וואו, האימפריה הרומית. קליגולה הזה, איזה מחופף. וקלאודיוס? אין על טלוויזיה בריטי... רגע! עצרו. מסתמן שאני אדם מסוג בת ולכן אינני מחויבת להרהר אחת לאיזה זמן בפלח ההיסטוריה המוקדש לרומא העתיקה! איזו הקלה. אני יכולה להתמקד באובססיות רנדומליות לחלוטין של בנות, למשל בית המלוכה הבריטי.
לא שבית המלוכה הבריטי הוא אובססיה נשית, אבל הוא יכול להיות. יכול להיות שאם אלפי גברים היו שואלים את בנות הזוג שלהם כל כמה זמן הן חושבות על בית המלוכה הבריטי, טרנד הטיקטוק הזה היה שונה, אבל בואו נודה - זה לא היה קורה הפוך.
ולמי שנמנם: השבוע התפוצץ, התפשט ונקווה שגם הסתיים, טרנד טיקטוק לא בלתי חמוד שבמסגרתו גילינו שגברים חושבים המון על האימפריה הרומית. האימפריה הרומית בכל מקום, היא ה"מועשר בחלבון" של המחשבות. זה התחיל דווקא באינסטגרם, כשאחד הגולשים העלה פוסט עם המילים: "ליידיז, רבות מכן לא יודעת באיזו תכיפות גברים חושבים על האימפריה הרומית. תשאלו את הבעל/בן זוג/אבא/אח - אתן תופתעו מהתשובה". הכפפה הורמה, איך לא, בטיקטוק, ועכשיו יש מעל מיליארד צפיות לסרטוני נשים שואלות את בני זוגן באיזו תדירות הם חושבים על האימפריה הרומית.
התשובה, כאמור, היא הרבה. חלקם כל יום, חלקם פעמיים-שלוש בחודש, או בשנה, כל מספר שגבוה יותר מהתשובה שלנו, שהיא: פעם אחת בחיים, כשהיינו תקועות מול "גלדיאטור" בערוץ הסרטים ולא מצאנו את השלט.
למה הם חושבים על האימפריה הרומית כל כך הרבה? תשובות הגברים מגוונות: כי היא הייתה חשובה ומשפיעה על חיינו עד היום, בגלל המבנים המרהיבים שלה, כי היו בה קיסרים, בגלל המלחמות המרשימות. בהנחה שרובנו לא מבדילים בין רומא ליוון, אפשר לזרוק פנימה גם גברים שריריים וספרטנים שצועקים דברים. איך הם לא יחשבו על זה לפחות פעמיים בחודש?
השאלה, אם כבר, היא למה נשים לא חושבות על האימפריה הרומית. ובכן, אולי בגלל שאין לנו עם מי להזדהות שם. האימפריה הרומית לא ידועה בנשים המעניינות ופורצות הדרך שהתקיימו בה או בחיים הטובים והמעניינים שהיו להן שם. עבור גברים, לחשוב על האימפריה הרומית זה לחשוב על היסטוריה נעלה שכוללת אותם. ואילו עבור נשים, לחשוב על האימפריה הרומית זה לחשוב על היסטוריה נעלה שכוללת גברים.
הסיבה להתפשטות הטרנד הזה היא שהוא הכניס לחיינו מידע חדש ומפתיע וקצת מצחיק: חשיבה על האימפריה הרומית היא מאפיין של גברים, ככל הנראה סטרייטים. פעוטות אוהבים מנופים, ילדים אוהבים דינוזאורים, גברים אוהבים את האימפריה הרומית - המשותף? דברים גדולים שעלולים ליפול.
@theyaresam_ the roman empire is actually fascinating
♬ original sound - sam
@paige.elysee There’s something about those romans that stay rent free in mens heads #romanempire #rentfree ♬ original sound - TheHapaGirl
ואם נצא לרגע מטיקטוק, יודעים מי עוד חושב הרבה על רומא העתיקה? האלט-רייט - הימין הקיצוני בארה"ב. בבלוגים שונים בפינות הנידחות של הרשת אפשר למצוא לא מעט איזכורים של רומא ויוון העתיקות, היקסמות מהתרבות הספרטנית ומפילוסופים כמו אריסטו ואפלטון. הנושא נחקר לא מעט, בין היתר בספר בשם "לא רק גברים לבנים מתים: קלאסיקות ומיזוגניה בעידן הדיגטלי" מאת דונה צוקרברג. הספר מנסה לפענח את הקשר המשונה הזה ומעדכן שמדובר כמעט רק בגברים, שנוטים להאמין שיוון ורומא העתיקות הן הבסיס לציוויליזציה המערבית. ובציוויליזציה המערבית הכוונה, כמובן, לתרבות הלבנה והפטריאכלית, זו שהם מתגעגעים אליה.
