1. אני מודה שלא היה לי מאוד אכפת מבחירת המועמד שלנו לאירוויזיון. כמובן שאם אוהב את השיר שיכתבו לתחרות, אפתח בקובי מרימי תלות רגשית ואקפיד על כל דפוסי ההערצה החולנית, אבל בינתיים הדבר היחיד שעניין אותי בגמר היה הביצוע של פיינליסט העונה הקודמת, מרגי. מי זה? התהפנטתי אל חגיגת האפודים הזוהרים על המסך, אותו אנחנו צריכים לשלוח לאירוויזיון! ואז הבנתי שזה מרגי, פשוט מחומצן (אבל שמישהו יברר אם עדיין אפשר לשלוח אותו או שזאת חתונה קתולית הדבר הזה). וואו מרגי, איזה יופי. כמה הוא הספיק לעשות בשנה הזאת. כאילו, לחמצן. ולהיוולד, אני מניחה, כי הוא ממש צעיר.
2. תאמרו לנו את מי הערצתם בילדותכם ונאמר לכם כמה זקנים אתם. אני הערצתי את רובי וויליאמס (=בת 80). הוא היה הפייבוריט שלי בטייק דאת ואחרי זה גם לבד. הוא אמנם היה מלהקת בנים שזה פדיחה, אבל הוא היה הילד ה*רע* של להקת הבנים, או לפחות גילם אחד. הוא זה שהסתבך עם סמים בזמן שגארי בארלו הלחין בלדות על אורגנית, ופעם הוא אמר בראיון ששכב עם כל הספייס גירלס חוץ מאחת, אין לי מושג מי.
3. מרגי לא מעמיד פנים שהוא באד בוי, הוא כוכב טרום נעורים. נגיד, כזה לבנות 10-14, חובבות פסטיגלים ו"כפולה" שמחפשות, בזהירות, ייצוג מיני בטוח וראשוני בדמות בובת קן מזמרת ורוקדת. אבל היום הכל גם ככה קצת מתערבב לנו. סטטיק ובן אל טרפו את הקלפים, הם לילדים? הם לא? מותר לי לשמוע שירים של סטטיק ובן אל למרות שעברתי את גיל 30? אני מקווה שכן, כי הנפש רוצה. איתם הגיעו גם נועה קירל ואגם בוחבוט ושירי קיץ והופ – סבתא שלכם או אמא שלכם מכורה למרגי. ולמה לא? הוא עושה פופ טהור וחמוד ובכלל, עד היום אני אוהבת את רובי וויליאמס, למה לא לאהוב גם את מרגי? מה, בגלל שהתבגרנו נידונו לקיום שכולו מופעי זריחה של אהוד בנאי? עזבו אותי.
4. כוכבי נוער השתלטו על סדר היום של כולם. לא רק של הצעירים אלא גם של המבוגרים (תחשבו על כל המילניאלים שחולים על "או בוי"). אבל גם התהליך ההפוך מתרחש: כוכבי ילדים שממותגים בטעות כזמרים או אמנים למבוגרים. דודו פארוק, למשל. נכון, יש לו מילים שערורייתיות אבל בסוף, מדובר בכוכב ילדים בואכה נוער. כמו מרגי, הוא חתיך ממש ויש לו שירים כיפיים, עזבו את זה שאחד מהם כולל את "יושב על הטיל וטס לה בתחת" והשני "לנשום אותך אל תוך הלילה". זה חסר משמעות. אולי את מרגי מעריצות בנות ואת פארוק בנים, אבל גם הבנים וגם הבנות האלה בני שלוש עשרה.
5. אז למה בעצם מבוגרים מודים שהם אוהבים את פארוק, אבל יכחישו כל קשר למרגי? איכשהו, דווקא פארוק הרבה יותר קל לעיכול, גם בגלל הבוטות וגם בגלל שהוא קומי. ונכון, הפרפורמנס שלו גזעני והמילים בוטות, אבל הוא מייצר מצג של אותנטיות, של בחור שבא מהשטח (כי התחיל ביוטיוב ולא הורכב בעזרת הוראות מאיקאה בטדי הפקות), של "תופעה תרבותית", שזה שם קוד ל"מותר לכם לשמוע את זה למרות שאתם בני 40".
"מרגי?", ינחרו בבוז חובבי פארוק, "זה לא יוצר, זה מוצר". מדובר בהנדסה גנטית, כוכב פופ מלאכותי שהורכב מחלקי גוף של כוכבים אחרים ואז פתחו לו אינסטגרם. זה פלסטיק, זה הכלב שברברה סטרייסנד שיבטה, זה אפילו לא אדם אמיתי! כמובן שמי שלא אדם אמיתי הוא דווקא דודו פארוק, שיש לו שם אחר וחיים אחרים, אבל הוא נתפס כמחוספס ו"מהשטח" בעוד שמרגי נתפס כסתם ניסיון להיות אמריקאי, וגם ככזה שלוקח נורא ברצינות את הניסיון הזה. שניהם מנסים להיות אמריקאים, אגב, מרגי עושה פופ ופארוק טראפ, ה"מזרחיות" שאימץ היא הגרסה שלו לאיזה אפרו אמריקאי מהשכונה.
6. האם הרגע השוויתי בין פארוק למרגי? כן, איכשהו יצא ככה. האחד בובת קן והשני בובת קן מקללת, אבל שניהם מוצרים. וזה בולט במיוחד עכשיו, כשפארוק נטש את יוטיוב לטובת קמפיינים מסחריים לקונדומים ואופירה וברקו והופעות ברידינג. הוא פסע מלעשות מותק של פסטיבל, וזה ממש ממש בסדר. גם נטע ברזילי היא במידה מסוימת מוצר. אין אובייקט או סובייקט, רק מוצר. ומרגי הוא מוצר פרימיום מדהים. לא שיש לי משהו נגד קובי מרימי, אבל אם יש מישהו שיביא לנו דוז פואה זה הוא. ואם לא, הוא בהחלט יביא לנו את הנעורים וזה, גם ככה, הדבר היחיד שאנחנו צריכים.