אפשר להניח שהתזמון של עליית העונה החדשה של "מחוברים" מיד עם סיומה של "איש חשוב מאוד", הוא לא מקרי. גם כאן וגם כאן הצופים מקבלים חלון לא קטן לעולמם הפרטי, האישי והאינטימי, של כוכבי הסדרה, שפורסים את הקרביים שלהם על השולחן. אהבה, כעס, התמודדות עם לחצים בבית ובחוץ, קריירה תובענית. הכל נמצא הן ב"מחוברים" והן ב"איש חשוב". הדמיון ביניהן כמעט סינונימי. חוץ מהקטע הזה שאצל יהודה לוי זה – מה המילה שאני מחפש – מתוסרט. כלומר לא אמיתי.
כדי שלא תתבלבלו סופית בין המציאות לדמיון, מגיעה "מחוברים", שיהודה לוי יכול להיחשב כמעין המבוא עבורה (ושלא יהיה ספק, "איש חשוב מאוד" היא סדרה מעולה ויהודה לוי באמת עשה שם את תפקיד חייו). כאן אלה לא דמויות אלא בני אדם, כאן הדם הוא לא קטשופ אלא דימום אמיתי. כאן הנפשות באמת פצועות.
גם העונה השישית של "מחוברים" על נגזרותיה השונות ("מחוברות", "מחוברים", "מחוברים פלוס". השלב המתבקש הבא הוא לעשות "מחוברים פלוס לייב") לא שונה במובן הזה. העונה, כמו בעונה הקודמת, הכוכבים הם בעלי מוכרות בצורה כזו או אחרת, מה שרק מגדיל את רמת העניין, יצר הסקרנות והמציצנות. אלא שהפעם, לכל אחד מהמחוברים יש נספח לא פחות מוכר ומעניין ממנו, כך שהעונה הזו מרוויחה באותה החבילה גם שחקני משנה מפורסמים.
העונה הזו, כפי שזה מסתמן, תסתובב סביב הציר של יחסי הורים וילדים, שהם הדלק שמניע את העולם. וכשמחברים - וסליחה על משחק המילים המתבקש אך זול - את הכל יחד, מתקבל תמהיל שעשוי לייצר את אחת העונות היותר מעניינות של הפרנצ'ייז, וזה לא עניין של מה בכך.
דניאל, בנו של שלום אסייג, שמנסה בכל כוחו לצאת מהצל הענק שמטיל עליו אביו, אבל מראה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ: נישואים מוקדמים, אבהות צעירה מאוד, פרידה לא נעימה. אסייג הודה בפה מלא בראיון ל"ידיעות אחרונות" שהוא הלך ל"מחוברים" כדי לקדם את הקריירה שלו ("ברגע שהקהל מכיר את הסיפור האישי שלי דרך התכנית הוא יקבל אותי גם כזמר"). זה מהלך שלצד האומץ הכרוך בו מראה על מצוקה. אסייג ג'וניור, להבדיל מאביו, מצטייר כאבא אוהב וקשור מאוד לבנו, על אף החיבה לאלכוהול שגורמת לו ולזוגתו להיראות לפרקים חסרי אחריות.
ליאור דיין, בנו של אסי, נכדו של משה, הוא הראשון שממשיך עם המצלמה לעונה נוספת. הצפייה באסי דיין חצי שנה אחרי שנפטר היא כמו לפגוש ברוח רפאים. זה מצמרר, בעיקר כשאנחנו יודעים שאנחנו צופים באדם שנמצא בימיו האחרונים מבלי שהוא או הקרובים לו יידעו זאת. ליאור דיין לא משאיר אבן לא הפוכה בחיטוטים הפנימיים שלו, בהתלבטויות, בנוירוזות. כנה עד אימה, מצחיק ורגיש. מבחינתי לתת לו מצלמה קבועה לכל החיים ושיופיע בכל עונה.
אורלי וגיא מביאים איתה למחוברים את, ובכן, גיא ואורלי. הזוג שעובד יחד, עובד יחד ועושה הכל יחד. כולל להצטלם כבר בעבר לתכניות שחשפו את חייהם האישיים, ובהם הכישלון להביא לעולם ילד משותף. לא ברור למה הם צריכים גם את הפלטפורמה הזו כדי להראות עוד מהחיים שלהם (תשלום מכובד אולי?), אבל הדינמיקה ביניהם והאהבה הבוגרת והמבוגרת שהם מדגימים היא משהו שתמיד כיף לראות.
זה לא ימנע מהעונה הזאת להיות ממכרת כמו קודמותיה. מרגשת, כואבת ואמיתית. טיפול פסיכולוגי אחד גדול לא רק למשתתפים בה, אלא גם לצופים.