למרות כל אהבתי לאביב אלוש, ובאמת שמדובר ברמות שחוצות תיכף את הקו שבין פאנבוי עם זמן פנוי לסטוקר משוגע שמחכה לו מתחת לבית עם שוקולד וחולצה שלא כיבסתי אף פעם, אין מנוס מלהודות שעמוס דהרי הוא קצת נודניק. "אוי לא, רק לא להצטלם לפרסומת ולהעניק למשפחתי עונג, תהילה של שתי דקות ותמורה כספית". שלא יעבדו עליכם - לאורך הפרק, כל מה שקרץ לו בהופעה בפרסומת זו האפשרות להופיע על שלט באיילון. הטיקט המשפחתי שנועה, הדהרי'ז ובסוף גם צביקה ניסו למכור לו זה נחמד, אבל עמוק בפנים, עמוס רוצה להיות מפורסם.
בסופו של דבר, נועה מצליחה לדבר אל לבו של עמוס. ואל כיסו, ואל האגו שלו. היא תופסת אותו במצב הכי חשוף ורגיש שלו: כשהוא עומד במטבח ומצייר את קיפודיו המכוערים. קיפוד נוסף כבר תלוי אצל נועה בבית, מה שמצביע על תהליך הקינון של השניים. אישה לא תולה תמונות כל כך בנאליות אם לא מדובר ביצירות של גבר שהיא רוצה להתחתן וללדת איתו ילד בשם רוי-צדוק דהרי-הולנדר.
_i.jpg "עמוס מול הציורים במטבח (צילום: מתוך להיות איתה, קשת)")
לא ברור למה משפחת דהרי כל כך מתלהבת מהאפשרות להופיע בפרסומת ל"חיש-מזל", כשמה שיעשה להם הכי טוב, הן מבחינת קריירה והן ברמת הדינמיקה הקבוצתית, זה ריאליטי (טוב, דוקו-ריאליטי) בסגנון "פוליאקובים". עוד פחות ברור באיזה יקום נראה לתסריטאים שעמליה דהרי ראתה את כל סרטי "שר הטבעות" ועוד יודעת לעשות חיקוי של דמויות. מה גם שאורי גבריאל יותר דומה לאורק מאשר לגולום. אגב, הנה מה שקרה בפעם האחרונה שערבבו בין עופרי פרישקולניק לפרסומת בפרופיל גבוה. סתם שתדעו:
במקביל, יש התקדמות במשולש התככים של גדעון, יאיר ונועה. בחיי, הבעיה בזיווג של נועה ויאיר היא לא (רק) הערבוב האדיפלי בין הביזנס והפלז'ר, אלא זה שהם קוראים אחד לשני "גבר" ומשתמשים בסמיילי אולד-סקול, עם סוגריים ונקודתיים והכל. חולי נפש. היחידה שתומכת בינתיים בזיווג הזה היא עדן, שהפרק האחרון חשף את העובדה שיש לה סולם ערכים נוראי. מי מסתכלת על גדעון הולנדר ואומרת, "כן, זה פרויקט רגשי שאני רוצה לקחת על עצמי"?. וכל כמה שמפתה לראות את עדן כאופורטוניסטית נטו, היא באמת רוצה להציל את זאב האדם הזה מעצמו. כל כך רוצה, שלא אכפת לה לרמוס את הבת שלו בדרך.
_i.jpg "ונסה מודדת שמלה (צילום: מתוך להיות איתה, קשת)")
גדעון הולנדר רוכב על אופני הכושר שלו. רוכב, רוכב ורוכב כאילו הוא בורח עליהם מכל נושיו ונשותיו. לצערו, אופני כושר לא באמת מתקדמים לשום מקום, וגדעון נותר תקוע. הוא שקוע כל כך עמוק בבוץ המטאפורי, שאין לו ברירה אלא לקפוץ מהאופניים בזעם כשעדן מציעה לו באטימות שיא למכור את נועה ליאיר. כך או כך זה מחיר הפסד עבור גדעון, שעד סוף הפרק כבר מסכים להתרפס ולהתנצל בפני יאיר על האגרוף מהפרק הקודם. הוא לא באמת יודע למדר רגשות ומחשבות, ומבחינתו אין הבדל בין אובדן רכוש לאובדן רגשי. את מי זה מזכיר לנו? נכון, את עדן מהפסקה הקודמת. יותר משהיחסים בין השניים הם יחסי עובד-מעביד, אלה יחסי אבא ובת. עדן היא הבת שמעולם לא היתה לגדעון; תמונת נגטיב של נועה (היא אפילו ברונטית, למען השם), שמרדה בו כשהחלה לפתח רגשות ומחשבות עצמאיות כמו רובוט סורר בסרט מדע בדיוני.
נקודה נוספת לדיון היא שלקוריאני של גדעון קוראים צ'ינג וואו, שזה שם מדהים לאדם ולמרבה האירוניה, שם מדהים עוד יותר לכרטיס גירוד מסוג "חיש מזל". צ'ינג וואו! שם שחייבים להגיד עם סימן קריאה בסוף. שם שהוא שיר של שנאייה טווין.
הסיפור השלישי בפרק עוסק במריבה, ובסופו של דבר בסולחה, של ונסה ונועה. וכמו שאותיות "מילה" הן אותיות "יהלום" - אותיות "שמלה" הן אותיות "השלמה", בערך. קווי העלילה של ונסה מתקדמים העונה כמו משחק "דג מלוח" - היא עושה שני צעדים ומיד קופאת במקום. מקבלת משרד והצעת נישואים - וטראח, מיד גונבים לה את שמלת הכלה והמיוצגת שלה שותה לה את הדם. זה המקום לציין שאני מעריך את התעוזה של מחלקת ההלבשה בסדרה, אבל לקחת שמלה מ-"בננה סטייל מלבושי ערב אלגנט" באלנבי ולהגיד שזה ולנטינו שנמכר בכיכר המדינה, זה קצת טו מאץ'. לפחות למדנו שלעמוס יש טעם עקבי בבחירת בנות זוג: נשים עיוורות שחשבו שהשמלה הזאת היא בגד שלגיטימי לשלם עליו 40,000 שקל.
ונסה ונועה משלימות, כאמור, ועמוס מבסוט מכמה שהמזל שיחק לו. הוא שמח על הכסף המיידי, על השקט הרגעי והזמין שהשתרר בין ונסה ונועה. הפרסומת האיומה של הדהרי'ז מציגה את נועה כפרס, ואת עמוס כזוכה. ובתרחיש הזה, למס הזכיה של עמוס יש פנים (קצת חבולים) ושם: יאיר אלטמן.
_i.jpg "הפרסומאית ומשפחת דהרי (צילום: מתוך להיות איתה, קשת)")
_i.jpg "נועה ועמוס על הספה מול ונסה (צילום: מתוך להיות איתה, קשת)")