות (הכוללות גם את אישתר, עירית בנדק ונטשה מוזגוביה), זה שהן אמהות סבבה. "אמהות טובות דיין", כמו שטבע לפני אי אלו עשרות שנים הפסיכואנליטיקאי וויניקוט. כזאת שנענית לצרכי הילד, אוהבת אותו מאוד וכפי הנראה גם תיכשל בכמה דברים לאורך הדרך כדי לספק לו מידה בריאה של תסכול ולה מנה סבירה של רגשות אשם. כמו כולנו.
הבעיה עם רגשות האשם והחרדות והאושר והסבל הכרוך באימהות, זה שקשה נורא ללכוד אותם במצלמה, בטח כזאת של דוקו ריאליטי המכוונת לדרמה , ויכול להיות גם שקשת הרגשות הכרוכה בתפקיד האמהי מורכבת מכדי להיתפס ברגעים קטנים וטלוויזיוניים. הזוגיות, לעומת זאת, היא אינטרקציה עם אדם בוגר שבחרת לחיות איתו, היא תמיד מעניינת ובניגוד לסבך ההורי העדין, גם הרבה יותר נהוג לשפוט אותה. ובכלל, כל אחת תעדיף שיגידו לה שהזוגיות שלה מעפנה מאשר שהיא חרא של אמא, לא?
אז יש את נועה ירון שדוגלת בזוגיות טובה כמתכון להורות טובה, או גילה גמליאל, שעלולה להיות שרת התקשורת הראשונה שהשתתפה בריאליטי, ומאמינה בזוגיות בשותפות מלאה (מה שבעיקר כולל את בעלה מדקלם מניפסטים פמיניסטיים תוך כדי געירה בבנותיו שיפסיקו ללכלך) אבל מעל כולם בלטו דווקא ג'ני צ'רווני ורוני מאנה. היא רוצה שיבלה יותר זמן עם בתם, הוא בעיקר רוצה שהיא תעזוב אותו בשקט, היא מתוקה ורגישה ופתוחה והוא, ובכן, מיליונר. ולמרות שמדובר ב"דוקו" שעוסק באימהות, מעין שטח סטרילי שנשמע מכובד ולא צהוב וכזה שאפילו ראש הממשלה יאות להעניק לו שני סינקים, התוצאה מהמפגש בין הזוג מאנה צ'רווני ובין המצלמות היה יוצא בדיוק אותו הדבר ב"מעושרות" או ב"מחוברים" או ב"זוג מנצח VIP".
והאמת שזה מבאס בשבילה, כי צ'רווני הגיעה לתכנית כדי לספר על האמהות שלה וכמה שזה תפקיד חייה, ובמקום זה הטוקבקיסטים ממליצים לה להתגרש. ובעוד שרגש הבסיס של אמהות הוא אהבה ללא תנאי, זוגיות נמצאת באופן תמידי בעליות ובירידות ובאהבה ושנאה וחברות וריבים, ומי יודע על איזה צד הם התעוררו ליום הצילום.
מה שבטוח זה שצ'רווני יכולה לספר כמה חשוב לה היחס שהיא רוצה שבעלה יעניק לילדה, אבל אנחנו נראה קודם כל את היחס שהוא נותן לה. פחות מעניין לגלות שהוא לא מחליף לתינוקת טיטולים או לא שומר עליה בערב, כשהאינטרקציה הזוגית ביניהם הרמונית כמו דואט בין משאית ברוורס למפוח עלים. בסופו של דבר אי אפשר להימנע מהתחושה שאם זה המחיר של רווחה כלכלית, אולי כבר עדיף לחיות כמו נועה ירון בבית שמש עם שבעה ילדים ובלי גרוש על התחת, אבל עם קצת חיבה. בהתחשב בכך שרובנו קרובים יותר למצבה הכלכלי מאשר למאה המיליונים של הזוג מאנה, אולי זה אפילו קצת מנחם.