בכל פעם שאתם מרימים את הראש שלכם מהסמארטפון ומסתכלים סביב אתם רואים את כל שאר האנשים שקועים בתוך הסמארטפון שלהם וחושבים לעצמכם, וואו, זה ממש נורא, איך כולם שקועים בתוך הסמארטפון שלהם כמו זומבים, או סתם יפנים. מזל שאני לא כזה, אתם חושבים, ואז חוזרים לסמארטפון שלכם. אתם ממש לא כאלה. אתם רק בודקים את המייל.
רון, גיבור הקומדיה החדשה "רון" (ימי א' ב-23:00 ב-yes Comedy וב-yes VOD), הוא באמת לא כזה. בעיקר כי אין לו סמארטפון - לפחות לא עד סוף הפרק הראשון, כשנציג השירות מאלץ אותו לחתום על חוזה דרקוני שישיג לו אחד. בגלל זה, בדרכו הקלולסית הפסיבית, רון כן רואה מה קורה מסביב. וזה לא משהו.
כי מה הם חיינו אם לא רצף של סידורים מעיקים, תיקונים משמימים, ריבים קטנוניים ומפחי נפש כשברקע אנשים אחרים שעושים סידורים מעיקים ותיקונים משמימים תוך כדי מריבות קטנוניות ומפחי נפש. כבר בפרק הראשון אנחנו מלווים את רון (רון פלדמן, שגם יצר את הסדרה עם ענת אורן), גבר צעיר בן 33 עם מבט זגוגי שלא עושה שום דבר פרודוקטיבי, בין נציגי שירות סלולריים, שיפוצניק חמדן שמגיע לתת הצעת מחיר מופרזת על תיקון הגג, שיחה מעיקה עם ההורים ("אתה סקסי בשביל האנשים האלה, הם יזיינו אותך", אומר לו אביו, כנראה בצדק) ועוד אחת מעיקה אפילו יותר עם השכנים מלמטה. הרי יש סיבה שאנחנו דוחים את המטלות האלה לאחר-כך בואכה אף-פעם. בגדול, עדיף למות.
טו מאץ' אינפורמציה
זה לא הכלום הקצבי והמתוזמן קומית של "סיינפלד", שנכנס בשלמותו לוויקיציטוט; אלה גם לא התובנות של לואי סי.קיי., שמקלפות את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו בטבעיות ומשליכות אותן לפח האשפה (למרות שאם צריך להשוות את "רון" לז'אנר חו"לי, אז כנראה "לואי" נמצא גבוה ברשימה). זה רק מבט זגוגי על החיים העירוניים בישראל עכשיו, שמטרידים אותנו ללא הרף בשלטי החוצות השתלטניים שלהם, בנציגי הלקוחות הטפילים שמשחקים עם המצפון שלנו, בשיחות טלפון צורמניות מקבר רחל שדורשות תרומה (או יותר נכון, כופר), בגסויות המוטחות מסביב, ובטו-מאץ' אינפורמציה (חכו כשתגיעו לפרק השני, שבו נחשף רון בעל כורחו לשיחת טלפון שופעת תיאורים וגינליים בין אחת המורות בתיכון שבו למד לרופא שלה). בקיצור, זוהי סדרה על עולב.
אז למה לראות את זה, אתם בטח שואלים את עצמכם, חוץ מהעובדה שתמיד נחמד לדעת שיש לוזרים גדולים ממך. ובכן, "רון" היא סדרה מצחיקה, והיא עושה את זה בלי להזיע. לדיאלוגים בה יש אינטונציה של הדמויות המצוירות של ניר וגלי או של אלה בסרטיו של גור בנטביץ', רון הוא דמות חיננית שעצם מהותה מעלה גיחוך (נכון לגברים יש נטייה לקנות את אותה חולצה בכמה צבעים? אז כזה), והדרך לגיהינום חייו (שהם חיינו) רצופה אירוניה דקה שעלולה להיסדק בכל רגע ולבלוע אותנו. תנו לה צ'אנס, אחרת תצטרכו להרים את הראש מהסמארטפון, ואין לדעת איך זה ייגמר.