אייכמן, דריייפוס ואביבית בר זוהר

5. המתסכל: מונדיאל לגברים בלבד

המונדיאל התחיל ואיתו גם מדריכים בסגנון  "מה תעשי בזמן שהגבר צופה במונדיאל?", "מי השחקנים הכי חתיכים" ו"איך תפתי את הגבר שלך בזמן עונת המשחקים?" (למקרה שתהיתן, התשובות לפי הסדר: מה שאני עושה גם ככה, למי אכפת הם ממש קטנים מרחוק ופחחח). נשים, או ככה היו רוצים שנאמין, מתחלקות לשתיים – אלו שלא מסוגלות לסבול את המונדיאל והמגניבות שממש מתעניינות. הראשונות יחשבו כדאונריות והשניות כמתאמצות מדי. את לא יכולה להיות אישה בתקופת המונדיאל ולצאת מזה טוב. זה קצת לא הוגן כי כדורגל, או לפחות זה שאנחנו רואים בגביע העולם, הוא ספורט גברי. גברים משחקים אותו, גברים מאמנים אותו ולרוב, גם גברים מפרשנים אותו.

בעצם אומרים למין הנשי "זוהי לא המסיבה שלכן אבל אתן מוזמנות לעמוד בצד ולהריע", בתנאי שלא תסתירו את המסך, כמובן. ברור, בכדורסל עושים את זה את זה שנים עם הקונספט הדי מבחיל של המעודדות, זה לא אומר שזה לגיטימי. אין מה לעשות, המונדיאל היא חגיגה גברית, זו חגיגה שמקדשת גבריות ומעודדת תכונות שנחשבות גבריות. תכונות שיש ללא מעט נשים, אבל במקרה שלהן אין צורך לחגוג את זה. מנגד, אם תעמדי עם מספיק מחשוף ביציע אולי תוכלי להופיע במדור הספורט תחת הכותרת "האוהדות הכי לוהטות". בזמן שכולם טוענים שיש שוויון ופמיניזם זה קובץ של נשים מעצבנות שלא מגלחות את בית השחי, כדאי שנזכור שהאירוע התרבותי הכי מסוקר בחודשים האחרונים, משאיר אותנו בחוץ.

4. הפאתט: פייסבוק עושה סנאפצ'אט

פייסבוק משיקה אפליקציה חדשה שמאפשרת לשלוח סרטוני וידאו שישמידו את עצמן לאחר שהנמען צפה בהן. כלומר, סנאפצ'אט. מדובר בפיתוח די פרימיטיבי משום שהוא עדיין מאפשר לנו לעשות צילום מסך בזמן הצפייה בסרטון, ולתעד את כל מה שהשולח רצה שלא נשמור. בכך פייסבוק ממתגת את מעמדה כרשת החברתית הכי פחות מגניבה והכי לא באמת מעודכנת שיש. אם התבאסתם שההורים שלכם הוסיפו אתכם כחברים והגיבו לכם ב"מתי אתה בא לארוחת ערב?", תחשבו על התענוג שיציף את גופכם כשהם יישלחו לכם סרטונים קצרים ומטושטשים באפליקציה שכל מטרתה היא לחשוף את האיברים האינטימים מבלי להשאיר תיעוד.

ככל שהשנים עוברות אנחנו מתחילים לקלוט את ההשלכות של הפעילות הווירטואלית שלנו, שירי האהבה שכתבנו בתיכון והתמונות המביכות שהעלו מהבר מצווה, כולם יישארו הרבה אחרינו. הגיע הזמן שנפסיק לחיות באשליה שאפשר להשמיד את המידע שאנחנו שולחים ופשוט לנסות לעשות דברים שלא נתחרט עליהם.

3. המתאמץ: שירות שידוכים שיכיר לכם את הכפילים של האקסים שלכם

שידור חדש מתהדר ביכולת למצוא לכם בני זוג על סמך תמונות של האקסים. ובאמת, רק בשבוע שעבר הופתענו מחוסר העקביות בטעמו של כריס מרטין בנשים, והשבוע קיבלנו הוכחה רשמית: כריס מרטין הוא סתם מוזר, רוב האנשים רוצים בני זוג שנראים כמו האקסים שלהם. זה נחמד, כי זה אומר שיש לנו טעם ואנחנו עקביים, מה שאומר שיש לנו אופי, מספיק אופי שאולי יימנע מאיתנו לשלם 5,000 דולר תמורת הסיכוי שתוכנת מחשב כלשהי תצליח למצוא לנו אהבה. הזמרת הדגולה שר שאלה פעם: האם אתם מאמינים בחיים אחרי אהבה? התשובה היא כן, רק אם הם מכילים מישהו שדומה לה בצורה קיצונית.

