שילה. במקור: שילה אמבלאל פטאל. כינוי: מא אנאנד שילה. כינוי במבטא הודי: סילההההה. גיל: 68. מזל: גדי. תחביבים: שליטה, הרעלת הזולת. כח על: להיות האדם הכי מרהיב שנולד.

אין לי מושג כמה אנשים ראו את "ארץ פראית מאוד". אם להסתמך על הפיד שלי, כולם. אבל לפי הפיד שלי אבי בוסקילה גם מנהיג את מרצ עכשיו. ייתכן שדוקו של שישה פרקים בנטפליקס זה לא הדבר הכי נצפה בעולם (נטפליקס לא חושפת נתוני צפייה כך שקשה לדעת), אבל שווה לכם לראות אותו, על ששת פרקיו היפים אך לא מושלמים, בשביל דמות אחת שנכנסת ללב ולא תצא ממנו לעולם: שילה. אגב, הטור הזה, שיוקדש כולו להערצת שילה, בהחלט מכיל ספוילרים.

"ארץ פראית מאוד" עובר מפה לאוזן בתור "הדוקו על אושו". טכנית זה נכון, הסדרה עוקבת אחרי שרשרת אירועים אייטיזית מופרעת שבמסגרתה מאמיניו של הגורו ההודי מנסים להקים לעצמם מושבה באורגון, ארה"ב. שילה, לכאורה, היא דמות משנה. היא המזכירה של אושו שבתקופה ההיא נקרא בהגוואן. אושו, כידוע, הוא אבי הניו אייג' והאיש שאחראי על אינספור משפטים מוארים שנחרתו לנצח במצגות פאוור פוינט של הורים. הוא אמר המון קלישאות, אבל היה הראשון שאמר אותן. הכת שלו כללה המון מאמינים, רבים מהם אמריקאים עשירים ומלוקקים שנתנו לו כסף. מי שמתעניין יכול לנסוע גם היום למרכז הבינלאומי שלו בפונה שבהודו ולשלם כסף בתמורה לריזורט מדיטציה כיפי. בלי אושו, הוא מת.


 ונחזור לשילה. אז בסך הכל מזכירה, תגידו. אבל לא, זה בכלל הדוקו על שילה, היא הכוכבת, אושו הוא דמות משנה. לא ברור אם זה היה ככה מלכתחילה, אם היוצרים החליטו לעשות דוקו על שילה והשתמשו באושו על מנת למשוך את הצופים, או שהחלו לצלם את הסדרה וגילו, אולי בראיון הראשון איתה, שמעדו בטעות לתוך מכרה יהלומים.

שילה היא זאת שאחראית על פלישתם של מאמיני הגורו, שמכונים "סניאסים" או "אנשים כתומים" לארה"ב בתחילת שנות השמונים. היא הינדסה, הנהיגה ושלטה בכל פרט במטרה לכונן חברה חדשה ומוארת. על הדרך היא הקימה עיר, הרעילה עיר, סיממה הומלסים, יזמה הונאת הגירה עצומה ושלל ניסיונות רצח ובסוף גם סיפרה על כל זה לעיתון בתוספת צילומי עירום. זה סיפור מדהים שאיכשהו נשכח, שלא הפך לחלק מהזיכרון הקולקטיבי של תרבות הפופ ולא הניב רפרנסים בכל מיני קומדיות אנימציה מודעות לעצמן. לא ברור איך מאורעות כל כך קיצוניים לא הותירו חותם (כנראה כי בשום שלב לא התחולל שם טבח המוני) ואיך שילה לא הפכה לאייקון של טי שרטים ומאגים. עכשיו, אגב, כבר יש.


כמות הציוצים, הפוסטים וקטעי היוטיוב שצצו מאז הסדרה, כולם עוסקים רק בשילה, מבהירה שהיא הפכה לתופעה. לצד המעריצים, יש את כל אלו שמתעקשים להזכיר לנו שמדובר בפסיכופטית (כיף אתכם במסיבות!) ועדיין, קשה שלא להתאהב. הרי אנחנו כבר לא בעידן טלוויזיוני של נבלים וגיבורים, הדמויות הן מורכבות וגם היא אנטי גיבורה, פשוט כזאת שבאמת קיימת במציאות. בניגוד לאושו, שמצטייר כדמות חיוורת שעוסקת בעיקר בלשתוק ולחמוס תכשיטי יוקרה, שילה מוצגת כאידיאליסטית אמיתית (האמת, מן הסתם, יותר מורכבת מהאופן שבו היא משתקפת בסדרה). נכון שאין למעשים שלה הצדקה, אבל עמוק בלב כולם מריעים לה. כי היא גורמת לנו לחפש את השילה הפנימית שבתוכנו, זאת שלא מפנה לעולם את הלחי השנייה אלא שולחת אותו ללכת להזדיין. אם שילה בת השישים ושמונה מקימה עכשיו כת באורגון, יש לא מעט מעריצים שמצטרפים אליה לחווה.

