טוב, ההדחה של אנסטסיה הייתה צפויה. היא שילמה את מחיר היותה המועמדת הראשונה להדחה מבין הדיירים החדשים. ולא, שרון גל לא נחשב. אדם שעובד כל חייו בפופוליזם יהיה בסוף פופולרי – לפחות מספיק פופולרי כדי לשרוד הדחה מול מישהי שכשמחברים את כל דקות זמן המסך שלה מקבלים מספר נמוך יותר מזה שהיה רשום תחת "גיל" בתעודת הזהות שלה כשיצאה עם אייל גולן. לעזאזל, זמן המסך שלה נמוך יותר מהבדיחה הזאת אפילו. ודווקא בפרק הזה היא התחילה לייצר סוג של עניין. אבל עוד נגיע לזה.
הפרק מתחיל בלוויה, סליחה, במפגש של עדן עם אמא שלה, שחצה את הגבול הדק שמפריד בין "זה מרגש" ל"אני מציץ למשהו אישי מדי שלא הייתי אמור לראות". מה זה חצה? נכנס עמוק לתוך השטח, הקים התנחלות, הביא חברים, ועכשיו אין ברירה אלא לבחור בין סיפוח לאפרטהייד. מילא הבכי שהיה חזק וממושך עוד יותר מזה שאני שומע כל יום כשאני עובר מחוץ לחדרה של אחות חורגת, אבל עם שלל ביטויים בסגנון "תמיד רוממת אותי", ו"את הגלגול שלי" היה נדמה שהשלב הבא הוא קדיש. הכל בסדר אמא של עדן, הבת שלך בחיים, היא בסך הכל התנשקה כמה פעמים עם חזי.
אבל עדן לא מסתפקת בהספד הזה, וכשהתריס מתחיל להיסגר היא עושה את הדבר שאף דייר אחר לא חשב עליו לפניה: קמה, פותחת את הדלת, יוצאת לחצר ומחבקת את אמא שלה. מסתבר שזה עד כדי כך פשוט, ושבמקום לדפוק בזעם על החלון אביחי היה יכול פשוט לצאת החוצה, לשאול את אמו למה בדיוק התכוונה ב"שמשון ודלילה", לשמוע אותה מסבירה בגמגום שהיא דיברה בכלל על שימי ודליה השכנים שחיים בזוגיות מאושרת, ולחסוך לו ולמעיין את הדרמה ולה את מסוק ההתנצלות. האח הגדול יסביר מאוחר יותר שהדלת הייתה נעולה ועדן פתחה אותה בכוח הדחיפה בלבד, מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת שחצי אתיופית חצי טריפוליטאית שווה וונדר וומן.
ומישהו מוכן להסביר לי מה נסגר עם זה שאף אחד לא מכיר את שמשון ודלילה? זה בערך הסיפור הכי מפורסם בתנ"ך אחרי דוד וגוליית ופרס והכור בדימונה. כולם מגגלים את זה כמו מטורפים, אביחי צריך להסביר למעיין את האלגוריה, ואני, אתאיסט תל אביבי עוכר ישראל, מצקצק מול המסך באכזבה כאילו הייתי נפתלי בנט. אבל מעיין מבינה את כיוון הדברים עוד לפני ההסבר, ונעלבת בצדק, מה שמוביל את אביחי לספר לה שהוריו חינכו אותו להיות מכונה חסרת רגש ולפרוס בפני האח הגדול מניפסט קשה בו הוא מאשים את אמו בכל חוץ מבפדיחה באוסקר פחות או יותר, וגם זה בגלל שהוא לא יודע עדיין שהיא התרחשה.
אבל המלחמה התמידית של אביחי על לבה של מעיין עומדת לקבל תפנית נוספת עם הצטרפותו של גורם שלישי. לא כל כך ברור מי התחיל לפלרטט עם מי - שרון עם מעיין או מעיין עם שרון - אבל הפלירטוט הזה ודאי לפחות כמו המוות של המחבל מחברון 12 דקות אחרי הפיגוע. גם אורנה שמה לב לעניין ששרון מפגין במעיין, ופותחת איתה שיחת "היית יוצאת איתו?"/"ואת?" תוך שהיא מורחת לה לק. לבסוף, אחרי שמעיין אומרת שקשה לה לצאת עם מישהו שנמצא בפרק ב' ואורנה מעידה שלא יצאה עם גברים בגילו (משמע בגילה?), הן מסכימות שהוא מדהים. עכשיו נותר רק לראות מה מעיין תעשה אם הוא יזמין אותה לסלואו בבת מצווה של שקד בשבוע הבא.
