לאון מאבד את זה. רגע לפני שפאולינה עוזבת ומצטרפת לקאסט "הרווק" עם דודו אהרון, לאון עוד מספיק לצרוח עליה מול כולם. לא, לא בגלל שהיא לובשת בייבי דול שנראה כאילו ננטש במחסני דונה ויקטוריה ב-1983, אלא בגלל שהיא החביאה קינואה בארונו והצליחה לשפוך אותה על חולצות הפקטורי 54 המכוערות שלו. "תעיפי את החרא הזה משם", הוא נובח עליה כאחרון הגילי מיילים, ואחרי זה עוד מסרב להתנצל. לזכותה יאמר שברגעיה האחרונים היא ניסתה לגדל חוט שדרה ולנזוף בו בחזרה. לא שזה עזר לה. ללאון נמאס ממנה לגמרי, הוא היה מרחק כמה גרגירי כוסמת והתעלקויות ליליות מלהעמיד אותה להדחה בעצמו. אבל במקום להגיד לה בעדינות שתרפה, הוא העדיף סתם להתנהג אליה מגעיל. מילא, עכשיו הוא לא צריך לדאוג שהיא תבריח ממנו מעריצות, בינתיים הוא דואג לזה לבד.
ענת נגד לבנה. האם מדי תכנית ענת ולבנה יתווכחו על נושא שולי, יגערו זו בזו במרץ תוך כדי מסע בין הסלון לפינת העישון ויסיימו בחיבוקים ונשיקות בצוואר? האם זהו מעגל החיים של הלסבית המצויה, או סתם תופעת לוואי של משבר גיל הארבעים של ענת? כי אם לצטט את לבנה, זה לא מכבד ולא גברי. או יותר נכון, לא מעניין.
המומנט של אבי ושלי. טוב, מישהו היה צריך לארגן להם קצת זמן מסך, גם אם הוא כלל לינה בכוך פרוותי שנראה כמו מרתף של פדופיל אוסטרי. העונש: לבהות בעצמם נוחרים. ברכות, זה מה שאנחנו מרגישים מולכם כבר חצי עונה.
אוכל או סיגריות? כמה חפיסות סיגריות אפשר לקנות ב-1200 שקל? לפחות 40. אז בשביל מה בכלל לקנות אוכל? טהוניה תחבוץ להם מטבוחה שתספיק לכל השבוע, ובואו לא נשכח את עתודות הקינואה והקמח התופח שדורין ופאולינה החביאו בחדר השינה. טהוניה טוענת שריבה זה מותרות. נו באמת, נוטלה זה מותרות, ריבה זה מותרות בשואה. מעניין שטהוניה נזכרת בכל דקה פנויה בכמה רעבה היא הייתה בילדותה, אבל מוכנה לוותר על רכישת כל סוג של מזון בלי להניד עפעף. אין לי מושג איך כל העסק נגמר, אבל אפשר להניח שטהוניה לא תסתפק השבוע בחפיסת סיגריות אחת. בטח עמוק בלב היא טיפה מתבאסת שלא הודח מעשן.
בטח שמתם לב:
שדורין הגזימה עם השיזוף. שמישהו ירים מסוק ויצניח לה ממנו אולטרסול spf 34.
ושמישהו גם יודיע לה שמשימת הרודן הסתיימה והיא כבר לא צריכה להתחנף יותר לגילי
השורדת בדימוס ויקה פינקלשטיין הייתה בקהל על תקן אחת החברות של פאו. הן עוד ימצאו את עצמן יחד באיזו עונת VIP, לא משנה של מה.
אמרו:
"הכנת לי הפתעה, כפפה מתחת לחגורה" (גילי. אין עילג כבעל ניסיון)
"היום אני רוצה שמדינת ישראל תוכיח לי כמה הם אוהבים אותי" (ביז'ו, תודו שזה היה יכול להיות סמלי אם משפט פתטי בתחילת התכנית היה יורה בסופה)
"אפשר לחיות על מטבוחה" (גילי, סוף סוף דברי טעם)
"תעיפי את הקינואה המחורבנת שלך מהבגדים שלי" (לאון, רגיש לשילוב בין טקסטיל פשוט ודגנים מורכבים)
"כל הבית מרגיש את הנעימות שלה" (לאון על פאו. כן, חוץ מביז'ו, יניב, שלי, לבנה, טהוניה ואנחנו)
"השיחה הזאת לא מתקדמת לשום מקום" (פאו לאסי וארז. סביר להניח שגם את)
