אללי. אם חשבנו שההדחה שלא הייתה גרמה לכאוס מחוץ לבית האח - עם דודו שמקשיב לכולם חוץ מלארז והקהל שצורח בעוצמת 11 בסולם פלורי - זה רק כי לא הספקנו לראות מה קרה באותם רגעים בתוך הבית: בכי תמרורים של תניה, קסניה מספידה את דודו בנאום שלוקח בסיבוב את "שיירת מלאכי שמיים" של נועה בן ארצי, עמרי מתפוצץ כי הוא נזכר שגם אמא שלו ואחותו הן נשים, ופלורי מנסה להרגיע אותו כמו שרק היא יודעת - בצעקות מחרישות אוזניים ובכי היסטרי. בחיי ששמעתי אזעקות צבע אדום יותר מרגיעות מפלורי (וממש כמותן, גם היא גרמה לי לברוח למקלט כשהגיעה אמש למשרדי mako).
ועדיין נתגעגע, פלורוש. היית פיוטית, שלווה ונוגה כמו שקיעה בכור גרעיני. לא ברור לי מה כל כך עצבן אותך בסוף הפרק (אני אשכנזי תל אביבי, ככה שאין לי אחיינים או רגשות) אבל אני די בטוח שזה לא היה שווה את הריב עם ברק - במיוחד לא כשחבש לראשו פאה וטורבן וכרגיל עסק בעיקר בלקלקל לעצמו. אבל החלטה זו החלטה, ולפחות מעכשיו לא נצטרך לקום לשלט כדי להנמיך את הווליום בכל פעם שהמצלמות מתמקדות בך בערוץ 26. מזל שבדיוק משפצים לי מחוץ לבניין – כשאני רוצה אני עוצם עיניים, ואז זה כאילו את שוב בבית (ספוילר: אני לא רוצה).
מישהו לפהק איתו
אז שי חי ודודו שבים לבית אחרי ההדחה הפיקטיבית, שמים אוזניות ומתחילים לצפות בדיירים האחרים מ"חדר המתים" – סוג של העולם הבא שיגרום לכל מאמין לכפור מיד בדת, אלא אם כן בא לו על "אל תפגע" ופינת כל האמת בפרצוף במתכונת נצח. דודו מרותק למסך, נעלב כשעמרי משווה אותו לבת זוג תלותית כמו שרק בנות זוג תלותיות נעלבות; ושי חי אוכל עוף ומתענג על כל רגע ורגע של ריכולים - לפחות עד שזה מגיע לתניה, אז הוא ממחיש לנו שכש"קראטה קיד" פוגש את "חיים של אחרים", כדאי מאוד להרחיק כריות מהאזור.
תניה בוכה ב-97 אחוז מהיממה ומגנה עליו לאחר שרינת משווה אותו לרודן/ביבי (מישהו עדיין זוכר ששי חי בכלל שמאלני, או שזה פרט שמעדיפים להתעלם ממנו, כמו שומה על פנים יפות או הטרדות מיניות של שחקן מוערך?). אבל לשי חי זה לא מספיק. עצם העובדה שתניה לא בוכה ב-100 אחוז מהיממה, ועוד מעזה לדבר עם אור ברגעים שבהם היא לא חפונה בשמיכה, היא בגדר חילול הקודש מבחינתו. לעזאזל, הבחורה יומיים בלעדיו בבית ואפילו לא ניסתה להתאבד פעם אחת - איזו מין אהבה זאת? אז הוא עושה את הדבר שכל גבר אחר היה עושה אם חברה שלו הייתה מעזה לחייך כשהוא לא בסביבה: מצהיר שהוא הולך להיפרד ממנה ולהישאר לבד בעולם.
אולם אז קורה דבר מופלא. דודו כהן מעפולה מפתח עמוד שדרה, ומפתיע מכך - יכולת דיבור. הוא מטיח דברי תוכחה רהוטים בשי חי, שאחרי ניסיון התנגדות קל מנסה להסביר לדודו שלבקש חביתה מאור זה הדבר הכי חמור שתניה הייתה יכולה לעשות למערכת היחסים שלהם (חוץ מלבקש קובה מאור, אולי), פורץ בבכי, מכיר בכך שהבעיה היא בכלל בו, ועושה את הדבר שכל גבר אחר היה עושה זמן קצר אחרי שהצהיר שהוא עומד להיפרד מחברה שלו ולהישאר לבד בעולם: מצהיר שהוא בעצם הולך להציע לה נישואים ולחיות איתה לנצח. התגעגענו, שי חי.
