אני חושב שזה היה איפשהו ב-93' כשהתרחשה ההדחה האחרונה. רבין עוד היה בחיים, הזהות המינית של מיקיאגי עוד הייתה "מעורפלת" ולדנית עוד היה כבוד עצמי. מאז ארז ואסי דיברו איתנו על הדחה כפולה, אבל אנחנו שוב לא קראנו את האותיות הקטנות שמציינות שההכפלה היא באפס. וכך יצא שההדחה נדחתה שוב ושוב, בערך כמו שהולך לקרות לי עם דנית כשהיא תצא מהבית.
באמת – במהלך הצפייה בפרק החלטתי שביום בו דנית תגיע להתארח ב-mako אני הולך להשתמש בנשק שלה נגדה: להתעלק עליה, לבכות על הפרידה שלנו על אף שמעולם לא היינו ביחד, לזכות בסימפטיה של חבריי, לתפוס אותה בשקרים, לקרוא לה אשפה, להתחנן לנשיקה ממנה בחדר השירות, לציין שהיא "החברה הכי טובה שלי פה" ולבסוף להאשים באינטרסנטיות את אלו שתמכו בי ברגעי המשבר. כן, כנגד כל הסיכויים אני מגן פה על אלדד, שהואשם על ידי דנית שהתמיכה שלו בה נבעה משנאתו לאליאב. באמת דנית? הרצחת וגם ירשת? הצבעת את השיער וגם את תוספותיו? תזכרו את מילותיי, אם זה לא קורה שמי בישראל הוא לא יאיר "חמוס קטן" ניקוליבסקי.
אבל עם כל הכבוד לאישה ועמוד השדרה, הפרק לשם שינוי לא התמקד הפעם ביחסים שלה עם אליאב. הסיבה לכך היא שלאחר שבועיים שלמים ושלוש תכניות הגיעה לסיומה סאגת זיגי, שחזר הביתה לכוכב מרוחק בשם "חברת החשמל". ועכשיו, לאחר שהחללית של זיגי נעלמה לה למעמקי מחסן אביזרים כלשהו בבני ברק, זה הזמן לשאול את השאלות הקשות: האם הגמד שבתוך זיגי הרוויח לפי שעה או גלובלי? איך הוא השתין בזמן שהותו בבית, שלפעמים נמשכה כמה שעות רצופות? והאם יורם זק נתן לו חופש אמנותי או שהוא לחש לו באזנייה "גלגול עיניים שמאלה" / "גלגול עיניים למעלה" / "אתה רוצה מים? תתאפק"?
צחוק צחוק אבל זיגי צבר פז"ם בבית האח, וכמו שקורה תמיד עם דיירים שנשארים בבית תקופה ממושכת, זכינו לראות אתמול פנים אחרות שלו. להפתעתנו, הסתבר שמה שחשבנו ליצור חמוד וטוב לב הוא למעשה שמוק לא קטן. הממזר הירוק תפס תחת, והוא מסתובב לו בבית כאילו היה כתב של בלייזר בתערוכת רכב: עוקץ את אחי שהוא "בוכה כמו ילדה", מבקש טיפים מאליאב כדי "להזרים" את לינור, מזמין אותה לחללית שלו "לשמוע תקליטים". כמה ימים נוספים בבית וזיגי עוד היה זוכה לככב בעמוד הפייסבוק הידוע לשמצה "גברים בסקס", או לפחות לאיזה שיימינג טוב על הוול של אורטל בן דיין.
אך למרות הכל, עזיבתו של זיגי מתגלה כמסחטת רגשות כאשר הדיירים מתאבלים על לכתו, בוכים זה אל כתפו של זה וחולקים זכרונות נבחרים מהתקופה עם האורח: "זוכרים שהוא עשה ככה עם הכתפיים?" שואלת מרטין, "איזה מצחיק היה שנתקעו לו העיניים" מוסיף אליאב, ו"רגע, הוא לא חייזר אמיתי?" חושבת לעצמה דנית. האמת שלאור כמות הפעמים שזיגי עזב ושוב חזר כשכבר חשבנו שנפרדנו ממנו, לא יהיה מפתיע אם נראה אותו שוב. בכל זאת, הוא עוד לא הספיק להגשים לאלדד את חלום הטרנספר, ועכשיו עם חזרתן של הפרסומות אולי יש אפילו כסף להפיק את זה. צופים ערבים שיכולים לקפוץ לשעתיים לנווה אילן מוזמנים ליצור קשר עם ההפקה.
ובעניין המסרים מהמשפחות: לא שאני בא לפקפק בעוצמה שבהקרנת קטעי הוידאו לדיירים שלא ראו את בני משפחתם שלושה חודשים כמעט, אבל זה שהם מתרגשים באותה צורה מעזיבתה של בובה ירוקה וספוגת זיעה לא קצת מוריד מהערך של הקטע? מה ההפך ממצב כפית? כי נראה שהדיירים כרגע יפרצו בבכי נרגש גם אם ינגנו להם את "גנגם סטייל". אם עינב, שלועגת לרגשנות המוזרה של שאר הדיירים, היא קול ההיגיון, זה אומר הרבה - והיטיב לנסח זאת מיקי עם המשפט האלמותי "אני לא מאמין שאני בוכה מחתיכת גומי". הו מיקי, כשזה בא ממך, יש לזה כל כך הרבה משמעויות נוספות. רוצה לומר: ברגעים כאלו דמיון הוא קללה.
בכל אופן, בשבת טפו טפו חוזרים לשגרה ויש הדחה סוף סוף - ואפילו עם קהל. מסיבה אצלי אם נופר הולכת. יודעים מה? מסיבה אצלי אם יש הדחה, נקודה. בכל זאת עבר זמן מאז 93'.
אמרו:
"מה אתה מסתכל עליי ככה?" – נופר לאליאב. "אר יו טוקינג טו מי?" רק ביותר מאיים
"חסמב"ה" – נופר מוצאת כינוי לחבורה שלה, של אליאב, עינב ודנית.
"את מישהי בת 25 שאישה בת 50 כלואה בגוף שלה" – אליאב לנופר. נסה נהג משאית עם סולם ערכים בעייתי בן 50
"היא מחזיקה אותו במה שאין לו" – מרטין על אליאב. פרדוקס אכילס והצב < פרדוקס הביצים ואליאב
"Good hair day" – זיגי על השיער של אליאב. חייזר עם טעם מזעזע
"תנסו לזכור מנגינה זה הכי קל" – לינור עולה על הטריק במשחק הסיימון המוזיקלי. איך לא חשבנו על זה קודם
"אני קצת מדליק את עצמי" – זיגי מול המראה. זה מה שקורה כשאליאב הוא המנטור שלך