בינתיים אביאל ממשיך לפלרטט עם כל מה שזז ובמקביל, הקבוצה הכחולה מנסה להתאושש מהריב בין שחר לרפיק. דודו מסרב לסלוח לו על האף וורד, כלומר פרחה, ואת כל היתר בטח תוכלו לקרוא כבר בטורו הבא של מאור זגורי.
המשימה: מלכודת רשת. חברי הקבוצות צריכים לבחור את החבר החכם ביותר על מנת שילכד ברשת וידריך אותם כיצד לבנות קופסה. הקבוצה האדומה שולחת את רונן כי לריי, שכבר ארבעה ימים מתזכר את כולם באיי קיו 152 שלו, לא נעים להעיד על עיסתו. הקבוצה הכחולה משגרת את הגר באופן שלא ברור איך דודו לא פירש כגזעני, והחברים הצהובים החליטו שהמהלך הנבון הוא לא לשלוח את הכי חכם אלא להיפך, את ההכי טיפש, ומסכימים פה אחד על אביאל. הם צודקים. בעוד כל היתר נאלצים לבנות את הקופסה שלהם בעצמם, אביאל משתמש בכישוריו כמסגר וכפלרטטן מצליח לבנות את הקופסה ולהתחיל איתה על הדרך.
המשימה השנייה: להקריב את החפץ הכי חשוב לך בעולם לאמא אדמה, או פאצ'ה מאמא באינדיאנית, או "חחחחח אין מצב לכו חפשו" בשפתו של האדם הסביר. כי ברצינות, טבעת נישואים? מזכרת מסבתא? שרשרת מסבתא? עוד משהו מסבתא שככל הנראה היה שם? מה נסגר אתכם אנשים, אתם לא אוהבים את סבתא שלכם? אנשים נפטרו שם מחפצים בעלי ערך רגשי "לטובת הקבוצה", כאילו לא מדובר באנשים שעוד שנייה יעלו אותם על טיל ואז יטנפו עליהם בראיון לגיא פינס. היחידה שמסרבת היא הגר, שלא מוכנה להיפרד מסיכת הפרפר (של סבתא, ברור) ומתעקשת לפלות פולי קפה כאילו היו כינים מריי וגורמת לקבוצה שלה להגיע, שוב, אחרונה. לא נורא, מי שתשתלם על זה תהיה גם ככה דניאל שהקריבה את טבעת הנישואים שלה, חפץ בעל ערך סנטימנטלי שמזכיר לה לילה מופלא שבו אכלה שישה משולשי פיצה.
בין החפצים שנעלמו לנצח: פעמוני המדיטציה של רפיק (שיאלץ מעכשיו להתרכז בעזרת דיסק שעליו יוקלטו צרחות של שחר), ספר על שמאניזם של אודי (שעכשיו יאלץ להסתפק ברפיק כמדריך לאיך להיות נודניק שמחובר לעצמו ולטבע) והיומן האישי של לי לוי (ועכשיו כל ההפקה יודעת בדיוק מה יאיר נתניהו אוהב).
חברים, הקרבה על הפרק. קונדור שוב על הגריל ומבחינת דודו, יש שם שתי שכונות. האליטות החדשות והישנות, הפרידמנים והבובלילים, המזרחים והאשכנזים. כלומר כולם נגד רפיק והטניסאי שלעולם לא נזכור איך קוראים לו. לאחר שהגר בוגדת בחברי הקשת המזרחית ומצביעה נגד דניאל, אנחנו מוכנים לדו קרב הגורלי של העונה שכולל, חכו לזה, אכילת צמחי מרפא. לא טרמיטים, לא עכבישים, צמחי מרפא. זה לא מונע מרפיק לקטר על זה כאילו הניחו מולו קערית אשכי שור. למעשה, מעולם לא שמענו מישהו מתלונן כל כך הרבה על פרי האנונה. "כפיס העץ הזה, מה זה?" הוא זועק ביגון, מעווה פניו בגועל. נו באמת, זרעי פפאיה? אנשים מחכים לזה בתור בבית תאילנדי. ובכלל, כבר כמעט שבוע שריי לא אכל כלום חוץ מחצי צנצנת נוטלה, תלעס את העשבייה הזאת והנח לנו. למה כולם מעודדים את דניאל ולא אותו? הוא מקונן בעצב ומנצח בכל זאת. דניאל נשלחת הביתה, המודחת השנייה אחרי קטי, מה שמותיר אותנו עם עונה ללא טורי דעה על דימוי גוף נשי. לא נורא, נסתפק בשד העדתי. מהר! שמישהו יקרא לדודו ערס.
אמרו
"זה חצרוני מעורב עם גרבוז" (דודו. די, התקדמנו כבר לאורשר ורוטנברג)
"אני לא אציע את עצמי בתור הכי חכם כי אז יגידו שאני יהיר" (ריי. הספינה הזאת כבר הפליגה)
"אני חלילה לא מטיל ספק בחוכמה של אביאל אבל הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר" (רותם. אמנות הטלת הספק)
"הייתי צריך להיות מחובר לכל המרכזים האנרגטיים שלי והרגשתי שאני על התדר" (רפיק. אלוהים אדירים תאכל כבר את העלה ובוא נגמור עם המשימה)
"איך אפשר לעבור יום בלי פיצה?" (דניאל. סוגיה שאנחנו מתמודדים איתה כבר שנים)
"שתיראה טוב" (אביאל ודרישותיו מאישה לחיים)