הסדרה מלאה בהופעות טלוויזיוניות של שילה מהאייטיז ובראיונות איתה מהשנה האחרונה, והדבר העיקרי שבולט בהם הוא שהיא מתבטאת מהמם. היא שנונה, רגועה וחייכנית, ואז זורקת קללה. היא שולפת משפטים שכל מרואיין היה רוצח בשבילם. המפורסם הוא ככל הנראה הראיון שבו נאמר לה "אנחנו לא רוצים כאן את האנשים הכתומים" והיא ענתה "טאף טיטיז". בעייתכם. וגם - בתרגומים מאוד משוחררים - כשאמרו לה שהתחושה היא שמאמיני אושו רוצים להשתלט על המדינה, היא ענתה "המדינה שלכם כל כך פאקינג גזענית שמגיע לכם שישתלטו עליכם", ו- "האשימו אותי בניסיונות רצח, אבל בדרך כלל כשאני מנסה משהו אני מצליחה". יש לה אטיטיוד של גנגסטרית, כל דבר שהיא אומרת נשמע כמו ראפ, וואן ליינרית מהממת.


אנחנו אוהבים אותה גם כי היא אנדרדוג. היא הזרה שמגיעה לאמריקה הגזענית, הקסנופובית וקפוצת התחת. המבט שלה על ארה"ב דומה לשלנו – התפעלות וגועל. יש משהו כיפי בהודית שמצליחה לסובב את האמריקאים. גם את אלו שהצטרפו לכת, שהיא מעין עקיצה כלכלית במסווה של הארה, וגם את תושבי העיירה האמריקאית שאליהם חברי הכת מגיעים, אנשים שמרנים וגזענים שנחרדים מכל הסקס החופשי שהולך להם מתחת לחלון.

למוצא שלה יש משמעות כי אם היא הייתה אמריקאית, היא בטח כבר הייתה הנשיאה הראשונה. אמנם באווירת "בית הקלפים" וככל הנראה זה היה מסתיים ברצח, אבל היא מנהיגה. אדם שפשוט קם ועושה דברים, לא משנה מה המחיר. בזמן שאנחנו נתלבט מה לאכול, היא תספיק להקים עיירה, לחמש אותה בארטילריה כבדה ולשרוף אותה כי יימאס לה.

לכל הכיף הזה מתווספים כריזמה בלתי נתפסת וטעם מעולה שהופכים אותה לפאשן אייקון. היא לבושה כמו כל הסניאסים, אבל מצליחה להתבלט גם בין מאות אנשים באדום. היא התאימה את הכל טוב יותר, יפה יותר, עם בחירות משקפיים רדיקליות והרבה יותר עצמות לחיים. גם היום, בגיל 68, היא אישה מרשימה, אפורת קארה ומהפנטת.

זה הגיוני שהסדרה הזאת קורית עכשיו וששילה קורית עכשיו. העולם בטרפת כתות טלוויזיונית. אנחנו עם "הרמון", קוונטין טרנטינו עובד על סרט על המנסונים, מיני סדרה בשם "Waco" עסקה בכת של דיויד כורש, סדרה בשם "The path" עקבה אחר דת דמיונית, יש לא מעט עיסוק טלוויזיוני בסיינטולוגיה ועוד המון. איכשהו, בין כל הכתות הרצחניות והמטורפות, זאת של אושו דווקא תמימה וחיובית, וזה רק הופך את הסיפור הזה לעוד יותר מדהים. וזה לא פלא ששילה היא זאת שמתבלטת בסיפור הזה. גיבורות נשים הן הדבר הכי מעניין כרגע, וגם תיקון עוולות עבר. שילה הייתה המנהיגה האמיתית של הכת המטורללת של אושו בראשית האייטיז. זה אולי לא כבוד גדול, אבל זה קרדיט שמגיע לה ושהיא סוף סוף מקבלת. בשביל כל המזכירות, כל העוזרות, כל הסגניות שעשו הכל לבד ונשארו בצללים בזמן שהגורו או הבוס או המנהל שלהן נסע ברולס רויס ואסף רולקסים.


שילה היא הדבר הנשי הכי פרוע שקרה לנו בזמן שאנחנו מחכים לכרך הרביעי של "הרומנים הנפוליטניים", היא גרסת האקסטרים של לילה צ'רולו. דמות מורכבת. רעה, טובה, משוגעת, הכל. היא לא מביעה טיפת חרטה על מעשי העבר שלה, אבל כיום חיה בשוויץ ומטפלת במסירות ואהבה בקשישים דמנטיים. היא לא חושבת שעשתה שום דבר רע, כולל להרעיל עיר, אבל היא חדה, מצחיקה ומלאת מודעות עצמית. היא מודל נשי מפוקפק, כי איך בעצם מכילים את פשעיה הנתעבים? ובכן, כנראה שפשוט דואגים להישאר בצד שלה. טאף טיטיז.