כל זה קורה בזמן שהבית משנה צורה ללונדון הוויקטוריאנית עבור משימת שרלוק הולמס, במידה ולמישהו היו חסרות קצת דמויות עם נטייה מינית מעורפלת בעונה הזו. ובכן, חוץ מלזעזע את עולמנו על ידי השתלת שיער לברק (שכן כידוע לא היו קרחות ב-1895), המשימה גם מאפשרת לנו הדגמה ראשונה של ביצועי הדיירים החדשים, ובינתיים המצב לא הכי מזהיר: אמנם האחות החורגת הבטיחה לי הרבה אקשן בגזרת איציק כרסנטי מהיכרותה עמו מ"בואו לאכול איתי", אבל בינתיים מדובר יותר ב"בואו לפהק איתי"; התפקוד של שחר בתפקיד ד"ר ווטסון מעלה חשד שאפילו להיות סיידקיק גדול עליו; ואסתי לי כל כך לא נוכחת שאפילו לא שוקלים לרצוח אותה. היחידה שמתקבלת באופן רשמי לבית זו רינת, וזה קורה בפינת "כל האמת בפרצוף" מאולתרת בחדר המתים בה שי חי מאשים אותה בצביעות, עוקץ אותה על גילה ומכניס גם את הבת שלה למערכה. ממש התגעגענו, שי חי.
גם דודו מנצל את זמנו בחדר המתים כדי להתעמת עם האחרים, ונואם לעמרי, שנשאר חסר מילים כלפי יכולת חיבור המשפטים המפתיעה של העפולאי. דודו מסביר לו שהצורה בה דיבר עליו הייתה לא לעניין, וגם אם סביר להניח שעמרי לא הקשיב לתוכן בכלל מרוב הלם, ממילא הוא הפנים שאסור שיתפרש שוב כאילו הוא מקטין את דודו, כך שלא הייתה אופציה אחרת לתגובה מבחינתו. אז אמנם הסיכוי שדודו ימשיך את הקו האסרטיבי הזה נמוך יותר מהסיכוי שאנחנו נגיד "היי, איזה רעיון חמוד ולא מעצבן" כשארבל תחליט שוב לעשות עמידת ידיים באמצע שיחה בסלון, אבל זה עדיין נחמד לראות שכשדודו רוצה, הוא מסוגל.
לבסוף, אחרי סיאנס מבאס במיוחד (דיירים: מייקי, מי הכי צבוע? מייקי: אני. דיירים: איזה לא צבוע מייקי), חמשת המתים חוזרים לבית – ביניהם גם שי חי ודודו, לתדהמתם הרבה של כולם. בסגירת מעגל חמודה תניה שוב בוכה, קסניה מחבקת, ואור נשארת עם מבט שכאילו אומר "שמישהו יביא דלי מים וימיס אותי עכשיו". לאן זה יתפתח, מי יודח, ואיך הדיירים אמרו שלום אחרון לפלורי? את כל זה תוכלו לקרוא ביום ראשון אצל אחות חורגת, עוד מכשפה.
אמרו
״הוא היה תמיד ממציא לי שירים״ (קסניה מספידה את דודו. על פרס לא ידברו ככה)
״אני מבטיח שנכנסתם למקום הכי חם במדינת ישראל״ (עמרי לדיירים החדשים. שיהיה בהצלחה עם החום הזה)
״אחוש, אני גיי בתפקיד?" (ברק לאח הגדול. התשובה בגוף ה"אחוש")
״אני הייתי צריכה להיוולד בתקופה הזאת״ (פלורי על 1895. כי אז היה לגיטימי לקרוא לנשים "זולות"?)
״אני הגנתי עליך, ראית?״ (תניה לשי חי. פחות)
״יצאנו לארז טל וקורין גדעון והיה קהל״ (דודו על החיים שלאחר המוות)