אח, הימים היפים ההם לפני שנשים ומיעוטים דרשו זכויות והרסו הכל וגזלו מהם עולם שלם של אפשרויות כמו לאנוס או להגיד "כושי". כלומר - האלט-רייט משתמש בהיסטוריה כדרך להאדיר גבריות לבנה ולאשר תפיסת עולם שמרנית וגזענית. המניע שלהם לעיסוק באימפריה הרומית הוא הערצה וגעגוע לתקופה שמבחינתם הייתה טובה יותר לגבר הלבן הנעלה (לא טובה יותר לנשים, כמובן, אבל בכל הנוגע לעולם המערבי אין אף נקודת זמן שהייתה טובה לנשים יותר מזו שבה אנחנו נמצאות כרגע).
אבל מאחר שמרבית הגברים אינם שייכים לאלט-רייט והם בני אדם חמודים שפשוט מדי פעם חושבים על האימפריה הרומית, סביר להניח שזה קשור בין היתר לתרבות שלא מפסיקה לפמפם אותה: מונטי פייתון, "בן חור", שייקספיר עם "יוליוס קיסר", "אני קלאודיוס", "קליגולה" ועוד מאות אלפי מופעים תרבותיים. אבל בעיקר בכך שמדובר באחת התקופות שבאמת עיצבו את הגבריות המערבית - הגבר החושב, הנלחם, החזק, התוקפני, השולט, המנצח. שם צמח המודל של הגבר המערבי, שיש כיום המון גברים שנמצאים מולו במשבר. כי הם כבר פחות קשוחים וחסומים רגשית ועבור חלקם, החתירה הבלתי נלאית למצליחנות שאמורה לעורר שילהוב ויצר קרב, בעיקר מציתה התקף חרדה.
מה הגרסה הנשית לאימפריה הרומית של גברים? גם את זה ניסתה הרשת לפענח. מה הדבר שאנחנו חושבות עליו אקראית על בסיס קבוע? הועלו השערות רבות כמו הנסיכה דיאנה, רדיפת המכשפות (דבר שקרה לא מעט, אגב, באימפריה הרומית!) וטביעת הטיטאניק, שהסתיימו בטענה המעניינת שהאימפריה הרומית של נשים היא האפשרות להיות קורבן של אלימות, חטיפות ופשעים. וזה גם נכון (המדגם המייצג שלי לא גדול מספיק, אבל נשים בהחלט חושבות הרבה על האופן שבו יבריחו תוקף) וגם הפוך לגמרי מהאימפריה הרומית. נשים לא מהרהרות אקראית בעוצמה אלא בסכנה. נשים גדלו כקורבנות פוטנציאליים וגברים כשליטים פוטנציאליים. שניהם, בואו נודה, לא משהו.
אבל במקום לראות את "האימפריה הרומית" כטרנד שממחיש את התהום הפעורה בין המגדרים, אפשר גם להתרכז לרגע בעצם המחשבה הנשית על מה גברים חושבים. קודם כל, חברות, זה לא עובר מבחן בכדל. ושנית, הרי כל העולם כולו הוא שיקוף של הדברים שגברים חושבים עליהם. רוצה לדעת מה גברים חושבים? תפתחי טלוויזיה או חדשות או ספר או לכי למסעדה.
אנחנו כל הזמן מתעסקים בגברים, כי המנהיגים והסופרים והאומנים והשפים וגיבורי הסדרות מלאים בהם, עד לא מזמן באופן כמעט בלעדי, בעשור האחרון יש קצת יותר גיוון. אנחנו מכירות ומכירים גברים נורא טוב כי עד לפני עשור או שניים ראינו את העולם כמעט רק דרך העיניים שלהם. הטרנד הזה הוא פשוט המשך של הנטייה הזאת. ולכן זה לא באמת משנה אם גברים חושבים על האימפריה הרומית או על האינקוויזיציה הספרדית (או עידן הקרטיקון, אם הם בני שמונה), מה שמשנה זה שהרשת עדיין עסוקה בנשים שחושבות על מה גברים חושבים, לא להיפך.
מי שבכל זאת יתעקש לנסות ולאתר את המשותף, יכול למצוא לא מעט אזורים בהיסטוריה האנושית שגם נשים וגם גברים חושבים עליהם לא מעט. איש איש והעדפתו, כמובן, אבל לא מעט מהעדפות אלו בטח יכללו את שירותי היוניסקס התרבותיים של האנושות: פרקים ישנים של "חברים".