מה שרובנו שוכחים זה שהאקסים שלנו לא באמת מייצגים את הגבר או האישה האידאלים בעינינו, אלא את אלו שאנחנו משיגים. כלומר, גם אם אתה מטורף על נשים רזות וגבוהות, זה לא אומר שהאקסיות שלך היו כאלה. יכול להיות שרובן היו שמנמנות ונמוכות, כי אתה בעצמך שמנמן ונמוך ולא כזה מציאה גדולה. לא חכמה להבטיח לנו בני זוג שנראים כמו האקסים שלנו, הרי זה מה שהצלחנו להשיג עד עכשיו ואין מניעה שזה מה שימשיך לקרות גם הלאה.

2. הכאילו רומנטי: קארין זלאיט לא משחררת

קארין זלאיט (זו עם התלתלים מ"האח הגדול") ניצלה את הזמן שלה מחוץ לבית כדי לכתוב מכתב אהבה לאלדד (זה עם הזקן מ"האח הגדול"). הגיוני שזאליט חיכתה בשביל זה עד שתצא מהבית, הרי בתוכו לא היו לה את החומרים הדרושים לכתוב מכתב מהסוג הזה: עט, נייר, פרטיות, מוזה ואמצעי תקשורת שיוכלו לסקר ואז לצלם אותה מקבלת משקפי שמש חינם בהשקה הראשונה שלה. המודחת הטרייה כנראה רצתה להוכיח לכולם שמערכת היחסים שנוצרה בבית הכילה יותר משיער גוף, אז היא פרסמה את הצהרת האהבה שלה, כי נשיקות מתחת לשמיכה זה טוב ויפה, אבל עוד לא דיברנו על אהבת אמת.

קארין כתבה לאלדד מילים שגרמו לגבריאל גרסיה מרקס להראות ציני וקשוח (או לחלופין, להתהפך בקברו), ביניהן החמיאה על זרועותיו שמריחות ארץ ישראליות מתוקה, כי אין יותר מחרמן מריחו המתקתק של הכיבוש על הבוקר. אנחנו באופן אישי ממליצים על דיאודורנט כדי לפתור את הבעיה. האמת שאם קארין באמת רואה באלדד "הגבר הכי רגיש שפגשתי", כנראה שהיא באמת מאוהבת. בהצלחה עם זה.

1. הפנומנלי: אביבית בר זוהר וליהיא גרינר מגיעות למשפט

יש משפטים שנכנסים לספרי היסטוריה, כאלו שמלמדים אותנו קצת על המקום והזמן בו הם מתרחשים. משפט דרייפוס לימד אותנו על עומקה של האנטישמיות באירופה בסוף המאה ה-19, משפט אייכמן חשף אותנו לזוועות שהתרחשו בזמן מלחמת העולם השנייה וקרמר נגד קרמר הוכיח שהורים נלחמים גם על ילדים מעצבנים במיוחד. עכשיו, כשאביבית בר-זוהר וליהיא גרינר מגיעות לבית המשפט, זה הזמן לפתוח את ספרי ההיסטוריה ולהוסיף: 2014 – המשפט הראשון שנערך בשביל שמישהו יזכור שנערך משפט.

הרי לאף אחד לא באמת אכפת מי קראה למי נערת ליווי (ועכשיו ברצינות: מי קראה למי נערת ליווי?). ביקום בו טוקבקיסט ממוצע כותב פואמות הלל לשדיים של חנטל ("חנטל יא זונה! תעקבו מחזיר"), כוכבת ריאליטי שקוראת לכוכבת ריאליטי אחרת נערת ליווי, זו עילה לתביעה בערך כמו שיום רע בעבודה זו סיבה להתאבד. כלומר – כן, זו סיבה טובה, אבל למי יש כוח לכל הסידורים מסביב.

>> בחירתה של סופי: שומן או ציצים?

• אביבית בר זוהר
• אלדד גל-עד
• ליהיא גרינר
• מונדיאל
• פייסבוק
• קארין זלאיט