פונגה פוחמק לכולם! איזה כיף זה רב-תרבותיות. ידידינו נקלעים הפעם לטריטוריית שבט השואר, "השבט האפל", טריטוריה שבגדול נראית כמו חדר גותי של מתבגרת בת 14 שחושבת שעם קליפס לשיער בצורת שלד היא מראה לממסד השמרני מה זה.
אנו פותחים עם הדו-קרב בין אודי למימי, משימת חיבוק העצים. אודי די אופטימי כי "אני מחבק עצים מדופלם", ומימי די אופטימית כי לפני כמה דקות היא נלחמה עם עמלץ לבן בתוך הר געש עם ידיים קשורות מאחור ועוד נשארה לה קצת מוטיבציה לשעתיים היתלות על עץ וכריך. המשפחה שהתפרקה בפרק האחרון הופכת לשני מחנות בולטים: מיטל מעודדת את מימי, רותם מעודד את אודי, ורק אביאל יושב באמצע בהלם על החיים. איך הפכנו ממשפחת חמודוביץ' לסצנת נבלים עם חתול ורטייה שמחככים ידיים ואומרים משפט כמו "אי אפשר שיהיו שני ראשים לנחש אחד, זו הייתה ההזדמנות להיפטר ממנה". "לראשונה הבנתי שרותם לא רוצה לשחק איתי באבא ואימא", אומרת מימי. איי היר יו גירלפרנד!
גם אצל מיטל ואביאל האידיליה נסדקה, אחרי שהיא העזה להקריב אותו למרות שהוא אהובה הנצחי כבר פרק וחצי. הוא פרש לך שמיכה, למען השם! "הקרבתי אותך כי האמנתי שתחזור", היא מבלשטת לא את החרא הרגיל שאומרים אחרי כל הקרבה. הו, הקרבת אותי כי את מאמינה בי? איזה כיף! בא לי לדחוף אותך מול רכבת דוהרת רק כדי להראות לך איזו נפלאה את בלהידרס. אם כן, נראה שהנומיאו ויוליה של אמזונס כבר לא, אלא אם כן מתישהו בהמשך אביאל יקבל את הסמס הרגיל של "שיכורהההה ונזכרתי בך..... מהתעושה????"
וכך שבורים ומרוסקים מזדחלים חברי אנקונדה לטריטוריית שבט האימו, עם הגולגולות והעשן והעקבים בירוק זרחני. המשימה הראשונה היא למצוא ראשים מכווצים במה שנראה כמו טבח ברביות המוני. מי שמוצא ראש של ברבי מוגן מפני עזיבה, מי שלא – ייכלא בכלוב ושאר חברי הקבוצה יצטרכו להציל אותו משם. יהודה מחליט שזה הזמן להיזכר שמתישהו הוא קרא ספר. "בספר תורת המשחקים כתוב שצריך לעשות מה שהיריב שלך עושה!" הוא מכריז בגאווה ורץ להידחף לבתיה בין הידיים ולחפש את הראש המכווץ בדיוק איפה שהיא מחפשת. לאן שהיא לא פונה – יהודה שם, מתנגש בה, חוסם אותה, כמעט יושב עליה. כשהיא מתחננת שיפסיק, הוא מסביר לה שמה לעשות ככה הוא קרא בספר. "כפרה, למה את לחוצה? זה הכול כי את לחוצה. תשתחררי כפרה", הוא לוחש באופן מקריפ כל פעם שהיא מנסה להיחלץ ממנו. הי, יכול להיות שלספר שקראת קוראים "דייט רייפ פור דאמיז"? ג'יזס.
אמרו
"זה נשבר, כמו חורים בגבינה הצהובה הזאת שנקראת אנקודה" (יהודה, מוותרת על הבראנץ' אצלך תודה)
"יש רק שלושה ראשים מכווצים? אבל... אנחנו ארבעה!" (לי בגילוי מתמטי מרהיב)
"20 יום חיכיתי ליום הזה... אילן כמעט בכה בצ'רקסית" (שחר מתענגת)
" הוא כמעט התעלף, מזל שהכלוב שלו כל כך קטן שלא היה לו לאן ליפול" (טוב שחר, רוצה אולי גם לבשל את דורותי?)
"אני שומרת נגיעה אני שומרת נגיעה!" (בתיה נגררת לכלוב וכעבור תשעה חודשים נולד ניצב עם חנית)