5. הצפוי: הציצים של לינה דנהאם מעצבנים גברים
העונה החדשה של "בנות" עלתה השבוע כשהיא ממשיכה את המסורת של שתי העונות לפניה, מסורת שכוללת שתי אבני יסוד עיקריים (או בעצם שלוש): כתיבה נהדרת והציצים של לינה דנהאם. כלומר, הציצים של הדור שלנו, או של דור כלשהו. מסתבר שלא כולם מרוצים מהנטייה של דנהאם להתפשט ותקרית לא נעימה התרחשה במסיבת עיתונאים, בה אחד העיתונאים טען שלעירום של דנהאם אין הצדקה אומנותית. הוא השווה את העירום לזה ב"משחקי הכס", שם הוא מהווה חלק מאוד מהותי בעלילה שעיקרה – סקס, בחורות יפות וציצים.
הסוד שכנראה הוריו של העיתונאי הסורר הסתירו ממנו כל השנים הוא שכולנו די עירומים מתחת לבגדים. למעשה, לפעמים אנחנו מבצעים פעולות שדורשות מאיתנו להיות עירומים כמו מקלחת או יחסי מין. קצת מבאס שהגוף של דנהאם עדיין ממשיך לעורר כל כך הרבה דרמות גם בעונה השלישית. מבאס במיוחד לראות שאף סדרה אחרת לא אימצה את הקונספט המדהים של עירום שלא גורם לנו לרצות לקרצף מאיתנו את המאפין שאכלנו לארוחת בוקר. זאת אגב הזדמנות נהדרת לצאת בקריאה: תפסיקו לקרוא ללינה דנהאם "לא מושלמת". אנשים שכותבים סדרה מצליחה ל-HBO בגיל 20 וקצת הם די מושלמים בעיננו.
4. הביקור של מורן אטיאס בתאילנד מעצבן אנשים
במהלך השבוע נצפתה הדוגמנית (ועוד כל מיני טייטלים שלא ממש הבנו, אבל קשורים בהוליווד ובאיטליה) מורן אטיאס, במקדש בודהיסטי. בתגובה התקבלו תלונות רבות במשרד החוץ הקוראות להדיח את אטיאס מפעילויות הקשורות בקידום ישראל. העם היהודי עושה את זה שוב ומוכיח שהוא האמא טאליבן של הדוגמניות הצעירות. נאורות היא דבר יפה כשאנחנו ממהרים לשפוט את זה שבאירן מחתנים ילדות בנות 12, אבל כשזה מגיע לאפשרות המקוממת של יהודיות לבקר במקומות קדושים לעמים אחרים, נבחר להזדעזע כאילו לא גידלנו דור שלם של בוגרי צבא שרצים לעשות סלפי עם בודהה.
ובכל זאת, יש עדיין סיכוי קטן לחנינה. ייתכן שהדוגמנית לא באמת כרעה ברך להתפלל, אלא סתם התכופפה כי נפלה לה עדשה, ואולי איזה גוי חצוף שם לה רגל. אבל להבא כדאי למשרד החוץ לבחור את הפרזנטורים שלו טוב יותר. לדוגמא, לסנן מראש את כל המועמדים שעלולים לקיים אינטראקציה עם תרבויות אחרות, ביניהן אכילת סלט (ערבי!) או קליפי מחווה מפגרים למיילי סיירוס (לא ציוני וסתם מטופש). או כמו שאמרו לפנינו: תחילה הם לקחו את אלו שלא שרים בעברית, אחר כך הם לקחו את מי שמטייל בתאילנד ואז הם לקחו אותי לתפקיד הפרזנטור של משרד החוץ.
3. המפתיע: דודו אהרון והחברה נפרדים. שוב
"הרווק" שוב רווק. שלושה חודשים אחרי שעברו לגור ביחד, חודש אחרי שסיפר בכל ראיון שזה רציני והם הולכים התחתן, דודו והחברה סגרו את הבאסטה. קל להתחיל לחשוד שדודו אהרון הוא הג'ניפר אניסטון של הלבנט – הבחור שיוצא עם כולן, אבל לא מצליח לקבל (כלומר לתת) טבעת. זה חוסר מזל רציני לדחות את כל הנשים שבאו בשבילך רק כדי להיות עם האקסית, ובסוף להיפרד גם ממנה. אבל ייתכן מאוד שהאשמה היא לא על הזמיר. הרי פרויד אמר את זה הכי טוב – הכל מתחיל ונגמר באמא.
