זהו, מיכל הודחה. כיבתה את הלפיד, שרפה את הבאף, התעטשה על צמיד הווטו או כל מה שלא עושים שם כדי לעבור לאי התקווה. משם דרכה מובטחת לעולם שכולו תכניות אירוח ליליות בערוץ 33, והאמת? באסוש. לא רק שהיא הייתה אסטרטגית וחמודה, גם היה לה מגוון הבעות תדהמה גדול יותר ממאגר תקריבי התחת על אנה ארונוב.
וענת? לה הייתה הזדמנות נדירה לשנות את המשחק, לנער עניינים, להתקדם מפילאטיס מזרון לפילאטיס מכשירים - אבל לא. אם בהדחה הבאה עזאם לוקח חסינות אישית והיא מושלכת מהמנאז' עם אנה ותורג'י ישירות אל אי התקווה, שלא תבוא לבכות לנו.
קצת לפני כן, חסינות על הפרק. ומה מתברר לנו? שעזאם ופרסטר מוגנים מהדחה. היה שווה לעבור לאגף המשרתים ליומיים. עזאם נחוש בדעתו לנצח את טיניום במשימה ולהשיג ונדטה אישית בתורג'י. כמובן שזה אומר שידיחו את בת הברית היחידה שלו, אבל מה זה ראייה אסטרטגית אל מול נקמת דם. כרגיל, דאנג לוקחים חסינות, אבל לא נורא, לטיניום יש ערסלים.
יום עצוב על אי התקווה: מויאל מרוויח עוד שבוע בחברת עכברושי תאילנד, ענבל, השורדת האהובה עלינו, מדברת אל עצמה בגוף שלישי כל הדרך לישראל. והכי גרוע - מויאל הבטיח לפרסטר לכתוב עליו שיר. אלוהים, בבקשה, לא.
בדאנג, כרגיל, הכל סבבי ומגניב. בוקי מארגן חיבוק קבוצתי של חברי השבט ומטפח את הקשר האדיפלי עם האלמונית יוליה פלוטקין, ואילו עזאם ואיתי שגב הולכים לטייל ונתקלים בענבל גבריאלי. לא, סליחה, מדובר באיגואנה גדולה, אבל מה זה לעומת לילה עם בוקי. עזאם מגלה לאיתי שאנה ותורג'י בקשר רומנטי, ושכל פעם שהוא הולך לשירותים הוא אומר לה שהוא הולך לחרבן והיא אומרת לו בתיאבון. אם זה לא שווה רצח על רקע חילול כבוד המשפחה, אנחנו לא יודעים מה כן. בוקי, שעם הזקן החדש נראה כמו סנטה קלאוס, מספר לעזאם שאושרי לקח אוסקר על "בופור" (הוא לא) ועזאם מקיא את שאריות הפאסון שעוד נותרו לו וטוען שהוא יותר סלב מאושרי. מה יותר חשוב - הדלקת משואה או כיבוי לפיד? סביר להניח שבקרוב נגלה.
ובמעבר חד לטיניום - תורג'י ואנה מעפעפים זה לעבר זו בדרמטיות, וענת מתחילה להרגיש מיותרת. הגיע הזמן באמת. כמו שאנה יודעת וענת כנראה שלא, צריך שניים לטנגו, לא שלושה.
אם המהלך האחרון של מיכל היה יוצא לפועל זה היה יכול להיות מדהים. היינו נפטרים מאנה, מערערים קצת את היהירות של תורג'י ושומרים על מיכל. אפילו פרסטר היה יכול להרגיש קצת פחות כמו קליפת שום על מים סוערים. לרגע, במועצת השבט, שוב נדמה שזה יכול להצליח. תורג'י מגן על ברית המתלהבים שלהם וטוען שהיא לא כוחנית, ומיד אחרי זה אומר ש"כל מי שלא בשלישייה הזאת, זה בצדק". הכי תיכון השיר שלנו, בלי להבין שאם הם בשלב בקריירה שבו הם מגיעים לריאליטי סלבס, כנראה שהם כולם כבר בי-ליסט.
ובפרק הבא - עזאם מעצבן את כולם, מיכל ומויאל נתקלים באורחים לא רצויים. או כמו שמירי רגב בטח הייתה אומרת - קופים על אי התקווה, סודנים בשכונת התקווה.
הציטוטים:
"לכולנו יש כבוד בקהילות שלנו ובמדינת ישראל" (בוקי. אוקיי, מתי תפליץ בשיער של יוליה פלוטקין?)
"מר תורג'מן, אתה לא הכל יכול!" (עזאם. תחליט, או מר תורג'מן או אדון איתי)
"אני שלמה עם ענבל, מחבבת את ענבל וכיף לי עם ענבל" (ענבל. גם אנחנו)
"בעיני, אם נעשה סקר, אני סלב יותר מאושרי" (עזאם. מינה צמח בכוננות)
"אנוצ'קה, עבודת ידיים!" (תורג'י לאנה. טיפים לזוגיות)
השוט של מיכל:
