השבוע נחשפנו לדבריה של דנה ויס על יאיר נתניהו, שאותו כינתה "ילד הקקות". יכול להיות שהיא גם התחילה לומר את המילה "אוטיסט", ההקלטה לא ברורה דיה ואפשר לשמוע "אוט". מצד אחד, אוטיסט היא מילה שכבר פחות מקובל להשתמש בה כקללה, ובצדק. נוטים לייחס זאת לפוליטיקלי קורקט אבל האמת שזה קשור דווקא לכך שכיום כל אחד מכיר אנשים וילדים על הספקטרום. ומצד שני - ויס הייתה לבד עם עצמה באוטו, אולי זה מה שנפלט לה והיא תפסה את עצמה באמצע והפסיקה? כך או כך, אנחנו לא כאן בגלל הכן או לא אוטיסט, אלא בגלל הילד קקות.
ילד קקות. כמה יופי. כמובן שאין דבר כזה, יש ילד כאפות וילד קקה, כנראה שבטעות יצא לה שילוב בין השניים. מכיוון שחרתנו על דגלנו יסודיות ודיוק, נוסיף שמקובל גם להשתמש ב"ילד זין". סליחה על המילה, היא תופיע בטור זה עוד אי אלו פעמים. על שלושה ילדים דיברה התורה - ילד כאפות, ילד קקה, ילד זין. בואו ניתן בהם סימנים.
הלכתם לגינה עם ילדכם שאוחז חפיסת שוקולד או שקית במבה. ילד כאפות הוא זה שילדים אחרים יחטפו לו את הבמבה. ילד קקה, לעומתו, ישאל ילדים אם הם רוצים במבה, הם יגידו לו שכן ויתקבצו סביבו, הוא יירק לתוך השקית ואז יאמר "קחו". וילד זין? הוא ירוקן את שקית הבמבה על הרצפה, ידרוך על הבמבה וירמוס את כולה, יבעט בילד הכי קטן בגינה ואז יגיד "קחו".
ילד כאפות הוא לא אדם רע, הוא סתם חנבץ חסר תועלת וקצת מסכן. הוא זה שאוכל את הכאפות משאר הילדים ומהחיים עצמם. נהוג לדמיין את בוז'י הרצוג כילד כאפות, מיתוג של חולשה שאכן הזיק לו לא מעט. ילדי הכאפות-קקה-זין מחולקים לפי פוטנציאל הנזק שלהם לעולם, ובעוד ילד כאפות לא יוכל ממש להזיק לו, ההבדלים בין ילדי הקקה והזין כבר דקים יותר. ילד קקה הוא פשוט ילד מסריח, הוא זה שיציק ויקניט, הוא חוצפן, אבל נשלט. אפשר ליישר אותו עם איזו סטירה (אם היינו מרביצים לילדים), הקקאיות שלו היא תולדה של פינוק והיעדר חינוך, מצבו הפיך. בשלבים מסוימים, מותר להודות, כל הילדים הם קצת ילדי קקה. לרובם זה עובר. אבל ילד זין? זה כבר רשע ברמה גבוהה יותר. אם ילד קקה יבלגן את הבית, ילד זין ישרוף אותו ואז יאשים מישהו אחר. בניגוד לילד קקה, לרוב מדובר כבר בתכונות אופי, זה מי שהוא.
אבל האמת שהחלק המעניין כאן הוא בכלל ה"ילד". התיאור הנלווה אמנם משפיל, אבל ההצמדה שלו ל"ילד", כשמדובר באדם בגיל ארבע עשרה ומעלה (כך לפחות היה מגדיר את זה מייקל ג'קסון), משמעותית הרבה יותר. כי ילד הוא כינוי שיכול לעורר אמפתיה, ממש כמו במקרה הילד של כולנו - גלעד שליט, או, להבדיל, לצורך הפחתה באשמה ובחומרת מעשה, כמו במקרה אלאור עזריה. בשני המקרים מדובר בהצערה חיובית, ה"ילד" נועד לעורר בנו רגשות של דאגה, חמלה וכמובן, משפחה. הכוונה ב"ילד" כאן היא לילד שלנו, כזה שאנחנו אחראים לגורלו. אחת האבחנות הידועות לגבי הגזענות הטבועה בתקשורת הישראלית, היא שבכל הנוגע לערבים זה הפוך. זה כמעט תמיד יהיה "נער ערבי" או "צעיר ערבי" ולא "ילד ערבי", גם אם הוא בן שמונה. כי ילד מקבל אמפתיה והקלות, נער או צעיר או איש - פחות.
ילדי הכאפות-קקה-זין הם, באופן טבעי, לא שלנו. הם של מישהו אחר. במקרה שלהם, משתמשים ב"ילד" כזלזול, הפחתה. יאללה מי הוא חושב שהוא? הוא ילד, שזה אומר חלש, שזה גם אומר לא גבר. זה נחשב לעלבון האמיתי. כלומר הוא לא מבין כלום, הוא לא עבר מספיק בחיים, ניתן להכפיף אותו ושיקול דעתו מפוקפק. המקרה של יאיר נתניהו מעניין יותר, כי הוא הבן של אדם מאוד ספציפי, של ראש הממשלה. זה הופך את המילה "ילד" לטעונה יותר, גם לחיוב ("אז מה אם הולך הולך למועדוני חשפנות, הוא ילד, כולנו עשינו שטויות") וגם לשלילה ("הילד קקות הזה") כך או כך, עוד שנתיים הוא יחגוג שלושים.
לרוב, בבוגרים שמקבלים את הכינוי "ילד X", יש גם איזשהו יסוד אינפנטילי. בגלל זה לביבי או לפוטין או לגנץ, למשל, לא יצמידו את המילה "ילד". איש לא יקרא להם "ילד זין". לטראמפ כן. כי הוא משתולל בטוויטר ועושה שטויות וקצת אהבל לפעמים. כלומר, ה"ילד" נועד להבהיר שלא רק שחושבים עליך המון דברים רעים, גם לא מתייחסים אליך כשווה בין שווים או כאל אדם הגיוני.
אגב, במקרה של נשים המצב קצת שונה, בעיקר כי כמעט לכל אחת שתמצא את עצמה בחדר עם גברים שמבוגרים ממנה בחצי שנה ומעלה, יקראו "ילדה". הזלזול הוא אינהרנטי. סתיו שפיר, למשל, היא ה"ילדה", שזו כמובן דרך לא מעודנת להפחית ממנה ולהביע פטרונות בלתי נסבלת, אבל במסווה של אבהות וניסיון והצעה למנטורינג והדרכה (שגם הם, כמובן, בלתי נסבלים).
למעשה, לא משנה אם מכנים אותך ילד קקה או קקות של הילד של כולנו, העניין הפוליטי כאן - בין אם זה שמאל, ימין, לאום או פמיניזם - הוא השימוש ב"ילד" או "ילדה" לאדם בגיר. ואם מוותרים עליו, אפשר לנסות את זה, נשארים סתם עם "איש" או "אישה". ואז, כידוע, נהוג להשתמש בכינוי "בן אדם תחת". לרוב זה תופס.