תכף אוגוסט מתאדה, ומי שלא גירד את השקלים האחרונים מחשבון הבנק יעשה את זה בשבוע הקרוב ויצא לחופשה, בארץ או בחו"ל. אז רגע לפני שכל זה נגמר, הגיע הזמן לגלות איזה נופשים אתם: חרדתיים, שוויצרים, נדל"ניסטים, שופוהוליקים או, בכלל, אזרחים אירופאים?
אלה שסגרו את השיבר של המים לפני שנסעו לשדה כל התרופות כבר בתיק שלהן, כולל וורמוקס לתולעים למרות שהילדים כבר בני 13. הן עשו את כל ההרחבות הביטוחיות כולל חילוץ מוטס, אז מה אם החופשה באמסטרדם. יש צילומים של הדרכון בוואטסאפים של כולם וגם בשמרדף ייעודי, הן יצרו קשר עם השגרירות ברגע שהגיעו ליעד והכסף והמסמכים כבר מאוחסנים בבטחה בכספת המלון (הקוד רשום בנוטס, ליתר ביטחון). כמובן שארגון היתר מכסה על שכבות של חרדה, שמנסה להסתוות תחת המשפט התמים "תמיד טוב שיהיה במזוודה קלבטן".
אלה שמחזיקים את הכסף בחגורת בטן אפשר לבלבל אותם עם החרדתיים, אבל רוב הסיכויים שהם שייכים יותר לז'אנר התייר המסורתי. לרוב הם מבוגרים יותר, חמושים בנעלי התעמלות, סוחבים איתם מתאם חשמלי לשקע אירופאי ומקפידים להסתיר "סממנים ישראליים". הם יודעים שהכל קיים בסלולרי אבל עדיין מעדיפים מדריך שיחור. קולינרית הם יפלו לכל מלכודת תיירים אפשרית, כולל אלו על הטיילת עם התמונות בתפריטים. הם ימתינו שעות בתורים לאתרים המפורסמים ויתפעלו מכל קתדרלה כאילו היא לא נראית בדיוק כמו קודמתה. ההתרגשות וההנאה שלהם אותנטיים לגמרי, לרוב ישתדלו לכבוש את הדחף להכין מצגת תמונות כשישובו ארצה.
אלה שמרגישים אשמה שהם מפספסים קפלן הם עברו כבר יותר מ- 30 מוצ"שים של הפגנות, לא כולל ימי שיבוש, אז טבעי שירגיש להם קצת מוזר לשכב על שפת בריכת אינפיניטי, ללגום מקוקטייל עם מטרייה ולהעלות תמונת "כרתים טובה אלינו". ועם כל הכבוד לכרתים, החופשה הכי טובה שלהם השנה הייתה ברמות, כשנסעו להציק לביבי. הם מרגישים שחובתם האנרכיסטית היא לנסח שלט ולצעוד להפגנה, ובמקום זה הם נאלצים לפתוח עוד בקבוק יין בזמן שהם מחכים לדג שלהם במסעדת החוף ונאנחים מול פושים מ-N12. מה יכול לעזור? וואטסאפ משקמה ברסלר שהכל בסדר, נתראה בקפלן בספטמבר.
אלה שבודקות נכסים לרכישה באתונה או באחד האיים. או בליסבון. כי כמה כבר תעלה להן וילה ביוון? ואם אפשר להוציא ככה ויזת זהב אז בעצם למה לא? הן ככל הנראה לא יעשו את זה בסוף, אבל יעבירו את כל החופשה בלפנטז על המגורים שם, חלקן גם ירחיקו עד כדי סיור נדל"ן עם מתווכים מקומיים. הגיוני, כל אחת מדמיינת את עצמה מתגוררת במקום שהיא נופשת בו (וביום השני לטיול מכריזה על "קפה הבית" שלה), אבל אווירת ההגירה הנוכחית הופכת כל חופשה לפנטזיית רילוקיישן.
אלה שטסות לראשונה עם הדרכון הפורטוגלי החדש זה לא טיול לחו"ל, זו שיבה הביתה. הן אזרחיות, אירופה היא הצדפה שלהן, ישראל היא טעות הווייז שהן גרות בה באופן זמני כבר ארבעים שנה. יבלו את רוב הטיול בחיפוש אחר נכס לרכישה (ע"ע).
