ממעמקי הסופה "אלפיס" (חברים, בואו נתאפס על קו אחיד לשמות, אי אפשר אחת כרמל ואחת אלפיס זה לא פעוטון בתל אביב), די בטוח להכריז שאנחנו לא מתכננים לצאת מהטרנינג בקרוב. למה לנו? מה כבר מחכה לנו בחוץ? סקיני ג'ינס קפוא? גולף חונק? סוודר מגרד? כולנו גם ככה עובדים מהבית ולפי כל האינפלואנסריות בכל האינסטגרם, גם מותר כבר לצאת החוצה עם טרנינג. כלומר כל עוד מדובר בחליפת טרנינג ממותגים מסוימים, לא הסמרטוטים שמלווים אתכם כבר עשור ושבפעם היחידה שהעזתם לרדת איתם לפיצוציה הרגשתם כמו הומלס וגם פגשתם אקס.
אבל לפני זה, בואו ניזכר איך הגענו לכאן: עוד לפני הקורונה הפכו הטרנינגים לפריט אופנתי לגיטימי, שמזוהה עם כושר ועם תרבות היפ הופ. כולם, כלומר נערות ונשים צעירות ונועה קירל, לבשו בגדי אימון ביום יום, בין אם אלו חליפות אלו יוגה יוקרתיות או כל מיני טייצים וגוזיות שהפכו לסטנדרט שבכלל לא היה קשור לכושר. הן הלכו איתם לאימון ואחרי האימון פשוט החליפו לבגדי אימון נקיים. חליפות נייקי, ריבוק ובטח שאדידס הפכו כבר לפני שנים לפריטים יומיומיים, על נשים וגברים, גם נעלי התעמלות וסניקרס. במקביל, בישראל, היה רגע קטן של עדנה לפיג'מות. כולם בתכניות ריאליטי לבשו פיג'מות כל הזמן, אליאנה תדהר שאלה בפרסומת "כמה רחוק אפשר ללכת בפיג'מה?" והתשובה הייתה רחוק מאוד, כי אנחנו חיים בישראל, המדינה הכי קז'ואלית על כדור הארץ, אנשים פה מסתובבים 30 שנה עם אותה חולצה גזורה.
ואז הגיעה הקורונה והכל הסלים. הטרנינגים היו אחד הטרנדים שעפו למעלה, כמו זום ועציצנות. פתאום כולנו רצינו לחדש את מלתחת הטרנינגים שלנו ועשינו משלוח מאיזה הודיס או, מי שידו משגת, swear. גם זארה, H&M, קסטרו והמותגים הרגילים תגברו את מחלקות בגדי הבית שלהם, כי זה מה שלבשנו. שלל כתבות על "איך הפך הטרנינג למדי המגיפה" מילאו את האתרים ולא היו בגדי בית ובגדי חוץ כי לא היה חוץ.
במקביל, נשים נפטרו מהחזיות או העיפו להן את הברזלים וכולנו פתאום הבנו שכל הזמן הזה רצינו שיהיה לנו נעים. סוף סוף, אחרי מאות שנות קרינולינות, מחוכים וחוטיני, נרמלנו את הנוחות במרחב. הבנו שנוחות לא צריכה להיות מוגבלת לבית ואין סיבה שנבלה את ימינו עטופות בבדים לא נעימים או לוחצים בשביל המבט של מישהו אחר. כאילו, אולי אנחנו הכי יפות כשנוח לנו ואולי לא, אבל זה פשוט לא אישיו של יופי כי זה לא עניינו של אף אחד מי יותר יפה ואיך אז הניחו לנו, אנחנו רק רוצות לשבת בבית קפה עם טרנינג ועם של צמר בגודל של כרבולית, סבבה?
גם היפסטרים יודעים לקנות בזול ולמכור יקר
כצפוי, לא מעט מעצבים ומותגים החליטו להצטרף לחגיגת המוך, והוציאו את הגרסאות שלהם לחליפות טרנינג. מי שפוסעת פה ושם במשעולי הסטוריז ראתה את חליפות הטרנינג של סיסטראז או של אתא, גם את חליפת הטרנינג הסרוגה הפופולרית של ביליבלונד, שצצה על כל האינפלואנסריות בעולם (עשויה פוליאסטר וניילון, עולה 520 שקל). הכל יפה! ברור, ואיך אפשר שלא יתחשק גם? אז אולי חלקנו נכנסו דרך פרסומת אינסטגרם לאתר של חנות מעצבים תל אביבית אהובה, כי ראו שיש מבצע על הטרנינגים היפים שלהם. ובאמת, הם עלו 315 שקלים, שזה אמנם יותר מחליפה מהודיס אבל קצת פחות מ-swear ואפשר להתמודד עם זה בשביל טרנינג איכותי ושווה. אבל אז התברר שכל אחד מחלקי החליפה עולה 315 שקלים. כלומר, החולצה ב-315, והמכנסיים ב-315 = חליפת טרנינג שעולה 630 שקל. במבצע.
כמה נשימות לתוך שקית לאחר מכן, והתברר שזה המצב בהרבה מאתרי המעצבים והמותגים – חליפות טרנינג ב-500 שקל ומעלה. עכשיו, מצד אחד – אתם מוכרים טרנינגים, תתביישו. מצד שני – הטרנינגים שינו את מעמדם. זה כמו שכל מוצר שמוסיפים לו את המילה "כלה" משלש את מחירו. יש התנגשות בין זה שטרנינג הוא כבר בגד "לבחוץ" ולגיטימי להתייחס אליו כאל בגד אמיתי, לבין זה שעדיין מדובר בטרנינג.
וההתנגשות היא גם עם יוקר המחיה, כמובן, כי בהערת אגב, תחליפו את המילה טרנינגים בכל דבר אחר וקיבלתם את המציאות הנוכחית – יוקר מחיה מטורלל שמכריע את כל מי שלא עובדים במשרה מאוד משתלמת בהייטק או חי במשק בית של שתי משכורות יפות. התחושה היא שמתחזרים עלינו איפה שרק אפשר, בין אם זה בסופר או בקניון או במארז בדיקות אנטיגן.
נחזור לטרנינגים. יש גם לציין שחלק מהטרנינגים הכל כך פופולריים האלו הם מה שנהוג לכנות "זבל סיני", בדיוק מאותו סווטשופ שמייצר קפוצ'ונים לזארה רק במחיר מופקע. לא כולם עושים את זה, ברור, אבל רבים מהם. כי כולם יורדים על מעיין אדם שלכאורה קנתה את התכשיטים שלה מעלי אקספרס ומכרה אותם במחיר גבוה, אבל יש להכיר בכך שגם מותגים שהיפסטרים אוהבים לא תמיד בוחלים בזה.
אז הטרנינג עבר סיבוב שלם שבסופו הוא הפך לפריט הכי לוחץ במלתחה שלנו, כלומר לג'ינס. סוף סוף לגיטימי להסתובב איתו במרחב, אבל אנחנו כבר לא יכולות להרשות אותו לעצמנו והוא גם ככה כבר פחות חמים ונעים וכרבילי. בכל זאת, טרנינג בכל כך הרבה כסף זה הרבה, הרבה פחות נוח.