שלי הודחה! הלם. מי האמין שהמארג העדין של הבית יופר בצורה כה אלימה וניאלץ להיפרד מהדיירת המשמעותית ביותר מאז ג'י שמש (אל תשאלו). אין ספק שהרבה יותר טוב לשלי בחוץ, לא פלא שהיא היחידה שסיפקה ראיון רהוט וקוהרנטי בלי שאסי וארז יצטרכו לרמוז בעדינות למאבטחים להתקרב קצת. בבית היא נבלעה, פרסונת החתלתולה הסקסולוגית שלה דהתה לכדי סייד קיק ליניב, מעין דודה עם סקס אפיל של חני נחמיאס. וטוב שזה קרה עכשיו. בקלות היא הייתה יכולה להשתחל למקום בגמר ע"ש איתי זיו, סתם כי אף אחד לא טרח להעמיד אותה להדחה. אז היי שלום! נזכור אותך לנצח, שרי. או משהו.
נחשי גומי. תחזיקו חזק, לבנה בנפילת סוכר. מסתבר שבזמן שיניב עומל על הקרוס-טריינר, היא חולמת על סוכריות גומי במאה חמישים שקל משוק לוינסקי, כלומר על עששת. אמנם האח ניסה לפנק, אבל הביא קרטיבים קרח ולא ארטיקים אמיתיים. הם בטח גם היו של פלדמן ובטעם לימון. אם הוא רוצה באמת לפרגן להם סכרת נעורים, מסבירה לבנה, שיזרוק פנימה איזה טילון, שוקובו, קסטה, חמשושים וזבלונים, זה חוץ מהכיף לי והדובונים והמגנומים. אבל מאיפה האח יעמיס לה סוכריות ג'לית בשישי בערב? היא לא יודעת שהחליטו לסגור את ה-AM:PM בשבתות?
געגועים לחיבוקים. מכיוון שהאח קצת פוש אובר, הוא נכנע בסוף למאנצ'יז של לבנה. על מנת לסכל את האיום של גילי, שמבטיח להוריד מכנסיים ולרוץ עירום בכל הבית, הוא מטיל על לבנה משימה דביקה אחרת - לחבק כל דייר 30 שניות, מה שאומר שכולם יעברו את ששת שלבי החיבוק הארוך יתר על המידה: שמחה, ניסיון הדיפה מנומס, מבוכה, חנק, השלמה, כניעה. ככה יוצא שברוב הפרק לבנה עסוקה בלהזיע על דיירי הבית במה שנראה כמו מסיבת הקולג' הגרועה ביותר בעולם. אם היא הייתה נצמדת ליניב טיפה יותר הוא היה יכול להכריז, טכנית לפחות, על ביתוק בתוליו.
שחררו את טהוניה. טהוניה ממשיכה להיות ידידותית וקשובה כמו שירות הלקוחות של הוט, והפעם גם נלווה לזה דיכאון קל. נדמה שהיא החליטה להפסיק לבאס את כל מי שמסביבה ומעדיפה להתמקד בלא לצאת מהמיטה ולקטר על זה שדווקא לה, שיודעת כבר מילדות מה זה רעב, מעזים לא לתת סיגריות. ומכיוון שהיא לא ממש מתקשרת, האח הגדול נותן ליניב ללרלר עליה במונולוג מתיש ורגיש ואז גם מפנק אותה בלהיטי שרית חדד, והיא אפילו לא הייתה צריכה לחבק אף אחד בשביל זה. די נו, לא טוב לה, כמה אפשר להתעקש על מישהי שפשוט לא מעוניינת?
הקרב על התקציב. האם אחת מדרישות הסף לקבלה לאח הגדול היא היעדר מוחלט של יכולת דחיית סיפוקים? הריבים הבלתי פוסקים בכל פעם שמישהו לא מקבל את החסה המסולסלת שהוא רגיל אליה מהבית מתחילים להתיש. בחיאת גילי, מה ממרח חלבה? מה אתה, נגד בבה"ד 12? ועוד אחרי ערימות הגומי שטחנת כל השישי? כמובן שגם ביז'ו לא מפגין יותר מדי איפוק ומפנה לעבר גילי תנועה גרוזינית עתיקה המלווה בסאונד של מציצה, מה שגורר חילופי דברים הנוגעים לאבא רוני מיילי ולהשתלות שיער כושלות. אם הייתם יותר צפויים כבר הייתם הקמפיין של דנה רון ויריב נתי לאורביט.
ראייה מרחבית. אחרי הצלחת ההדחה האסטרטגית של שלי ("אסטרטגית", אפשר לחשוב, זה לא שגילי שינן את "אמנות המלחמה" של סון דזה), סביר להניח שכל מיני יניבים ודוריניות יתחילו להשתרבב לרשימות על תקן בשר תותחים. כאילו, לפחות עד שיהיו דיירים חדשים לטבוח בהם. אחרי הכל, החיילים של לבנה זה ביז'ו ויניב, ולטהוניה יש את ענת ושלי. אבל לאון, גילי ודורין? לא, הם חברים. כן, וגילי רק מחליט עבורם בצורה ידידותית.
אמרו:
"זאת המגרעה היחידה שיש לי" (טהוניה על ההתפרצויות שלה. כן, היחידה)
"אולי תתקלחי?" (יניב לטהוניה, רומז?)
"החיבוק שלך לא היה אמיתי" (לבנה לגילי. לשנייה חשדנו)
"יש פה מישהו שחם על חלבה?" (שאל אף אחד אף פעם. סתם, ענת שאלה)
"סע קשקש משמש סע" (גילי, מחליט לא לקחת סיכון עם הערות נגד גרוזינים, אתיופים ומפגרים)
>>צרות על סט הסדרה של צ'ארלי שין - ועוד חדשות טלוויזיה אמריקאית