אלה שנוסעים עם מזוודה ריקה הם בחרו את המלון הכי קרוב לסניף המרכזי של פריימארק והם מתכננים לפרק אותו. הם יעברו על כל הרשתות המרכזיות, חנות חנות, לא יהיה סייל שהם יפספסו, וזה עוד בלי הנעליים והקוסמטיקה והאייפון החדש. מטרת הטיסה היא להעמיס, המדינה הזרה היא רק תופעת לוואי. תת ז'אנר: תיירות שיער, שיניים או בוטוקס בתורכיה. הם כבר שם אז שידחפו עוד מזרק, לא חשוב של מה.
אלה שמספיקים הכל הם יעברו על כל הקתדרלות בברצלונה, יערכו סיור עומק בכל אחד מרובעי פריז, יכוונו שעון לשש בבוקר כדי לחרוש את מזרח לונדון ולא יתעכבו בשום מקום יותר מארבעים דקות, חמישים גג, כי יש כל כך הרבה לראות. כל טיול הוא טירונות קרבית, הם בכלל לא תיירים - הם פלג של אחים לנשק, הם נשבעו לא לרדת מעשרים אלף צעדים ביום. לנוח? הם כבר ינוחו בארץ, ככל הנראה עם חשד לשברי מאמץ.
אלה שנוסעות כדי להעלות תמונות לאינסטגרם הן יתייגו את המלון כדי ליצור מצג שווא של שת"פ, יעלו אינספור תמונות מזוויות שרק הן חשבו עליהן של אתרים תיירותיים שעוצבו במיוחד כדי שכולן יעלו את אותה תמונה בדיוק שרק הן חשבו עליה. יתייגו גם את ביליבלונד על תמונת בגד ים, יעלו סטורי מסעדה (סטורי אחרי: "עונה פה במרוכז כי הרבה שאלו לגבי המסעדה, הקונספט הוא שהדגה נמשית באותו הרגע"), יד מחזיקה גלידה, שכשוך בבריכה קטנטנה שמקרוב נראית מרשים ומרחוק כמו גיגית חלודה. רק בסוף מתברר שהכל בכלל התרחש בישראל.
אלה שרק משווים מחירים עם הארץ היסודיים גם יעלו סטוריז של מוצרי סופר זולים, כדי להזכיר לנו שחבילת פירות יער עולה רק יורו וכדי להתפעל ממחירי הדאודורנטים. מדובר בהעמדת פנים אקטיביסטית שמטרתה האמיתית היא לעורר קנאה, מעל שלושה סטוריז כאלו ייענו במיוט.
אלה שהביאו מהבית נס קפה נמס עלית חלש חלש, עם הרבה חלב. חלקן מביאות גם את הכרית האהובה עליהן, ערימת תשחצים וקצת מאכלים מהבית. הן לא שומרות כשרות, אבל בוקר בלי פריכית עם טחינה הוא לא בוקר. אנשים של הרגלים שנסעו לחו"ל במטרה אחת ויחידה – להרגיש בבית. הן יאכלו בסניפים מקומיים של "ארומה", יחפשו את הרובע היהודי או לפחות בית חב"ד וייכנסו לכל סניף זארה שיראו, אז מה אם יש גם ליד הבית. כשיחזרו, יספרו שהיה פשוט מקסים ואפילו גילו חומוסייה במינכן שהייתה בול, אבל בול כמו אצל הסורי.
אלה שמחפשים מקום "בלי ישראלים" אבל בסוף נסעו לווינה, כמו חצי מדינה. מדובר בז'אנר ותיק במיוחד של תיירים, שרואה יתרון באי ישראליותם של הסובבים אותו. זה לא תמיד בגלל התנשאות כמו בגלל שאיפה למקומיות, להיות לא תיירים בכל מקום אליו הם מגיעים. ולכן, כל פרצוף ישראלי שצץ מולם מרגיש כמו כישלון. הם כמובן בטוחים שהם עצמם נראים כמו ילידים כי עד גיל שלוש הם היו בלונדינים קומפלט, הם מדברים שוטף ספרדית (שוטף = רצף יפה בדואולינגו) ומגדירים את עצמם "אזרחי העולם".
מגזין סוף השבוע
נטע חוטר
|
mako
| פורסם 24/08/23 15:25