כל מי שצפה בפרק של ריאליטי השידוכים בכיכובו של דודו יודע שבחיים שלו יש מקום רק לאישה אחת, האישה שרוצה בשביל הבן שלה את הטוב ביותר: כלה עצמאית אבל כזו שתחכה לו בבית, בשלנית על, אבל שלא שלא תעז להתעלות עליה וזאת שמאמינה באלוהים, אבל יותר מזה מאמינה במקום הכי קדוש ליהודים – קריית עקרון, העיר שאימצה את הפלמינגו כחיה הרשמית שלה. קשה להאשים את דודו, שאחד משירי האהבה הכי בולטים שלו נכתב לאמא. ייתכן מאוד ואדיפוס לא היה גיבור טרגי יווני, אלא סך הכל תימני.
2. המרגש: רוז זוכה ב"אקס פקטור"
קל להאמין שההתרגשות שהפגינה רוז בגמר "אקס פקטור" היא אמיתית. מבחינתה היא רק פליפינה נמוכה, הבחורה היחידה שגורמת לשירי מימון להיראות שחקנית כדורסל, ועכשיו היא הגיעה ללב המיינסטרים הישראלי. רוז לא מכירה את המציאות בה עובדת זרה לסבית היא הסחורה הכי חמה בשוק הריאליטי, היא לא מכירה טוקבקיסטים מרושעים או את רשות האוכלוסין וההגירה, שרק מחכה להפרה קטנה כדי לגרום לה לשיר כל הדרך חזרה לפיליפינים.
רוז מאושרת, עלה תאנה בגודל של מנילה לפחות. חוסר המודעות הזה הוא כנראה הסיבה שהיא הצליחה לרגש אותנו כל כך בגמר, אנחנו אוהבים את המנצחים שלנו כאלה: חסרי מודעות, מקסימים, צנועים ורוצים לנקות פנלים בבית של בר רפאלי - כמו ההנהגה שלנו, רק ההיפך. רוז היא האנטי גיבורה המושלמת: לא יפה במיוחד, לא צעירה במיוחד, אחת שקודם כל דואגת למשפחה שלה (ולסבתא שלנו על הדרך) ורק רוצה להיות שייכת. עכשיו נוכל לגרום לה להרגיש שייכת ולנקות את רגשות האשם לגבי כל השאר לשנתיים הקרובות לפחות. פיליפינס, ווי לאב יו, והשגריר שלכם סופר חמוד.
1. הכייפי: טינה פיי ואיימי פולאר יורדות על כולם בגלובוס הזהב
"גלובוס הזהב" הוא טקס די משעמם. גם האוסקר משעמם, אבל לפחות הוא האוסקר. השנה ניסו בגלובוס לתת פרסים לכל מי שטרח להגיע לאירוע. כולם בהנחה שאתם אמריקאים לבנים בלי שורשים אפרו אמריקאיים, היספנים או אסייתים. אבל גם הטקס המשעמם הזה לא הצליח לעמעמם את זוהרן של טינה פיי ואיימי פוהלר, או טי ואיימ כמו שקוראים להם בחבר'ה (כי כולנו מדמיינים עכשיו שאנחנו חלק מהם). שתי המצחיקות הצליחו להיות כל כך שנונות עד שכמעט שכחנו שמדובר בטקסט שנכתב מראש. היה שווה לצלוח עוד פרס "מנקה האסלות הטוב ביותר שנוסה בהפקת מקור דרמתית", רק בשביל הרגע בו ביקשה טינה שניתן לליאונרדו דיקפריו קבלת פנים חמה "כמו וגינה של דוגמנית על". כל מי שמצליח לרדת על ליאו הוא אוטומטית חבר שלנו.