הדיירים בקושי הצליחו להתאושש מההדחה של דני רייכנ-משהו (כלומר זוכרים במעורפל שהיה דייר נוסף ושלפתע הבית מרגיש מרווח יותר), וכבר הדחה נוספת עומדת על הפרק. ומילא הדחה, שבוע עם תקציב של משפחה ממוצעת מהמעמד הבינוני כולל סבתא מעשנת. אם עד עכשיו היה נדמה לכם שטהוניה עצבנית, חכו שתראו אותה על הקצבה מינימלית של נקסט לייט. כמו עם הוריקנים בקנזס והורים מכים, גם במקרה הזה עדיף פשוט להתבצר בנסט ולחכות שיעבור. אז זה מה שקרה לנו הפרק:
רוני התפוצץ על גילי שלטענתו מושך תשומת לב מיותרת בבית, ועשה זאת תוך כדי, תחזיקו חזק, משיכת תשומת לב מיותרת בבית! רגע לפני שהתחלנו לתהות איך נראתה הילדות של גילי, הוא חטף בדיוק את אותו ההתקף בעצמו, על לבנה. לקינוח, אגב, הם איחדו כוחות במריבה לילית גדולה שהחשיכה את ערוץ 20. פחד אלוהים, פלא שאורן הקטן התמכר לקסמים?
המשימה: אסור לצחוק, לחייך או לגחך. לצורך כך הביאו את שאול הגמד, כפי הנראה על מנת לפצות על היעדרם של בעלי מום העונה ולהלהיב אשכנזים שצופים בסרטי אבי ביטר באירוניה. ברצינות, לא יכולתם כבר להכניס את אלעד מעונה 3? פרנסה זה פרנסה. מילא זה שלדיירים אסור לצחוק, אבל למה אנחנו צריכים להעביר ערב עם יודהלה מודהלה או שחר והבובה המדברת שוקי? עד כמה שנחמד לראות את ביז'ו נחשף לעולם הפיתומים, עדיף כבר להעלות את אבי שיספר 870 בדיחות על תוכים. מה שמדהים זה שהדיירים עדיין הצליחו לצבור 50 פסילות במקום , למשל, להתכרבל בתנוחה עוברית במקלחת ולבהות באריחים בעיניים מזוגגות.
המועמדים: גילי, רוני, מירי, ענת, דנה, טהוניה. אלוהים, תן לנו את האומץ להדיח את רוני, את הכוח להסתפק גם בגילי, ואת החוכמה להבין שזאת בטח תהיה מירי.
בטח שמתם לב:
לאון ודור שכחו לארוז חולצות.
רוני בחר להתנצל בפני טהוניה בערב חג השבועות, דווקא כשכולם לובשים לבן! לפחות בלי מצנפות מחודדות הפעם.
כשגילי מתעצבן הוא מזכיר את אבא שלו. כשלבנה מתעצבנת היא מזכירה את ששון חממי (רפרנס ניינטיזי#2).
שרוני ניסה להעביר את ביז'ו צד. נראה אותו מנסה את זה עם לבנה.
אמרו:
"למה אתה לא לומד מאבא שלך דברים?" (רוני לגילי. להיות מתון ושלו, למשל)
-"בחוץ אתה להיט מספר אחד! (רוני לבני. גוד קאפ)
-"בני אל תקשיב לו, אתה עף מפה בטיל תוך שנייה!" (דנה לבני. באד קאפ)
"אני לא רוצה להיות יאיר לפיד" (בני. חסרים לך רק 568,000 קולות, פלוס מינוס)
"תחשבו על השואה! תחשבו על השואה!" (דנה. תמיד יודעת להרים מסיבה)
-"לכי תעשי חומוס יא אהבלה" (גילי ללבנה, עלבונות יצירתיים#1)
-"לך תעשה שעווה בלשון מהליקוקים שלך" (לבנה לגילי, עלבונות יצירתיים #2)
"איפה אני? הנה אני" (יודהלה מודהלה מגדיר מחדש את גבולות העצבים)
"אני לא מפחידה, אני חמודה ומצחיקה" (דנה. אנחנו מפחדים לסתור אותך)
"עם טמטומיה כולם רבים" (רוני. עלבונות יצירתיים#3 + לא, אתה)