כידוע, הכל איום ונורא והעתיד קודר. אבל אם נתמקד לרגע באספקט חיובי של המציאות הדוחה שלנו, אפשר להתנחם בכך שהיא רצחה את 1 באפריל. זהו. ז"ל. אפשר להמשיך למתוח את הזולת אם אתה ילד, או בגיר יצירתי במיוחד, אבל כל היתר יכולים לחדול. כן מנהלי סושיאל של חברות ביטוח, גם אתם.

עכשיו, בואו נודה ש-1 באפריל תמיד היה מותג בעייתי. יש משהו מעורר חרדה ביום שכולו שקרים, זה אותו מחולל אי נוחות ותחושת איום סמויה שקיימים בליצנים, דחלילים ופסלים חיים. יכול להיות שזה גם פשוט המיאוס מאייטמים דאחקיונרים מזן ה"החלטנו להעביר את הכותל לנגב" או "מחליפים את ההמנון ל'הללויה' של חלב ודבש" שכל מטרתם היא לאשרר את הקיים, להשיב את הסדר על כנו בלי שבאמת פרענו אותו. ואולי, מי יודע, זה גם ההיתר הפתאומי לשקר במשך יום אחד, שדווקא מדגיש את יתר ימי השנה שבהם כולם משקרים ללא אישור. 

המתיחה המרכזית השנה, עם כל הכבוד ל"סתיו קצין עוזבת את אינסטגרם" (למי אכפת) או "איקאה פותחים סניף שאי אפשר ללכת בו לאיבוד" (אף אחד לא יכול ללכת לאיבוד באף סניף של איקאה, די להמציא, יש חצים על הרצפה) הייתה הציוץ של שמחה רוטמן שהודיע שבכוונתו לאשר "יום זיכרון לדמוקרטיה". הוא גם טרח לזייף מסמך וורד מרושל עם עיקרי החוק, שיותר מהכל הבהיר שאפילו מעבד תמלילים בסיסי נבחרי הציבור שלנו לא מסוגלים לתפעל כמו שצריך.

מעבר לכך שהייתה גרועה, המתיחה הזאת הייתה גם אכזרית ומדכאת. לא רק בגלל היריקה בפרצוף של האנשים שנלחמים על הדמוקרטיה כבר שנתיים וחצי, גם לא בגלל שזו נראית פחות כמו מתיחה ויותר כמו משאלה, אלא בעיקר כי לזרוק בדיחה שכוללת את יום הזיכרון - כשאלפי משפחות עומדות לעבור אחד ממש בקרוב ועם כל יום שעובר מתרחבת משפחת השכול - זה פשוט חסר לב. בסדר, זו לא הפעם הראשונה שרוטמן ייחשד בהיעדרו של אחד. 

והאמת היא שאנחנו פשוט רעועים מדי, רצוצים, מתיחות הן קונספט שמתאים לאומות עם חוסן נפשי. הרי מה היא מתיחה מוצלחת? כזו שבמסגרתה גורמים לנו להאמין שהתרחש אירוע מופרך שלא חשבנו שיקרה. המנגנון הזה נהרס ב-7 באוקטובר. נחרב. שום דבר לא יפתיע אותנו יותר, ואנחנו גם לא מעוניינים. אנחנו לא רוצים שיאתגרו את תפיסת המציאות שלנו ורק שואפים לשגרה, יומיום ושלווה. No alarms and no surprises, כמו שביקשו כבר רדיוהד. 

ובכלל, כל המתיחות מחווירות לעומת המציאות. 1 באפריל חל יום אחרי שראש הממשלה מינה ראש שב"כ, ביטל את המינוי, סמוטריץ' התפטר ונתניהו נקרא להעיד בפרשייה שבמסגרתה מסתמן שרבים בצמרת הפוליטית מקבלים כספים מאותה מדינה שמימנה במשך שנים את חמאס. אחרי זה אנחנו אמורים להתרגש ממתיחה של עיריית רעננה בפייסבוק שלפיה חזירי בר הגיעו לעיר? אין שום דרך להתחרות בסהרוריות של הידיעות האמיתיות, הבעיה היא שהמציאות עצמה לא מסתיימת כל יום בקריאת "סתאאאאאם" מרגיעה.

1 באפריל היה רלוונטי כששקרים היו דבר יוצא דופן, טלטלה, אנרכיה. אבל הם כבר לא, כי כולם משקרים לנו כל הזמן, כי פוסט אמת, כי חצי מהניוז פייק, כי האמת כבר מזמן הפכה ממוצק לנוזל. אולי במקום 1 באפריל, צריך לייסד את היום ההפוך, נגיד מתישהו בנובמבר, שבו כולם יהיו חייבים לומר רק אמת. עובדתית, מגובה, יציבה. יום אחד בשנה שבו אנשים יוכלו לבטוח שוב במציאות, שפרשני חדשות יאלצו לפתוח במילים "תראו, הכל מורכב", שרילז יכללו את המשפט "זה AI, לא באמת חשבתם שהחרא הזה זה ציפור אמיתית", שבמסדרונות הכנסת תשרור דממה. יום אחד.