בינינו, אין הרי שום סיבה אחרת שבגינה לוהק רוני לייבוביץ', ה"אופנובנק", לקמפיין חדש של חברת אופנועים, פרט לציפייה, לתקווה ולהנחה, שהבחירה הזו תעורר הד לא קטן, תגרוף ביקורת וצקצוקים, ועל הדרך תביא לאזכור המוצר שוב ושוב. והרי אין דבר כזה פרסומת רעה כל עוד מאייתים את השם שלך נכון. שמה של חברת האופנועים לא יוזכר כאן.
רוני לייבוביץ' שדד 21 בנקים בין השנים 1989-1990 עד שנתפס וישב בכלא 8 שנים. במהלך השנתיים האלה הוא הפך לגיבור ומושא להזדהות אצל חלק מההמון. מין רובין הוד מודרני. למיטב זכרוני, בפורים היו אפילו ילדים שהתחפשו ל"אופנובנק". אלא שלייבוביץ', שלקח מהעשירים, לא חילק את הכסף לעניים, אלא שמר אותו לעצמו. נכון, זה נחמד לשמוח לאידם של הבנקים שעושקים אותנו עם העמלות, אבל אם לא מוצא חן בעיניכם משהו – אפשר להתמקח עם הפקיד, אפשר לבקש לדבר עם המנהל, אפשר לאיים לעבור למתחרים. כולן דרכים שעובדות בהיקף כזה או אחר.
גם הליהוק של לייבוביץ' לפרסומת המדוברת הוא סוג של פשע. פשע קריאייטיבי של הלקוח ומשרד הפרסום. בפרסומת תראו אותו חובש קסדה, סמוך לבנק, בדרך להימלט מהשוטרים. הכל מרפרר לאותה תקופה עליזה. אפילו תחכום זול של הפוך-על-הפוך אין כאן. הכל לפנים. "אני רוני לייבוביץ', האופנובנק", מציג את עצמו הפרזנטור (פרזנטור!) בתחילת הפרסומת, לטובת מי שהיו בחיתוליהם בשנות ה-90 ומי שכבר הספיק לשכוח במי מדובר.
בהמשך הוא פותח את תא המטען של הקטנוע ומכניס לתוכו שק – ככל הנראה עם השלל, מדבר בזכות ה"פתיחה המהירה" של כלי הרכב – רמז לחשיבות שבהימלטות הזריזה מהחוק, ובסוף מגיע הפאנץ' – החברה תיתן ביטוח חינם לשנה למי שירכוש אצלה, כי אלה שמוכרים ביטוח "סתם שודדים אותנו". אין, הברקת המאה.
הסטארט אפ החדש: אמץ עבריין
תגידו – מה כבר כל כך מזיק בדאחקה הזולה הזו? אבל זה קצת עמוק יותר. הכבוד שזוכים לו כאן (ולא רק כאן, האמת) העבריינים הגדולים, מטריד. העובדה שבתקשורת ובציבור הפכו את הפושעים המפורסמים לסוג חדש של ידוענים, נקרא להם "סלבי-פשע", מרתיחה. משפחות כמו אברג'יל, אלפרון, אבוטבול ואחרות מלבינות את עצמן דרך כתבות וראיונות בתקשורת, לרוב ידידותיות למדי, ולאחר שהכתב הסכים לתנאים מוקדמים כאלו ואחרים בנוגע למה אסור ומה מותר לשאול. אחת מהמשפחות אפילו הוגדרה "משפחת סופרנו" הישראלית, כאילו שמדובר בדמויות ולא באנשים בשר ודם שעוברים על החוק – לכאורה – על בסיס קבוע.
העיקר שהקמפיין השיג את המטרה שלו. הפרסומאי ודאי מחכך את ידיו בהנאה: הנה – מדברים על הפרובוקציה בגרוש. הפשע השתלם. היי, למה לעצור כאן. אפשר לתכנן קמפיינים לעשור הקרוב, כל מה שצריך זה לקרוא את עמודי החדשות ומדורי הפלילים. אהוד אולמרט כמשווק פרויקט נדל"ן? רשמנו. קובי פרץ בפרסומת של רשות המיסים? למה לא. ואם אתם ממש פרועים, אולי כשמשה קצב ישתחרר תציעו לו קמפיין לקונדומים.