העניין עם ביקורי משפחות זה שמעבר לעשרים השניות שבהם אנחנו מתלהבים מכך שכולם נראים כמו הגרסאות המבוגרות של עצמם (לא יאמן! שני האנשים האלה שחולקים בריכת גנים ממש דומים!), הכל מרגיש אותו הדבר. כולם אומרים לדיירים שהם מדהימים, כי מה הם כבר יגידו? "אתה מעפן לגמרי, לא נעים לנו להסתובב ברחוב ושקלנו לשנות שם משפחה"?, או - "האמת שלא ממש מראים אותך בתכנית ובאתי לכאן בעיקר בשביל סלפי עם שי חי"?, או אולי - "אנחנו מסמסים מלא! כאילו, לא לך, אבל מלא"? ברור שלא. במקום זה אנחנו זוכים לשעה וחצי של "אנחנו גאים בך" ו"תמשיך ככה", שזו דרך יפה להגיד – תמשיך לחיות באילוז' עוד חודש, אחרי זה נתמודד. הדיירים, כמובן, מתרגשים. אמנם ביקורי אמהות זה באופן כללי דבר די מעיק שאתה חש צורך לנקות לפניו, אבל אחרי שאתה תקוע חודשיים בבית עם איציק כרסנטי הפרופורציות משתנות.
אבל קצת לפני פלישת קרובי המשפחה, אנחנו מגלים שהבית שוב מחרים את שי חי. צהריים טיפוסיים בגינה, כך אנחנו מגלים לחרדתנו, מלווים במשחקי אסוציאציות בין הדיירים שבמסגרתם אור אומרת את המילה "מהפיכה" ואז עמרי אומר "רבולוציה" וברק אומר "פוטש" ודודו אומר "הפיכה" ובא לך לצרוח עליהם שאסוציאציות הן לא מילים נרדפות. למזלנו, שי חי תמיד באזור כדי לפזר מסיבה, וברגע שהוא מתיישב לצידם בפינת העישון, הם קמים אחד אחד ועוזבים את המקום. חוויה שמוכרת לאח החורג גם ממשרדי מאקו וממקומות שונים אותם פקד בחייו העצובים, שככל הנראה מאופסנים אי שם בבלוג שאיש לא רוצה לקרוא ב"מה וזה" תחת כותרות כמו "שלישי. ברגר קינג רמת החיל. לבד, שוב".
אבל נחזור לאנשים שבאמת מעניינים אותנו – הדיירים חזרו להפגין את שנאתם לשי חי, מה שיוצר מעגל קסמים: הוא נעלב מכך שהם לא רוצים להקשיב לאף מילה שהוא אומר, הם נעלבים מכך שכל מילה שהוא אומר מצליחה להיות פוגענית. חרם? אולי לא רשמי, אבל בפועל. כתוצאה מכך הוא מבלה את ימיו בבדידות קודרת, התייחדות עם מפרום ושתיקות עם תניה. קרן האור היחידה בחייו היא פינת כל האמת בפרצוף, רגעי הקסם השבועיים שבמסגרתם אין לדיירים ברירה מלבד לספוג את חבטותיו המילוליות. לא פלא שהוא מתבאס מכך שאחותו, שדומה באופן משונה לדיירת העבר קוקו, מעבירה את הג'וב לאיציק. כן כן, שי חי ופינת כל האמת בפרצוף כבר לא. אפשר לפשוט את הטוקסידו, הוא יאלץ להעמיד דיירים להדחה בחדר האח כמו פשוט. לא נורא, בשבת תזכו לראות את ההעמדה הפומבית להדחה של איציק, שבמסגרתה התרחשה פנייה לשרה מירי רגב, נקראו פסוקים מהתנ"ך, הושלכו באוויר קליפות שום לשם המחזת הביטוי "כקליפת השום" ושאר מאפייני תיאטרון פרינג'.
שי חי הוא לא היחידי שהודח מתפקידו, כל הדיירים החליפו ביניהם את מטלותיהם המשמימות (כן עמרי, ממש מזיז לנו איזה שיר יום בחרת), אבל גם החסינות של ברק החליפה בעלים. דודו בגמר, איזה יופי, נשבעת בסולי שהתרגשתי. ומה זה אומר לגבי ברק? האם הוא ישרוד את ההעמדה הראשונה? אם לא, הודיה בבעיה. וכן, נחזור קצת למשפחות. אמא של תני מביעה חוסר אמון באירוסיו לתניה, אחיה של אור ממש לא מוכר לנו מדוכן הטבית בסנטר, המלהקים בטח לא מבינים למה הם לקחו את שי מיקה ולא את גיסתה ואחיו של עמרי נראה כמו החיקוי שהיו עושים עליו ב"ארץ נהדרת" אם הוא היה מעניין. כולם הביאו לדיירים מתנות כמו כוס עם הדפס וגביע עם חריטה שנשמעות כאילו נקנו ממבחר חנויות "לגבר", רק חסרה מאפרה בצורת גלובוס.
וזהו להיום. האם אח של עמרי ושי מיקה יצאו לדייט אחרי העונה? האם איציק יצא בזמן לגיוס של בנו? האם עכשיו כשדודו בגמר, הוא ימשיך להיות חבר של כולם בבית? נסיים בדקה דומייה לזכר פינת כל האמת בפרצוף. היית ידידה, היית מכשפה, היית צ'יוואווה ריקה מבפנים. היי שלום!
נאמר:
"איזה רוע יש לכותבי המשימות האלה" (ברק. חכה שתקרא את הטורים)
"טיפה שמנת" (גיסתה של שי מיקה עם כל האמת בפרצוף)
"עוד אין חתונה" (אמא של תניה מפרגנת)
"אתה לא כזה גבוה" (אחות של דודו לשי חי. שכחה להוסיף "אל תיפגע")
"השיער שלך לא מסריח" (אמא של קסניה. מאיפה לך?)
"קיו כבר עושה קקי בסיר חופשי" (אחותו של שי חי. תודה לך על זה)
"איציק, תרצח אותם" (שי חי, פרופורציות)
"שאני אקבל סרטן אם אאכזב אותך" (איציק. פרופורציות 2)