שלושים וחמש שנים חיכינו לרגע הזה והנה הוא הגיע - פנינה רוזנבלום מחדשת את "תמיד אישה" שהגיע למקום האחרון והמכובד בקדם אירוויזיון 1983. אגב, עפרה חזה זכתה עם "חי" (איפה היא ואיפה פנינה היום, הא?) וירדנה ארזי במקום השני עם "שירו שיר אמן". שנה יפה סך הכל. "תמיד אישה", קצת כמו הקריירה הפוליטית של פנינה, הוא שיר שמראש נולד כדאחקה. קלאט. הוא התקבע כנוסטלגיית טראש ועכשיו חוזר לעוד סיבוב כי למה לא. אם לפאוצ'ים מותר אז גם לפנינה.
החידוש מלווה גם בקליפ מושקע, בניגוד למקור הצנוע שבמסגרתו פנינה הסתפקה בללבוש אוברול (גם חזר!) ולאחוז בכתפו של פסנתרן. בגרסה הנוכחית מגיעה פנינה - בת שישים ושלוש ונראית מדהים - לאחוזה מפוארת (אבל מפוארת במונחי שנות התשעים ברומניה, נגיד) בחברת משרתים גברים עם קוביות בבטן. היא עוטה על עצמה בגד גוף מנצנץ שמזכיר מאוד תמונות איקוניות של בריטני 2013, ואפשר למעשה לומר שהיא נראית כמו אמא של בריטני ספירס או כמו הבת של בריטני ספירס, תלוי בזוית ובתקופת הבריטני. כמובן שבניגוד לבריטני, היא לא באמת רוקדת אלא רק קצת מזיזה את הידיים במספר הזדמנויות, בלאות מסוימת.
הגברים בקליפ נראים כמו האנשים שהכי לא רוצים להיות שם מאז התמונות המשותפות של אייל גולן ודניאל מהאח הגדול. מבטם אומר "החזירו אותי לסוכנות הניצבים שלי! אני מוותר על החלום". הם משרתים את פנינה מלכתם, כלומר מגישים לה עוף בגריל על שולחן שעליו יש קערות עם מרשמלו ועגבניות שרי, אולי כדי לשווק את רוטב העוף הטבעוני(!) שלה. לאחר מכן כולם יושבים בג'קוזי וחופפים אחד לשני שיער באופנים שאמורים להיות הומוארוטיים אך משדרים בעיקר מצוקה, כנראה כדי להזכיר לנו את מעצמת השמפואים שבנתה בעשר אצבעותיה, לבד. יפה וענוגה, עצמאית ורכה.
פנינה רוזנבלום אומרת שחידשה את השיר כי - "השיר מבהיר את הצורך של נשים לחופש פעולה, לעשייה, כדי להגשים את עצמן ללא הגבלה חברתית, ויחד עם זאת, להמשיך להיות יפות, נשיות אך גם חזקות. לעמוד על שלהן, לדרוש כבוד והערכה, במיוחד בעידן המי טו". כלומר, פנינה לא משתמשת בקללה האיומה "פמיניזם", היא גם מסתייגת ממנה בראיונות, אבל המשמעות שהיא מייחסת לשיר היא פחות או יותר כזו. גם השימוש בצמד המילים "מי טו", אחת הדרכים הבולטות לתפוס טרמפ על 2018, לוקח לפמיניזם. החיבור של כל זה עם תמיכתה הפומבית של רוזנבלום באייל גולן יוצא עקום לגמרי. סלט מבלבל ומצחיק של היפר נשיות, גבריות מלאכותית וכח נשי מזויף. האלמנטים המעניינים שלא מקבלים פוקוס בחידוש הזה הם דווקא גיל, הזדקנות, והעובדה ששלושים וחמש שנים עברו מאז המקור ופנינה רוזנבלום עדיין שמה תוחם.
אז לא, "תמיד אישה" הוא לא שיר פמיניסטי. הוא כל כך לא פמיניסטי שהוא אפילו לא עובר את מבחן בכדל. כל השיר הוא למעשה הפצרה לאהוב/חבר שישאר איתה, למה כדאי לו? כי היא תמיד אישה. מה זה תמיד אישה? יפה, ענוגה, עצמאית, רכה. הוא נפתח במילים "קח אותי הלילה" (בגרסת 2018 היא יכלה לכל הפחות ללחוש "בהסכמה") ומיד לאחר מכן - "נשק אותי חבר", מה חבר? אתם ביחד במפלגה הקומוניסטית? ב"חבר" יש משמעות נורא לא מינית, אבל אולי זה בגלל שבשלושים וחמש שנים שנים שעברו התוודענו לכל כרטיסי המועדון בעולם. ככל הנראה המילים "לא הבטחתי שאבשל לך, לא אמרתי שאכבס לך" הן אלו שאמורות לשדר פמיניזם, אבל כנראה שגם זה במונחי 1983, שנה שבה עדיין היה סביר לאנוס כל עוד אתה מנומס יחסית ולא גומר לאף אחת את היום.
וכן, יש שם את העניין של אישה בשלה שמנהלת חבורת גברים, אבל זה סתם מה שהתייחסו אליו כ"גירל פאוור" בניינטיז ומצליח להיות משעמם מאז. הדבר היחיד שפמיניסטי בשיר זה שהוא מבוצע ומככבת בו אישה שלא יודעת לשיר ולא יודעת לרקוד, פריבילגיה שעד היום הייתה שמורה רק לגברים, נשים לרוב נאלצו להפגין לפחות אחת מהיכולות האלו. "תמיד אישה" הוא לא שיר מעצים, הוא בטח לא שיר פמיניסטי, אבל הוא כן קצת המקום שבו האמהות והסבתות שלנו פוגשות את מי טו ואת כל העניין הזה, אווירת "כן סבבה, כולנו חזקות, אבל לא כל ליטוף בתחת זה הטרדה והכי חשוב למרוח קרם לילה".
לרדת על פנינה רוזנבלום זה קל, אבל יותר מעניין לראות אותה כאישה לא פמיניסטית שהיא עדיין אייקון פמיניסטי. כלומר, היא ניפצה תקרת זכוכית, אבל ברטוריקה של פטריארכיה - דרך מוצרי טיפוח ונשיות ורכות ומיניות. והיא קצת כמו מדונה שלנו – לא היה עשור שבו היא לא הייתה מעניינת. אז היא יכולה עד מחר לתמוך באייל גולן ולהוציא קליפים גרועים ולא לדבר בשפה מודעת ו-WOKE, אבל היא עדיין מודל לאישה שבנתה את עצמה לבד, מנהלת אימפריה, יצאה ממשבצת הדוגמנית והפכה לאשת עסקים. גם כשהתייחסו אליה כאל בדיחה היא מצאה דרך לעשות מזה כסף, אפילו בפוליטיקה היא עשתה סיבוב. אז השיר הזה הוא אותה בדיחה שהוא תמיד היה, אבל פנינה רוזנבלום לא. בגיל שישים וארבע היא אחת מהנשים שכן הצליחו, בדרך שלהן, לשבור את החוקים, ולאפשר לנו להיות הדור שכבר משנה אותם.