שלישי בבוקר, יום יפה, עם ישראל מסתער על בתי הקפה, אבל אני לא מרשה לעצמי להתנתק מגלי הצונאמי הטלוויזיוניים שתוקפים מכל כיוון. סיילים של ימי בחירות הם אכן אתגר מפתה, ריחות המנגל מבחוץ עושים חשק להתקף פחמימות (או שביתת רעב, זה נורא משתנה), אבל שום דבר לא חזק יותר מתחושת האחריות של השלט.
12:00 – ציפי מיילדת, יאיר בקרטה
בזמן שבאולפני הטלוויזיה מתרגלים עוד מריחת זמן סמנטית, הישראלי הממוצע בכלל לא טורח לצפות: הוא עושה מנגל בפארק, מתחלק על התחת בחרמון, ובעיקר מתרחע על האשראי איפה שרק נותנים לו. אפשר לחשוב שלא היה יום שישי רק לפני ארבעה ימים, ושממש לא יכולנו גם ללכת לעבודה וגם להצביע. הישראלים הוציאו מעבר למיליארד וחצי שקלים על קניות היום. מה אפשר לומר? כנראה שטייטס מודפס קודם לגזירות כלכליות.
20:00 – יונית שוברת את הקרח
מילא הם, אבל המסכנים האמיתיים ביום הזה הם הפוליטיקאים. סוף סוף יום אחד שבו אנשים באמת רוצים לדבר איתם, ודווקא אז מותר לדבר על הכל חוץ מפוליטיקה. מה נשאר? הרבה מקום לדבר על מה אכלנו לארוחת הבוקר, איזה שריר נתפס בקראטה וניסיונות יצירתיים למצוא דרכים חדשות לתאר אווירה.
ואז היא מגיעה, האישה והכריזמה. מי את ומה עשית לאישה שמתגוררת בימים כתיקונם במתקן קוביות קרח עם פירורי שומשום במאחורה של המקפיא? ועזבי את זה – את באה לדרינק אחרי המדגם? בתוך בחורה שמבכרת בימים כתיקונם דווקא את תמר איש-שלום, אין מנוס מלקבוע שזה היה הערב של לוי, שמעולם לא נראתה כל כך מלאת חיים, וגם גנבה את ההצגה עם חולצת תחרה מתחת לז'קט מחויט וממלכתי. יו גו, אישה.
21:00 – בדרך למדגם מבדרים את העם
הקומיקאים מפנים את המסך והמוזיקה הדרמטית משתלטת. עבור מי שצפתה בשני מדגמים בו זמנית – על המחשב ובטלוויזיה – אין ספק שכל מטרת הגרפיקה והסאונד הייתה לייצר נזק לבבי בצופים, ולהשכיח מהם את העובדה שהם, בעצם, בכלל לא מופתעים מהתוצאות.
22:30 – הפילוג מתחיל בפייסבוק
בינתיים ביבי מנסה לעשות יאיר ולהתחבר לצד הקולי שלו. התגובה הראשונה של ראש הממשלה למדגמים הייתה בסטטוס בפייסוש; ובבחירות כמו בבחירות, בנט המשיך לזנב ופרסם מיד גם הוא סטטוס שמעיד שהוא בעניינים. שלישי הגיב בלקוניות יאיר לפיד. ילדים, תשחקו יפה או שניקח לכם את הטאבלט.
רגע לפני שהלילה מתפוגג מגיע הפינאלה: סרט האימה של כל במאי מהדורת בחירות מתגשם במלוא הדרו בדמות האתגר המפוצל. יאיר לפיד מגיע לשאת נאום ניצחון בבית סוקולוב (שישנה בעקבות האירועים את שמו לבית הסרדינים) בעוד ביבי נגרר באוזן לומר "ניצחנו" ואז לברוח מהר. ואז ברגע מזרה אימים אחד שניהם אוחזים במיקרופון וההיסטריה בשיאה. רגע אחד זה יאיר שמנופף תנועות אגרוף בפנטומימה מרהיבה, רגע אחר זהו נתניהו שאומר משהו שנשמע כמו "חזק", אבל עם ווייס אובר של ציטוט מהגיגי יוליוס קיסר. מאז בחירתה של סופי לא רצינו כל כך לא להיות בשני מקומות גם יחד.