העונה הרביעית של "הומלנד" הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש מתוך מציאות שמוצתה כבר מזמן. היכחדותו המבורכת של ברודי העלימה גם את דרמת ה"בוגד או לא בוגד?" שאפיינה אותה בעונות הראשונות. המשימה הייתה ברורה – קונטרול אלט דיליט, להתחיל מחדש ולבנות מאפס עלילה שמתמקדת במה שכן נשאר: קארי מת'יסון ומלחמתה המתמשכת בטרור. מכיוון שהטרור בבית כבר די נוצח, הועתקה המלחמה אל מעבר לקווי האויב והשיער הבלונדיני כוסה בצעיפים ורעלות.
המפתח לצפייה נכונה ב"הומלנד" הוא פשוט - צריך לנתק אותה מכל ההקשרים הריאליסטיים שמנסים לדחוף לנו בעזרת אימג'ים אמיתיים של הילרי קלינטון וג'ון קרי. היא אולי מתרחשת במקומות שאפשר לאתר על האטלס כמו איסלמבאד, ומשתמשת במונחים חדשותיים כמו "מזל"טים" ו"טרור", אבל בסופו של דבר, וצריך להזכיר את זה לעצמנו פעם אחר פעם - מדובר בסדרת דרמה אמריקאית בדיונית. זה לא אמיתי, הכול שם מומצא כדי שיהיה לנו מעניין לצפות בה. אם אתם מאלה שמצקצקים בכל פעם שמשהו נראה לכם לא לגמרי ריאליסטי, הייתם צריכים לפרוש לפני ארבע שנים.
שומטת לסתות
אפשר להתווכח אם זה הצליח או לא, ואם אנחנו אוהבים את זה או לא, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה - העונה הרביעית של "הומלנד" הוכיחה שהסדרה הזו עדיין יודעת לספק רגעים מותחים (פרק החטיפה והבריחה של סול, למשל, היה אחד הטובים בסדרה), מעניינים, מרגשים, קורעי לב (היי שלום, סוכנת מוסלמית שלעולם לא נזכור את שמך), שומטי לסתות (לפתות קטין לצורך משימה? ועוד ערבי?) ומעוררי מחשבה. אפילו על יד אחת אי אפשר לספור את מספר הסדרות כיום שמסוגלות לעשות את זה.
משבר הפרק האחרון
כאילו כדי להוסיף חטא על פשע, הפרק האחרון החליט להתעסק בדרמות האישיות המשעממות של קרי, שחשבנו שזנחנו יחד עם התינוקת שלה בתחילת העונה. אחרי עונה שלמה של אקשן, אקורד הסיום של העונה הזו השאיר על אש קטנה את תאוריית הקונספירציה שנחשפה רגע לפני הסוף, והחליט שזה זמן מתאים להצמיד את קרי וקווין, ולגרום לה להבין שכל מה שהיא בעצם רוצה לעשות זה לפרוש ולגדל ילדים. איך זה קשור למה שעשיתם כל העונה ויותר חשוב - את מי זה מעניין? כמה תלושה ומנותקת יכולה להיות סדרה מקהל הצופים שעוד נשאר לה?
היה טוב. היה גם רע. האמת על "הומלנד", כמו מצבה הנפשי של קרי, נמצאת איפשהו בין לבין. עדיין חשוב לזכור שזו רק סדרת טלוויזיה אמריקאית, והיא משמעותית רק ברמה שאתם מייחסים לה משמעות. סתם פרט מעניין - הלוגו של חברת ההפקה "Cherry Pie" הכיל העונה תמונות שונות של כלבים וילדים בסופו של כל פרק. בסוף הפרק האחרון, לעומת זאת, הוא הציג כתובת - "לא רציתי את העבודה, מעולם לא ביקשתי את העבודה, אני לא מתאים אליה נפשית". אנלוגיה למצבה של קרי או מלמולים של תסריטאי מתוסכל? האמת, כנראה, נמצאת בין לבין.