גם עדן ואנדל שמים לב לחזית הרומנטית החדשה, ומייעצים לאביחי להעיר לשרון על כך. אבל לאביחי יש תכנית יותר טובה: הוא יהיה קשוח יותר למעיין. כי זה מה שגבר-גבר מסוקס כמוהו עושה כשמישהו מתחיל עם חברה שלו – מאשים אותה. יכול להיות שאביחי פשוט פוחד משרון? כנראה, אבל רק קצת יותר ממה שהוא פוחד ממעיין, שמעמידה אותו במקום שנייה אחרי שהוא מעלה בפניה את הטענה. נסכם כך את המשולש הזה, אביחי: דוד ובת שבע ואוריה החתי, תיזהר.
גם היחסים של אורנה ודן חווים משבר בגלל הדיירים החדשים, או יותר נכון - הדיירות החדשות. בכל מקום בו דן נמצא, אורנה עושה סביבו הקפות עם ידיים שלובות, משגיחה בקנאה שלא יסתכל או ידבר יותר מדי עם אחרות, או בקיצור: אורנה הפכה לשני של לפני חודש וחצי. הו, כמה אירוני. אבל רגע, אם היא שני, אז מי אורנה של לפני חודש וחצי? אנסטסיה כמובן, שבעקבות סצנת הקנאה בחדר השינה מפתחת עם אורנה האמיתית ריב מרתק של "מי את בכלל?"/"למה, מי את בכלל?". חבל שהודחה, עכשיו באמת לא נדע מי היא בכלל.
מי שמוסיפים למשבר הם חבריו של דן שמתייצבים מחוץ לבית – ספק לכבוד יום הולדתו, ספק בדיוק חזרו דלוקים ממסיבת טבע. הם מונים לו דרך המגאפון מי מדיירי הבית הם חבריו, כששמה של אורנה נעדר מהרשימה. בהחלט רמז מחוכם, חברים של דן, במיוחד עבור אנשים שמאחלים יום הולדת שמח "בקצב הסמבה". אורנה כמובן נעלבת ומיד הולכת לברר עניינים עם דן במטבח, בזמן ששני, שפעם עוד היה לה אכפת מהקשר הזה, כבר נמצאת עמוק בזוגיות חדשה ודביקה במיוחד שמראה איזו דמות משעממת היא יכולה להיות כשהדברים הולכים לה לשם שינוי. אז אני מפרגן והכל, אבל יודח עומר ובהקדם.
אם כן, יש רשמית ארבעה זוגות בבית. הנפגעת העיקרית: ג'ודי, שמרגישה בודדה ושאין לה אף אחד לדבר איתו, מה שמזכיר לה את ילדותה בנורבגיה כשהיהודייה השנייה בכיתה העדיפה לשחק עם הגויות. עם הגויות! או בקיצור: גם ג'ודי הפכה לשני של לפני חודש וחצי. חבל שלא כולם יכולים להיות שמחים כמו חמימו, שמחליט שהוא אמן חושים שמשום מה יכול לנחש רק את המספרים 64 ו-66, מארגן "טקס נשיקה" לאביחי ומעיין, וכדי להשיג פטל מהאח הגדול טוען בפני הדיירים כי זהו יום הולדתו וממציא סיפור קורע לב על איך נפל כילד על הראש והרב אסר על אביו לחגוג לו מאז. מצחיקים הדיירים, איך הם יכלו להאמין שחמימו נפל על הראש?
אמרו
אני לא אתן לך לצאת החוצה ואז להבין שאתה לא יכול להיות איתי בגלל החברים שלך, זה יכול לקרות כבר פה״ (אורנה לדן, מציבה רף חדש של פאסיב אגרסיב)
״אביחי, תרחיק את שרון ממעיין״ (החברים של דן קצת חורגים מתחום סמכותם. ומה דעתכם על דוח המבקר?)
״ראית מה קורה בין מעיין לשמעון?״ (אנדל מתבלבל בשמו של שרון אחרי שגם קרא לג'ודי ז'ניה. השמות המסובכים של הלבנים האלה)
״אמירה שהשוטרים הם נאצים זה משהו שהוא בעיני בלתי נסבל״ (שרון מעמיד את אנדל להדחה על ציטוט שנאמר כבר לפני חודש וברור לכולם שהיה בלהט הרגע. וככה, ילדים, נראה פופוליזם)
״זה לא להכיר בן אדם״ (שרון מתלונן על כך ששני שמה עליו תווית של גזען כשהיא "מכירה אותי יומיים", אחרי שעשה בדיוק אותו דבר לשם. וככה נראית צביעות)
״זה לא נראה טוב״
"למה?"
"כי זה לא נראה טוב"
"למה?"
"כי זה לא נראה טוב"
"למה?"
"למה?!"
"כן"
"ככה"
"טוב"
(שני ועומר. אין כמו שיח בריא בין בני זוג)