מיטב הרופאים ממליצים: מה שלא עושה מדבקה לאף, עושה הדחה. תהילה עזבה את הבית בתור המודחת השנייה של העונה והדיירים יוכלו לישון מעתה בשקט, פטורים מהנחירות שהדביקו לה את הכינוי "צ'ייקובסקי" (שגם ממנו, אגב, העולם נפרד בטרם עת, רק שבמקרה שלו זה היה בגלל כולרה ולא בגלל סכסכנות בלתי פוסקת). לא נורא, תהילה מלכתחילה הכריזה שהיא לא רוצה להיות ליהיא גרינר, אז הנה היא קיבלה את זה. מי שמח עכשיו יותר: אורנה, שיחד עם ההדחה של אסתר בשבוע שעבר השלימה את הנקמה על ניסיון הלינץ' בה, או אנחנו, שנחסכה מאיתנו סצינת מין במקלחת עם תהילה ודן?
מעניין אגב שתהילה, שבתעודת הזהות שלה הצהירה כמה היא מעריצה את הצל, בחרה כמנצח של העונה בשם, שמככב מדי שבוע בפוסט זועם אחר של אותו צל. מצד שני, הגיוני שהיא התבלבלה אחרי איחולי הסרטן שפיזר בבית, מנהג שבדרך כלל שמור לעוקבים של הצל. אין מה לומר, זו בהחלט הייתה התבטאות קשה של שם, כזו שאורנה לא הייתה מאחלת אפילו לערבי ואני לא הייתי מאחל אפילו לאחות חורגת, התבטאות שיצרה רצף אונקולוגי בעייתי במיוחד יחד עם אירוחו של אמיר פיי גוטמן אצל גורי אלפי מיד לאחר מכן. אז אסתר אולי לא הספיקה להעלות את המודעות לאנורקסיה, אבל מחלה ארורה אחרת בהחלט קיבלה זמן מסך. כיף!
אבל שם הוא לא היחיד שאיבד עשתונות בגלל משימת העשירים והעניים. הקדים אותו אביחי – כך לפחות הוא הבטיח שיעשה לאחר ששמע תלונה אחת יותר מדי של העניים על תנאי המחייה שלהם, ואז נזכר שהוא עיוור ולכן לאף אחד אחר אסור להתלונן יותר על כלום לעולם. עוד לפני זה ראינו את אביחי זעוף בחדר השינה בזמן שהדיירים חוגגים בסלון, מין מונטאז' של עין הנמר מול עין העיוור, ולא הרבה אחרי הוא כבר מבטיח שהוא הולך להיכנס בכולם. "לאנוס אותם נפשית", ליתר דיוק. בפועל זה הסתכם ב"את לא מעניינת אף אחד" לתהילה, ואז תחנונים שתחזור לאהוב אותו. אונס נפשי? יותר משגל נסוג.
כל זה קרה בערב הסילבסטר, בערך באותו זמן שכולנו כבר היינו בכוס הוודקה טוניק הרביעית שלנו, ואחות חורגת בניסיון הרביעי שלה ללגום אקונומיקה לפני שהילד יקרא לה שוב. אין ספק שמסיבת האוזניות לחצי-בית היא קונספט אכזרי, ואני אומר את זה כמישהו שגם ככה מרגיש רוב חייו שכולם מסביבו רוקדים למוזיקה שהוא לא מצליח לשמוע. הדיירים העניים יכולים להתנחם בעובדה שצופה שפתח את הטלוויזיה באיחור וראה את העשירים השיכורים רוקדים בחלל השקט כנראה חשב שהוא נפל על מסיבת הסילבסטר של אקי"ם. וזה נאמר בלי טיפת זלזול בחברי אקי"ם כמובן - כל אחד מהם יודע להרכיב משפט קוהרנטי הרבה יותר טוב מחמימו.
