יש לא מעט דברים מגעילים שאפשר לעשות לאם טרייה ואת כולם, ככל הנראה, יעשו לה. מהיום שבו תלד, יגרמו לה לתחושת אשמה מזדחלת שתזהם כל חלקה באמהותה הטרייה והטהורה. היא תאוגף מימין על ידי טרוריסטיות הנקה, משמאל על ידי היפים של חיסונים, מאחור על ידי הורים בגינה, מקדימה על ידי משרות אם ועיכובי קריירה. ומעל הכל תרחף אחות טיפת חלב, שתבהה בה בשיפוטיות ותאמר, "הילד לא רגיל להיות על הבטן, הא? ומה עם ויסות חושי, לא בא לך לבדוק?".
אמהות טריות הן היצור החלש והמנוצל ביותר טבע. טורפים מאתרים אותן, אורבים להן, מחכים לשעת כושר ואז מתנפלים עליהן בצרחת "טורטיקוליס!" כי "מה, לא שמת לב שהוא פונה בעיקר לצד שמאל?" או כל משפט אחר שהסאבטקסט שלו הוא - "אני כאן כדי להזכיר לך שאת אמא גרועה ומזניחה ולרוקן אותך מכל תחושת ערך עצמי, המשך יום נפלא!". התוצאה היא אמהות שחוות חוסר ביטחון משתק, אפס אמונה באינסטינקטים של עצמן והמון, המון סטרס.
צריך להכיר את מעגל האביוז הזה על מנת להבין לעומקו את הגועל נפש שבו מואשמת סימילאק, שאליו נחשפנו השבוע. בקצרה ולכאורה: החברה שמשווקת את סימילאק מואשמת בכך שמאוגוסט 2019 הפעילה קמפיין "פייק ניוז" ברשתות, שכלל חשבונות של אמהות, חלקם פיקטיביים וחלקם בתשלום, שהכפישו את המתחרים, נוטרילון. החשבונות האלו טענו, בתגובות ובפוסטים אותנטיים לכאורה, כי פורמולת נוטרילון גורמת לחולי והקאות אצל תינוקות וכדאי לסמוך רק על סימילאק. הקמפיין נחשף ועכשיו טבע, היצרנית של נוטרילון, תובעת אותם על ארבעים מיליון שקל.
עכשיו, אמהות ישראליות לתינוק ראשון שמתלבטות לגבי תמ"ל, כבר חטפו את הכאפה הראשונה כשהחליטו לא להניק. השיפוטיות מכל גורם סביבתי משתקת, למרות שרובנו - אנשים בוגרים שהם תוצרי האייטיז - לא ינקנו ויצאנו מדהים. תמ"ל זה נוח ונפלא אבל לאמהות טריות, שטופות הורמונים ומוח, הוא משווק כרעל עכברים. היסטריית ההנקה הזאת היא תוצר של טראומה לאומית שהתפוצצה בשנת 2003 - פרשת רמדיה. פאק ביצור של פורמולת תינוקות צמחית הוביל לכך שתינוקות רבים נפגעו ממחסור בויטמין חיוני, חלקם נפטרו וחלקם סבלו וסובלים מבעיות ומוגבלויות קשות.
מאז, מעודדים/ממשטרים/כופים על האמהות להאכיל תינוקות בחומר היחיד שאין סיכוי שיחסר בו משהו - חלב אם. הוא הבטוח והמזין ביותר, על כך אין ויכוח, אבל יש המון נשים שלא מצליחות או יכולות או רוצות להניק ממגוון גורמים פיזיים ורגשיים, ולמרבה המזל יש להן מספיק אפשרויות אחרות ומצוינות. קמפיין רשת נכלולי כמו זה שבו מואשמת משווקת סימילאק, דורך בדיוק על כל הנקודות האלו: רמדיה, רגשות אשמה, פחד. הוא פונה לחלק הקדום והרגיש במוח - זה שאחראי על האכלת התינוק שלך - ולוחץ שם. אין יותר נמוך ואכזרי מזה.
אמהות סומכות על המלצות ברשת, כי הן אלו שרוב הזמן לא מנסות למכור להן כלום. הן אלו שהחליפו את החמולה, את הסבתא והאמא והאחות והדודה שגרו לידן באותו מתחם ונתנו מהניסיון ומהזמן והידע שלהן, כי באמת צריך כפר כדי לגדל ילד. ואין לנו כבר כפר, יש רשת, יש קבוצות אמהות. הקהילות הוירטואליות החליפו את החמולה, מקור לתמיכה רגשית, ידע והמלצות, מרחב שאמור להיות בטוח.
אבל, בעצם, מה הופך את הקמפיין הזה לכל כך שונה מקמפיינים מגעילים אחרים? הרי לשווק את עצמך ברשת זה שגור, גם לפרסם את עצמך על ידי פרופילים פיקטיביים, גם לשווק את עצמך על קמפיינים שמכפישים מוצר מתחרה. נגיד, מה שעשו לנוטרילון זה בערך מה שעשו לגנץ. לא יפה, כן, אבל מילא, ככה זה פוליטיקה. מה כבר ההבדל בין גנץ לנוטרילון? (שניהם תחליפים חחחח).
העניין הוא שזה לא המוצר עצמו, אלא מה שמקיף אותו - אמהות ותינוקות. כולנו היינו תינוקות, יש לנו אמהות, אמורה להיות פה פיסת אדמה שאנחנו נזהרים מלזהם, בניגוד לקיום היומיומי ברשת ובעולם שכבר התרגלנו להתייחס אליו ושמתייחסים אלינו בו כאל פח זבל אחד גדול. יש פה דריכה גסה בטריטוריה, ככל הנראה האחרונה, שנתפסה אצלנו כמקודשת.