צוקקי גב

איך חופשת הלידה של צוקרברג הולכת להרוס לנו את החיים

למארק צוקרברג נולדה בת, מקס צוקרברג, על שם החנות שהיא לעולם לא תאלץ לקנות בה – מקס סטוק. כחלק מהשינוי העצום הכרוך במעבר להורות, צוקרברג החליט גם לתרום 99% ממניות פייסבוק לצדקה, שזה בערך 45 מיליארד דולר. כשהוא יגלה מה עלותו החודשית של גן פרטי, ככל הנראה הוא יבקש אותם בחזרה. אבל החלק המעניין יותר בסיפור (אם משהו יכול להיות מסעיר יותר מ-45 מיליארד דולר) הוא העובדה שצוקרברג החליט לצאת לחופשת לידה. אנחנו מניחים שהוא גם בונה על לינה משותפת, צעצועי עץ במינון גרייתי מדויק וגם מתכנן להניק. וזה מתוק ונחמד וסבבה, אבל לא נתפלא אם המציאות ונטייתה המעצבנת להיות מורכבת ואפרורית הולכות לסטור בפרצופו. הרי צוקי יגלה בקרוב, אחרי הלייק למאמאזון והלילה השני של קיפוץ עם תינוקת על כדור פיזיו, שחופשת הלידה היא לימבו מייגע ומשעמם. אסופת שעות בלתי נגמרות שמצטברות לימים מתישים שהדבר היחידי שמבדיל ביניהם הוא צבע הקקי בחיתול. מהר מאוד צוקרברג ישווע לחזור למשרד, ולו על מנת להשיב לעצמו את היכולת לעשות פיפי כשהוא צריך ולשוחח עם בני אדם בוגרים. העבודה לא ככורח חיים אכזרי, אלא כמקום לנפוש בו. ואז, הגרוע מכל יקרה – הוא ימציא את הפייסבוק הבא. את המפלצת החברתית החדשה. את דור העתיד של המכונה האדישה והקרה שאליה כולנו נתמכר ותחרבן סופית את המארג השברירי גם כך של קיומנו. צוקרברג הולך יהרוס לכולנו את החיים, שוב, רק כדי לחזור הביתה כשהילד כבר מקולח וישן.     

ביצי חופש

בחודשים האחרונים, עקב השתלטות עוינת של פעוט על האייפון שלי, נחשפתי לז'אנר האהוב על תינוקות ברחבי הארץ – סרטוני קילוף ביצי הפתעה. מדי ערב, אחרי אמבטיה ולצד בקבוק, העולל מתייחד עם האייפון לסשן מהפנט של פעירת קינדרים. לא מדובר בטרנד חדש, יש לסרטונים האלו מאות מליוני צפיות וכולן, ככל הנראה, של פעוטות בני שנתיים שהדבר היחידי שהם רוצים לבהות בו זה יד שמסירה בסמכותיות עדינה עטיפות של ביצי קינדר, מפרקת את השוקולד, פותחת את הביצה ומציגה את ההפתעה. כל זה על רקע מוזיקה מונוטונית ובאווירה אייטיזית אדישה ויאפית. ביצה אחר ביצה הן מוצגות לראווה אל מול עיניו המרותקות של הפעוט, ועיניהם המשתאות של הוריו, שתוהים – מה זה החרא הזה? עוד בובת ארנב, עוד הלו קיטי, למי אכפת? ומיד כמובן משכיבים אותו לישון כדי לראות פרק של הישרדות עם עוד הדחה, עוד משימה ועוד תוכן שיווקי של אסם. אז יכול להיות שקילוף ביצי הקינדר הוא הריאליטי מנוון המוח של הפעוטות, או אם להיות אפילו יותר משעממים, סמל לתרבות הצריכה שעל ברכיה אנחנו מגדלים דור שלם. בני שנתיים שדורשים עוד הפתעה ועוד מוצר שיהפכו לילדים שדורשים עוד מותג ועוד מתנה ולמבוגרים שרוצים לקנות עוד אייפד ועוד אייפון שבו יראו לפעוטות שלהם סרטוני ביצי הפתעה. ומצד שני, אפשר גם להבין את התרוממות הנפש הפשוטה והבסיסית הכרוכה בחשיפת הפתעה, עלובה ככל שתהיה. הרי הילדים לא מעוניינים בכלל בביצה עצמה, רק בציפייה, בפתיחה ובגילוי. ואם יש משהו שטוב ללמוד על החיים בגיל שנתיים ובכלל, זה שבין אם מדובר בבובת ארנב או בטרקטור זעיר ומיותר, תמיד יש למה לחכות. 

רקסי, עזוב את הפופרס

והנה, עוד קמפיין דבילי הצליח לעורר סערה ברשת. לא, הכוונה היא לא לכרמי גת שהציעה דיור לאשכנזים דתיים בקריית גת תחת הסלוגן "אין מזרחים בגטו" (לא באמת, אווירתית), אלא לרשות למלחמה בסמים. איך ילחמו בסמי הפיצוציות המסוכנים? יציעו לאנשים לתרום את הכלבים שלהם (אבל רק אלה שהם "לא צריכים יותר") לניסויים, תחת ההנחה שאנשים יגידו לעצמם תוך כדי הסנפת נייס גיא: "היי, אני לא רוצה שינסו על הכלב שלי את החרא הזה, אז למה אני צורך אותו בעצמי?". ולמרות שלכל אחד ברור שאף אחד לא באמת מתכנן לתת לטריירים חגיגת, הפרובוקציה הצליחה. ולמה? כי למה לא בעצם? הכל פה מפגר לגמרי, אם אורי אריאל מציע לגרש חתולים ברצינות גמורה, למה שהרשות למלחמה בסמים לא תציע לסמם בולדוגים ברצינות גמורה? הקמפיין הזה לא עורר סערה רק בגלל שאנשים אוהבים לנהור אחר שערוריות פייסבוק, אלא בגלל שבאמת כבר אי אפשר להבדיל בינן לבין המציאות.

ויצים:

אז יכול להיות שימיו של אורן חזן בכנסת ספורים. חברים, עוד פחות שבועיים מתחיל "האח הגדול" ולפי מה שידוע לנו לא נדרשת תקופת צינון. בואו נעשה מאמץ ונגרום לזה לקרות.

הסניף הדיגיטלי של בנק פועלים: כמו סניף רגיל רק בלי מגע אנושי. כלומר, כמו סניף רגיל.

הנסיכה שרלוט בצילומים מתוקים. לא בתמונות: נשיכות הקנאה של ג'ורג'.

• ביצת הפתעה