לא בוררת: בר רפאלי לא מוותרת על כלום
שימו לב למה שקורה עם בר בשבועיים האחרונים: הנסיך הארי מנסה להשיג איתה דייט (כך לפחות טוענים), היא ונעמי קמפבל מקשקשות כחברות ותיקות, צלמי פפראצי רודפים אחריה בניו יורק והיא מצייצת על שיחות עומק עם ג'יי זי. בהנחה שלא השוויתם את כל זה לחייכם הצפודים ואצתם לתלות עצמכם בחדר הכביסה, בטח כבר הבנתם שרפאלי היא כבר לא איי ליסט רק אצלנו, אלא בעולם כולו. היא הצליחה להישאר בתודעה גם בלי ליאו. עם הרבה עבודה קשה ולא מעט שעות טוויטר, נכון, אבל היא שם. ועכשיו היא חייבת להתחיל להתנהג בהתאם.
אז מספיק עם הפרסומות לטחינה ולבגדי ים סוג ז', מספיק לעוט על כל קמפיין כאילו היא, חס וחלילה, בר פאלי, ועל כל מיליונר כאילו היא, חס וחלילה, מרינה קבישר. אה, וחלאס עם אוברולים מגעולים מקטיפה ושיזופים מוגזמים של זקנות בסן טרופז. קצת בררנות, קצת קלאס. על מנת להישאר בפסגה, בר רפאלי חייבת להתחיל להגיד לא.
דוקטור רמי ומיסטר קליינשטיין: רמי הטוב, רמי הרע
רמי קליינשטיין חנון. כולנו יודעים את זה, ולמקרה שמישהו לא עלה על זה לבד הוא אפילו שר את שיר הנושא של "היפה והחנון". אחרי הכל, מדובר בבחור שכתב את "תפוחים ותמרים" ופעם הייתה לו צמה מתחת לקרחת ומגן זיעה על המצח. למען השם, מגן זיעה!
לא פלא שהוידאו ההיתולי הזה על רמי מבוסס על אותה בדיחה עתיקה – רמי חנון, אז בואו נעניק לו צד אפל. מר רמי ומיסטר קליינשטיין, דופלגנגר שמזיין, מעשן ושותה. כמו משה דץ עם הכוסיות בג'קוזי בפרסומת ההיא לגולדסטאר. העניין הוא שבניגוד לדץ, שאת זמנו החופשי מעביר עם בובות כבשים צמריריות וקרייבינג לפחמימות - רמי כבר הספיק להתגרש, לצאת עם בחורה שגילה מחצית מגילו ולהיעצר בחשד לאחזקת חומרים אסורים באזור הנמל. למען השם, אזור הנמל! צריך חתיכת כישרון כדי לנהל את אורח החיים של ציון ברוך, ועדיין לשכנע את כולנו שאתה חנאג' סלעים.
אפשרות של אי: הפרומו החדש של "הישרדות"
הפרומו לעונת הסלבס של "הישרדות" נראה מעולה, תודו. אפילו יותר טוב מהפרומו של "היפה והחנון", שהיא המועדפת עליי מבין השתיים. אבל זה לא ממש מפליא, אחרי הכל אם יש משהו שלמדנו מ"האח הגדול VIP", זה שעונות סלבס הן תמיד הכי טובות. תמיד. לראות את אושרי כהן דורך על קיפוד ים ואת איתי תורג'מן מורעב? שמחה גדולה. לאיד, נכון, אבל זה גם טבעי. כמו פרשת מרגול, רק עם פאן. פסיכולוגית יש כאן אלמנט הענשה - בדרך כלל אנחנו רואים סלבס בטלוויזיה או במדורי רכילות, לרוב תוך כדי קבלת הנחה כלשהי על פריט שלנו יעלה יותר או במסיבה שלא הזמינו אותנו אליה. ועכשיו, במקום זה, אנחנו חוזים במייקלואיס נעקץ על ידי עקרב צהוב. תענוג גדול, במיוחד לאנשים קטנים.
אנה ארונוב ואיתי תורג'מן: הלם פוסט טראומטי
אנה ארונוב ואיתי תורג'מן? האמנם? אני מבינה שלפעמים כשנמצאים בתנאי שבי על אי בודד, רחוק מהציוויליזציה ומהסטנדרטים המוכרים ובמצוקה פיזית זו או אחרת, יכולים לקרות כל מיני דברים. זה טבעי, כמו תסמונת סטוקהולם והלם פוסט טראומטי. אבל אנה - מה שקורה על האי נשאר על האי, למה לגרור את זה לארץ? ובכלל, אם כבר הגענו למצב כזה, לא היה עדיף ללכת על אושרי כהן?
זיכרון של קציצה: האייל שניזציה של "מאסטר שף"
בין פנטזיית הפברז'ה למציאות הסנפרוסט של רובנו, בטח שמתם לב שבעונה הנוכחית של "מאסטר שף", בולטת במיוחד האייל שניזציה הכללית של שופטים ומתמודדים כאחד. פתאום גם חיים כהן מרגיש ניחוח של ערגה בגוואקמולי, ואליהב מספר שכל מפרום הוא בעצם זיכרון וכל כמהין הוא למעשה כמיהה, נראה לי שאפילו הנרקומן לשעבר חטא בכמה דימויי בדידות לחריימה כלא שלו. עקרונית אני בעד זרם התודעה הטלוויזיוני והתעופה האסוציאטיבית כללית, אבל כשכל מנת סביצ'ה יוצאת מהמטבח עם שם פרטי וביוגרפיה, החינניות שבהאנשה הקולינרית כבר הופכת לסתם טרחנות.
אבש'ך ערומקו: בין ספנסר טוניק לזבולון אורלב
ספנסר טוניק, הצלם שמתעד מלא אנשים בעירום בחיק הטבע, רוצה לעשות את זה בישראל. החזון שלו הוא מלא אנשים צפים בים המלח או משהו כזה, כנראה שלא סיפרו לו על בולענים. כצפוי, יש לא מעט אנשים שזה מפריע להם. זבולון אורלב למשל, שלכאורה מתנגד להימצאותם של בולבולים בפריים אבל כולנו יודעים שהוא פשוט לא מסוגל לשאת את המחשבה שיקרה כאן משהו כיפי ומגניב. אני מקווה שזה יקרה בכל זאת, ובעיקר מקווה לזהות מספיק אנשים בתמונות האלו, לתייג אותם בפייסבוק וללעוג להם לנצח נצחים.
