5. הצפוי: סיפור האהבה של אומה תורמן וטרנטינו
אומה תורמן וקוונטין טרנטינו ביחד, שזה קצת חמוד וקצת מחריד, כמו כל סיפור אהבה. חוץ מסיפור האהבה של טרנטינו ודניאלה פיק, או איך שהוא מתקרא עד היום בחוגים מסוימים: "הדבר הזה". אפשר לראות בתורמן וטרנטינו מוזה ויוצר שחוברים ביחד אחרי כל השנים לרומן ללא גבולות. בינתיים זה יותר נראה כאילו המקריפ השכונתי הצליח להשיג את הבחורה שהיה אובססיבי כלפיה במשך עשורים, רק כדי לסמן וי מול המצלמות. לא צריך להיות מומחים לשפת גוף כדי להרגיש שטרנטינו קצת יותר בקטע של תורמן בזמן שהיא קצת יותר בקטע של לברוח ממנו. אולי היא לא סולחת לו שלא ליהק אותה ל"ממזרים חסרי כבוד", ואולי העבודה עם לארס פון טרייר על הסט של "נימפומנית" גרמה לה לאבד את האמון בבני האדם בכלל, ובבמאים בפרט. מנגד, בעולם בו אמונה היא ערך הולך ונשחק, חשוב שיהיו לנו כמה דברים להיאחז בהם. כמו ההתמדה של טרנטינו, למשל.
4. הממש צפוי: אלירז הוא כוכב הריאליטי הגדול ביותר בכל הזמנים
האם גם אתם שאלתם את עצמכם לאחרונה מיהו כוכב הריאליטי הגדולה ביותר בכל הזמנים? שאלה מבלבלת, הרי זה בערך כמו לשאול מי הכוכב הכי גדול בכל הזמנים. אלירז שדה גם ככה היה לוקח. הוא בטח גם היה מצליח לזכות בתואר המגיש הכי חסון בערוץ 24, מנחה הפאנלים הטוב ביותר בעולם והבחור הכי מוצלח שיצא עם אילנית. הניסון לבדל בין ריאליטי למה שהוא לא ריאליטי, די בלבל אותנו. היה שם משהו לפני? מישהו בכלל זוכר שנינט כוכבת ריאליטי?
כמובן שזה לא מפחית מהכבוד. האנשים שהגיעו לפסגה בזכות האסמסים שלנו, נאלצו להתחרות זה בזה על הצבעות, שזו כבר סיבה להיכנס ללחץ. לרובנו זה לא אומר כלום, אבל אף אחד לא מתנדב להיות בסביבה כשסיפרו לאביבית בר זוהר שליהיא גרינר עקפה אותה. אלירז, כמובן, הופתע מהזכייה. זה בסדר, זו בדיוק הסיבה שהוא זכה. אנחנו אוהבים את הכוכבים שלו צנועים ותמימים. אם הוא לא היה מופתע מזה שאוהבים אותו, אולי לא היינו אוהבים אותו. ברכות אלירז, אנחנו לא צופים שטל גלבוע תיקח ממך את התואר בקרוב. אתה מוזמן לנוח על זרי הדפנה.
3. האנתרופולוגי: רומנים בבית האח הגדול
בשונה משאר העונות של האח הגדול, שהתאפיינו כל אחת ברומן וחצי, העונה הזו מתחזקת מספר רומנים שמתחרה רק במספר הדיירים, וזה בלי להכליל כמה רוחות תוהות שמיקי הספיק לפלרטט איתן על הדרך. אפילו לאלעד נסיך-צפרדע (זוכרים?), שטען בתעודת הזהות שלו שהוא כל כך מכבד נשים שאין לו כוונה לשכב איתן או לקיים אינטרקציה רומנטית, הספיק שבוע וקצת כדי ללפות את הידיים של קארין ולא לשחרר. לא סתם הבית הפך לגרסה הצמחונית לתיבת נוח. זוכרים את הפעם הזו שהייתם ממש נואשים לאהבה והיה נדמה לכם שהעולם נחרב ושתמותו לבד? אז בית האח הגדול. לרגעים נדמה שהמצב בבית כל כך מסובך עד שאין ברירה אלא למצוא מישהו להיאחז בו ולהתפלל שטל לא תצעק לעברנו "שטן! שטן!!!"
