זהו, אושרי הלך. ועוד בבליינד סייד מושלם, עקיצה בשישים שניות, תג מחיר. היה רק חסר שיצניחו אותו על אי התקווה עם קעקוע "ד"ש מהאולפנה" על הגב. וזה לא קל, אבל מוכרחים להצדיע לאיתי שגב. איש לא האמין שבן אדם עם בדיחות כל כך גרועות יצליח להרים מהלך כל כך מוצלח. כמובן שגם הזחיחות של אושרי לא הזיקה. הוא לא ראה את זה בא, ביקום האלטרנטיבי שבו הוא חי ההדחות "קורות בסדר טבעי", שכולל קודם כל את בוקי ויוליה. טוב נו, זה אותו יקום דמיוני שבו הוא זכה באוסקר על "בופור".
אבל רגע, מההתחלה. חשבנו שבניגוד לשלטון האימים של תורג'י בטיניום, בדאנג מתנהלת דמוקרטיה שלווה שנובעת מהניצחון המתמשך במשימות ומאופיו המנומנם של אושרי. אבל מתברר שהשליט האמיתי שם זה בכלל איתי שגב, שבפעם האחרונה שבו הייתה לו כזאת השפעה על חיי אדם היא כללה את אסף אשתר בתפקיד יהוקמץ בן פסיק. שגב לוקח את פרסטר הצידה ואומר לו שהוא לא רוצה להיות נגרר. פרסטר מיד נגרר אחריו ואומר שגם הוא. שגב צודק, כמובן: אם אושרי היה מגיע לאיחוד, הוא לא היה ברביעייה שלו. הוא בסך הכל מצליח לעשות את החישוב הפשוט שענת כשלה בו בהדחה הקודמת. ההבדל ביניהם? כמות בריאה של רגשות נחיתות. זה כל מה שצריך כדי להזיז עניינים.
בינתיים באי התקווה: פאזלים ומבוכים. עזאם אמנם לא יודע ארץ-עיר, אבל בהרכבת המבוך הוא דווקא מנצח את תורג'י. מויאל מקבל תעודת תושב על אי התקווה, מעניין אם זה כולל הנחה על תל אופן. מיכל זורקת את הבאף לאש ומסכמת שזאת הייתה החוויה העוצמתית בחייה חוץ מלידת בנה. כאילו, והשואה.
בדאנג איתי שגב ופרסטר מדברים על "עלי עשב" של וולט וויטמן. בינתיים בארץ, מפיק מתקשר למפיק אחר, המילים "היפה והחנון סלבס" נזרקות לאוויר (היי, תמר איש שלום כבר על הפיי רול). דברים שהיינו יכולים לחיות בלעדיהם: הגילוי כי פרסטר איבד את בתוליו בגיל 25, ובוקי בספידו, מספר לשבט שהוא הפסיק לשלשל. מזל, בפעם האחרונה שהוא הפליץ שובל אור מסתורי נצפה בשמי הארץ.
צרות באי התקווה: מויאל מקבל גיטרה ומחברת. תאילנד מכריזה על משבר דיפלומטי ומגרשת את השגריר הישראלי.
בטיניום, עזאם סופר את כל השרים וחברי הכנסת שהגיעו לחתונת ביתו. שלישיית אנה-תורג'י-ענת מסתלבטים עליו בסתר, עד שהם מגלים שבסכום שבו הם מחזיקים חדר מעופש באלנבי עם פטרייה על הקיר ונרקומן במקום לובי, הם היו יכולים לשכור חצי מכפר מרר. אנה - עדיין לא מאוחר מכדי להפוך לכלת יוני באולם האירועים דיר אל אסד.
חברים, חסינות אישית על הפרק. האלמונית יוליה פלוטקין אולי לא יודעת מה זה חיה בה"א (הש? ברצינות?) אבל היא יודעת שאם היא לא לוקחת חסינות היא הולכת הביתה. למזלה אושרי אדיש מספיק על מנת להפסיד ולראשונה, כל מה שראינו בפרומו באמת קורה, מהלך אסטרטגי שלם נרקם לנגד עינינו והתרחש במלואו. הפיכה שקטה שמתחילה ונגמרת מהר יותר מבופה בחתונה של אסתי גינזבורג.
מוכרחים להודות שבמועצה זה כבר מרגיש לא נעים, צער בעלי חיים. במיוחד כי בסך הכל אושרי לא בחור רע. קצת עף על עצמו, אבל עדיין יכלו לגאול אותו מייסוריו מוקדם יותר. עד לרגע האחרון הוא בכלל לא חושב שהדחה על הפרק. הוא הרי סלב וידידותי לכל הלוזרים שאיתו ויש לו את העיניים הכי יפות על האי! הוא היה ב"השיר שלנו", לעזאזל, יש יותר חסינות אישית מזה? לא ברור עם כמה טראומות אושרי יחזור לארץ, אבל נקווה שהוא לא יתעל את זה להצגת יחיד בנושא אמון בתיאטרון תמונע.
ובפרק הבא: תורג'י, התאום המרושע, מגלה על ההדחה ונכנס להלם פוסט טראומטי. לא בפרק הבא: האלמונית יוליה פלוטקין מגלה שחיה בה"א זה גם היפופוטם.
הציטוטים:
"מה לעזאם עזאם ופאזלים?" (מיכל זוארץ. מה כבר יש לעשות שמונה שנים בשבי המצרי?)
"יש לי שעון פנימי" (בוקי. אכלת את הביג בן?)
"הפכו מלוזרים לווינרים" (אושרי, שנייה לפני שהוא הופך שוב ללוזר)
"יש פה אנשים שבאים מתחום התרבות" (בוקי. מי?)
"אתה ארץ ישראל היפה מבחינתי" (אושרי על בוקי. שלוש טרנסג'נדריות מלוינסקי מקיאות קצת בפה)
"נראה לי שכולם פה מרגישים שבוקי צריך ללכת" (אושרי. כן? כולם?)