"אייל גולן שינה את שמו!" זעקו פושים בהולים שהובילו אל הידיעה המטלטלת: גולן, בעצת רב, הוריד י' אחת משמו הפרטי וכעת הוא איל. כמו איל קיציס, לא כמו קים ג'ונג איל. לא שינוי מאוד משמעותי, בואו נודה, הוא היה יכול גם להחליק את זה בלי יח"צ. אף אחד לא זוכר אם קוראים לו אייל או איל, זה כמו נועם או נעם, נועה או נעה, ניג'וסי כתיב חסר או מלא שלאיש לא אכפת מהם מלבד הנודניק שנושא את השם ויקפיד לנעוץ בכם מבט שוטם בזמן שימלמל מבין שפתיו החשוקות: "זהר בלי ו".
לא מדובר בסלב הראשון ששינה את שמו, בעצת רב או בנסיבות אחרות. סתם בשלוף: נועה קירל הייתה נויה קירל ושמה הוחלף על ידי הוריה אחרי שהתגלתה בגופה מחלת כליות. כשנסרין התגיירה היא שינתה את שמה לברכה, לא ברור מה עלה בגורל השם. שני גולדשטיין הפכה לשני דפני גולדשטיין בנסיבות רוחניות כלשהן. אסנת חכים הפכה לג'יזל סילבר בנסיבות מסתוריות כלשהן. אלין לוי הפכה לאלינה לוי וכולם מקפידים על זה, גם ניר-נירו לוי די תפס, דאנה איבגי הייתה פעם סתם דנה. ויש עוד מלא, כן? לא רק סלבס. אנשים מגיעים חדשות לבקרים למסקנה שהם חייבים שינוי והנה אחד שלא מצריך מאיתנו יותר מדי, גג טיול למשרד הפנים וגם זה לא תמיד, אפשר להסתפק גם בפייסבוק.
שם משפחה יותר קל לנו לשנות (ואת זה גולן כבר עשה בצעירותו, כשמחק את שם המשפחה שקיבל מאביו - ביטון - והפך לגולן). בעיקר כי עבור חצי מהאוכלוסייה זה היה פעם מהלך די מקובל - לקחת את שם הבעל - והחצי השני שינו שם כדי "לעברת". לעבור ישראליזציה, להשתחרר מנטל ההיסטוריה, להשיל את סבא לתוך פח, להתיר את הכבלים ששיוך מביא איתו. כלומר, כדי לא להישמע מזרחיים מדי או אשכנזיים מדי. אבל שינוי שם פרטי תמיד היה דבר שדרש כובד ראש גדול יותר. מלבד, אולי, בעליות גדולות. העלייה הרוסית למשל, שבה שינו כלאחר יד מלא שמות פרטיים של ילדים וילדות כדי שייטמעו, או כל סיבה אחרת שנועדה לשדר שזה למענם ולא כי אנחנו סתם גזענים.
החלפת שם פרטי היא מהלך פחות שגור כי אנשים נוטים להיקשר לשם הפרטי שלהם. להפסיק להשתמש בו זה תהליך מבלבל, כמו גמילה. וגם אז, סביר להניח, השם המקורי עוד מתחבא שם עמוק, כמו מן הד, עדיין מסתובבים אחורנית כשהוא נשמע ברחוב. לשם יש מטען רגשי וסמלי והיסטורי, להחליף אותו זה קצת לנסות להחליף את עצמך. וזה, כידוע, דבר שרובנו מעוניינים בו בתקופות שונות בחיים אז בעצם למה לא.
בואו נחזור רגע לארטיסט פורמלי נואון אז אייל גולן. כי החלק המעניין פה הוא לא י' אחת יותר או פחות, אלא המסקנה של אדם שנדרש שינוי. שמשהו שלא עובד, שהמצב נאחס. אתה לא משנה את שמך בעצת רב כי הכל מעולה לך. יש כאן הודאה שלא טוב לך, אולי כבר די הרבה זמן, שאתה צריך עזרה.
אה, פתאום זה משנה מה שכתוב בתעודת זהות pic.twitter.com/ojwpjhJGWF
האמת שזה לא מפתיע. פרשת משחקי חברה – שבמסגרתה התקיימה חקירה נגד גולן ומקורבים אליו בחשד לבעילה אסורה בהסכמה של קטינות - לא מפסיקה לנשוף בעורפו, כי תאמינו או לא, מסתבר שפגיעות לא פשוט נשכחות. זה לא באמת משהו שאפשר למסמס, רק בשבוע שעבר גולן נחקר באזהרה בנוגע לפרשה. וכן, תשמעו, במקביל יש סינגלים מצליחים, הופעות מפוצצות, מסיבות של עופרה והזדמנויות להטיף מוסר לזמרים אחרים. חייו של גולן הם לא רק תאונת שרשרת מצערת, גם מזל לא חסר לו. נקווה בשבילו שהוריד את ה-י' הנכונה.
גולן הוא אמנם אחד הזמרים המצליחים במדינה אבל מתברר שגם הוא מסתובב בתחושה שמשהו השתבש לו בתחום המזל או הקארמה, עד כדי כך שהוא צריך להיפטר מ-י' בשמו (הכניסו כאן את כל בדיחות האותיות ותעודות הזהות שרצו לאורך השבוע ברשת) על מנת שהיקום ישוב להאיר אליו פנים.
המחשבה שאם תשנה שם תשנה גורל דורשת, מן הסתם, סוג של אמונה בהשגחה עליונה. אבל אולי, מעבר לזה, יש פה התקדמות זעירה בתחום האחריות, או לפחות הבנה שיש משהו שקשור לאדם עצמו, שמשהו בו צריך להשתנות כדי שדברים רעים יפסיקו לקרות. המהלך הרגשי נכון, הוא פשוט אמור היה להוביל ליעד שונה. כי שינוי שם זה סימון של תהליך, אבל הוא ריק ועצל. אולי מזלו של איל גולן ישתנה, אבל לא הוא. כי שינוי מגיע כשעושים עבודה – טיפול רגשי, תהליך רוחני כלשהו, לימוד מסוג מסוים - הוא לא קורה מעצמו. שינוי הוא הסוף, לא ההתחלה, אי אפשר להגיע אליו בלי ללכת את הדרך.