הרומנים בבית האח הגדול מדברים אלינו גם כי זה כיף לראות אנשים יפים מתפתלים בניסיון להבין אם אנשים אחרים נמשכים אליהם וגם כי הם נוגעים בפחד הכי גדול שלנו – הפחד להישאר לבד. כלומר, להיתקע עם הזקן של אלדד באותו בית בלי שאף אחד לא יחבק אותנו ויגיד לנו שהכל יעבור ושאנחנו מושלמים. אין שום היגיון במערכות היחסים שנוצרות בתוך הבית. ההיגיון היחידי הוא שצריך בטחון אמיתי כדי לשרוד בפנים בלי מתח מיני, וכנראה שלהרבה מהדיירים אין אותו.
2. האופטימי: הרולינג סטונס מאחדים את העם
קית' ריצ'ארדס לראש הממשלה, מיק ג'אגר לנשיאות ותנועות אגן חדות מדי לתפקיד ההמנון הלאומי. זה לפחות מה שהעם רוצה. עובדה - מזמן לא היה קונצנזוס גדול יותר מאשר ההצגה של ה"רולינג סטונס" בפארק. מי לא היה בגולדן רינג: מסלבס נוצצים, דרך סלבס זוטרים, זוטרים ממש ואפילו אנחל בונני. זה רק רוקנ'רול, אבל זה בחינם, אז למה לא.
כשאמנים אחרים מגיעים לכאן הם נדרשים לענות על סוגיית הסכסוך, כאילו למישהו אכפת מה ליידי גאגא חושבת על הכיבוש. ה"רולינג סטונס" הגיעו כדי לעשות חיים וזו אולי הסיבה שכולם אוהבים אותם, בלי קשר למין, דעות פוליטית או לאום. זו הסיבה שכולם (אבל ברצינות, כולם) העלו תמונות מההופעה לפייסבוק. מוזיקה יכולה לגרום לכם לחשוב, להרגיש או להיגעל, אבל בסופו של דבר היא כאן כדי לעשות כיף. מיק ג'אגר וחבריו באו לעשות חיים, ביחד עם האפיל האיכותי והרוקנ'רולי, כולם רוצים לאהוב אותם. זה לא באמת משנה אם כל מה שאתם יודעים זה רק הפזמון של אנג'י (כלומר, רק החלק בו מיק ג'אגר לוחש "אנג'י...אנג'י"), לאהוב את ה"רולינג סטונס" לא עולה כסף מלבד הכרטיס. במחיר הזה קיבלתם סלפי בפארק הירקון ומלא חברים שחושבים שאתם מביני עניין בלי שום רגשות אשם. הכיבוש וזה.
1. המחדש: הזוג שהתגרש בגלל מריבה על סרט
זוג יפני הכריז על גירושיו השבוע בגלל סרט. האישה נהנתה מ"לשבור את הקרח", הגבר סבל ולא הבין מי מסוגל לאהוב סרט כזה, ושניהם פצחו בשירת "Let it Go" על מדרגות הרבנות היפנית, או מה שזה לא יהיה. בזמן שאנשים מצקצקים ואומרים לעצמם "רק ביפן, האסייאתים האלו משוגעים", הגיע הזמן להציע זווית אחרת, והיא: כל הכבוד להם! סוף סוף מישהו אומר את האמת. כמה שעות ביום אתם מעבירים מול הטלוויזיה? כמה שיחות ניהלתם על הסרט האחרון שראיתם? בזמן שרובנו מבלים יותר זמן מול מסכים מאשר בכל פעילות אחרת, אין שום סיבה שטעם תרבותי משותף לא יהיה תנאי לקיום מערכת יחסים בריאה, אם נרצה בזה ואם לא.
הרי אם נחשוב על זה ברצינות, הזמן שאנחנו שורפים על המדיה גדול יותר מהזמן שאנחנו מקדישים לבני הזוג ואם מערכת היחסים הזו גוזלת מאיתנו יותר זמן, אין שום סיבה שלא נתנה את כל השאר במה שקורה בה. כבר תקופה ארוכה שהסרטים והסדרות שאנחנו אוהבים הם חלק גדול מהדי.אנ.איי שלנו, ולכן הגיוני שהם גם יהיו סיבה מספקת לגירושים.