מי שגם הפסיק לדבר קוהרנטי הוא אנדל, לאחר שחזה בהופעה שדפקה עדן לכבוד הסילבסטר. השינוי המרכזי: פאה קצרה. לדיירים עדן נראתה כמו ריהאנה, לי כמו האלי ברי, לאנדל כמו פתק לבן ביום בחירות. אבל בזמן שאסימון ההתאהבות נופל לאנדל, שורף לו אונות במוח וגורם לו לדבר כמו פרנקנשטיין אחרי שבץ עם "אח גדול, בא לי" ו"יש לי בעיה בעיניים, דפקה לי את התחת", עדן בכלל מחליפה נוזלים עם חזי בחדר הארונות בעוד כולנו צופים מהצד ושותקים, לא עושים כלום כדי לעצור את הזוועה. כמו חאלב, גם במקרה של עדן וחזי ההיסטוריה תשפוט אותנו.
ובכלל, מה תגידו על חזי הדייג המוכשר, שמיד לאחר מכן הופך שיחת פלירטוט עם עדן לסצנת פישינג פור קומפלימפנטס קיצונית? "לא חשבתי להתאהב פה", אומרת עדן, מה שמצית מצדו של חזי סדרת שאלות שלא תיפסק עד שלא ישמע ממנה במפורש כי הוא מתת האל. "ומה קרה?", "ומה התפנית?" ומה את מרגישה?", יורה חזי בעודו מדגמן את החיוך הכי לא תמים בארסנל חיוכיו הלא תמימים. כן, חזי, היא התאהבה בבן אדם שחושב ש"באווירה טובה" זו הברקה והגעגוע הכי גדול שלו זה לחנויות סניטציה, אתה לא צריך לנפנף לנו את זה בפנים.
ולבסוף: תקווה. מעיין, שממשיכה להסתמן כמאמי של העונה, לוקחת מחזי את ראשות הבית. זה קורה אחרי משימת ארגזים יפה במיוחד, שלא עושה הרבה כדי לשפר את תדמיתם של דיירי הבית כחתיכות קרטון מדברות, אבל בהחלט עושה לא מעט לחשבון הבנק של שלום חנוך, ששירו "מת לישון" מתנגן שוב ושוב כדי להתגרות בהם. קדימה מעיין, תראי לכולם שלפחות בבית האח תקרת הזכוכית ניתנת לשבירה.
אה כן, וטרוניה אישית. באמת שבעיקרון הייתי מאוד בעד פוליטיקלי קורקט, חשבתי שמדובר במגמה מבורכת שמצעידה אותנו אל עבר עולם טוב יותר, אבל די, יש גבול, והגבול הזה עובר כאשר באותו יום בו במרוקו מצאו מהגר אפריקאי בתוך מזוודה, בבית האח מכניסים את אנדל לארגז. מה זה, תרגיל באיפוק? אני באמת פשוט אמור לשבת פה ולא להתייחס לזה? זה אכזרי מדי ואני שמח שטראמפ נבחר.
אמרו:
"אני רוצה לראות! אני רוצה לראות!" (דן לאחר שעדן מציעה לאורנה לראות את הטוסיק שלה. ברוך הבא לעונה)
"את מתהפכת כמו סטייק" (אביחי לתהילה, בכורה לביטוי שאף עונה של האח לא שלמה בלעדיו)
״אביחי מדבר בחוסר כבוד לנשים״ (תהילה, מי שהביאה לכם את "נשים זה עם חרא")
״התחלתי לעבוד עם העיניים אבל זה לא תופס, צריך מילים עכשיו״ (אנדל על חיזורו אחרי עדן. חזי כבר בשלב הסיכומים)
״כשאין מה להגיד עדיף לשתוק, זה מה שאני דוגל בו״ (חזי. איפה "באווירה טובה" נכנס כאן?)
"אפילו לערבי אני לא אאחל את זה" (אורנה צועקת על שם, בזמן שתאלין הערביה מחזיקה אותה. ללא מילים)
"סזמיכשדדי, בידיו, טידידטישכ" (חיים שר ריהאנה)