יותר מדי דברים קורים בפרק הראשון של "הצורף". ארי מילוס (אדיר מילר), פסיכיאטר המתמחה בהפרעות שינה, מתעורר בבר תל אביבי מבלי לדעת איך הגיע לשם. קו עלילה אחר מתחקה אחר אביו (יהורם גאון), רב במוסד קבליסטי ממוסחר, המניח את ידו על פתק נדיר שעשוי לסבך אותו. שני הקווים מצטלבים זה עם זה כאשר מילוס הבן, שחזר בשאלה בצעירותו, קופץ לביקור במחוז ילדותו בירושלים כדי להיוועץ עם הרופא שטיפל בבעיות השינה שלו בעבר (יהושע סובול). בסופו של דבר הרופא מתמוטט, וכל זה אמור להתקשר, יש להניח, לחקירת הרצח המתנהלת מול סופי (נועה ברקאי), בתו של האיש שהגה את התורה המסתורית בה מתעסק מילוס האב (הוא "הצורף", בגילומו של ליאור אשכנזי). הבנתם משהו?
סדרה טובה יודעת להסתפק בפירוק יסודי של תמה אחת מעניינת. "הסופרנוס" היא סדרה על משפחתיות, "הסמויה" היא סדרה על אי צדק, ו"סיינפלד", כידוע, היא סדרה על כלום. אבל במה עוסקת "הצורף"? בתודעה מעורפלת? בתורות מיסטיות מניפולטיביות? במשאלות המסוכנות של הלא מודע? בחוזר בשאלה הנרדף על ידי עברו הדתי? בפשעים שנעשים בחסות הדת? עושה רושם שהסדרה פשוט מנסה להתנפל על הכל, ועוד מוסיפה חטא על פשע כשהיא מסרבת לעשות זאת בסבלנות הנדרשת. התוצאה הבלתי נמנעת היא פרק ראשון מבולבל וסהרורי בדיוק כמו הגיבור המדוכדך שלה.
הצורף, כמו כל חברותיה לז'אנר דרמת המסתורין הישראלית (למעט אולי "תמרות עשן"), נופלת גם בפח של רצינות היתר. הסדרה של דרור סבו רוויה בתוכן "אפל" (מיסטיקה ודת, חלומות מסתוריים, מוות) ובאמצעים אמנותיים המגבים אותו (תאורת לו-פיי, משחק חמור סבר, פלאשבקים דרמטיים). תוסיפו לזה שחקן ראשי המוכר לנו בעיקר כדאחקיונר (על אף שמדובר, כפי שהבינו גם באקדמיה הישראלית לקולנוע, בשחקן דרמטי מוכשר) ותקבלו אווירה מאולצת, מגוחכת לרגעים, וסדרה המתנהלת בקלילות של משאית בטון.
אפילו סצנת פלירט, פוטנציאל לאתנחתא קלה, מתאפיינת באותה אפרוריות. "דרך אגב, מה שסיפרת על השינה, ממש לא ידעתי. שלגברים יש זקפה בחלום, וגם לנו. זה מדהים", אומרת לארי מילוס אחראית המשמרת בבר שבו נתן זה עתה הרצאה, רגע לפני שתזמין אותו ליהנות מחדר ה-VIP הפרטי שלהם. שימו את דליה דורנר על כיסא בבר תל אביבי, ואני בטוח שהיא תוכל לחשוב על משפט יותר סקסי.
עם זאת, אין כל ספק שסבו הוא יוצר מוכשר. רק השבוע הוא זכה לטפיחה כבדה על השכם, כאשר זכויות העיבוד של יצירתו הקודמת, "נבלות", נמכרו לרשת HBO האמריקאית. אפשר להגיד שמה שחסר לסדרה החדשה שלו - לפחות על פי הפרק הראשון - איננו חוסר יצירתיות, אלא ריסון יצירתיות היתר. זה לא היעדר הכישרון, אלא היעדר הגבולות. בהתחשב בכך, ולמרות הבעיות המבניות, "הצורף" עוד יכולה להפתיע.