חדשות נפלאות: העולם שוב מתאבסס על חייזרים. כלומר, הוא אף פעם לא ממש הפסיק, לפחות אם תשאלו את חברי קבוצת הפייסבוק "פורום עבמים חוצנים תעלומות ומדע", אבל רובנו די נרגענו בשני העשורים האחרונים. יש חייזרים? אולי, מי יודע, ווטאבר, האמת נמצאת אי שם אבל יש לנו מספיק חרא על הכוכב הזה, תעירו אותנו כשמתחילה פלישה.
התעוררות החייזרים נוגעת למספר דו"חות שצפויים להתפרסם ממש בקרוב על ידי הממשל האמריקני ואמורים להיות אמיתיים למדי. כלומר, לא "אמיתיים", אלא ממש אמיתיים. הדו"חות לא טוענים שיש חייזרים, אבל מודים שיש לא מעט מקרים - מעל 120 - שנחקרו ונותחו, ושבהם נצפו עצמים בלתי מזוהים בשמיים שלא קשורים לטכנולוגיה אמריקאית או לטכנולוגיה אחרת שמוכרת להם, ולכן אין להם מושג מאיפה הגיעו. זו לא הודאה בכך שיש הוכחות לקיום חייזרים, אלא בכך שלא ניתן לשלול קיום תבוני שכזה.
ובמילים אחרות: אנחנו יודעים שאתם בטוחים שאנחנו מנתחים גופות חייזרים וגם מחזיקים כמה במתקני מחקר שמהם הם כבר הספיקו לברוח, להשתלט על כולנו ולהפוך את צמרת הממשל לרפטיליאנים, אבל האמת היא שסתם יצא לנו לראות עב"מים כמה פעמים, ובגדול, לנו ולחברי קבוצת הפייסבוק "תקשור וידע מממדים גבוהים" יש את אותה כמות מידע. סורי.
האם אנחנו מאמינים להם? זה כבר תלוי בכל אחד, בכמה שהוא בוטח בשלטון ובאופנים העמוקים שבהם הושפע מ"אקס פיילז". אבל סודות תמיד נוטים להיות גדולים יותר בראש שלנו, ולא רק בנוגע לחייזרים. ההסתרה והדממה יוצרים אצלנו תרחישי ענק סבוכים וקונספירטיביים, כשלפעמים האמת היא "וואלה, יש מצב סביר, לא ממש יודעים".
החלק המעניין בגל החייזרים הנוכחי הוא הרצינות שלו. זה כבר לא כמה חבר'ה עם נייר כסף על הראש שגרים בקרוואן וצורחים שיום הדין מגיע. זה אובמה שמגיב על כך בטלוויזיה, אלו חוקרים שלא מדברים על חייזרים דמויי לטאה אלא על עצמים לא מזוהים שאותרו - הכנס כאן הסבר פיזיקלי סבוך על החזרת אור - במערכות שמש מרוחקות מאיתנו. זה פרופסור אבי לייב, ראש המחלקה לאסטרונומיה בהרווארד ומחבר הספר "חוצן" (כנרת זמורה ביתן), שטוען שלא קיימת בכלל אפשרות שאין חייזרים.
לייב, ישראלי לשעבר, הוא טיפוס מכובד שעושה רושם שפוי יחסית. הוא טוען כי הגוף הבין-כוכבי אומואמואה שהתגלה ב-2017 - הראשון שהגיע אלינו ממערכת שמש שונה - הוא לא עצם טבעי, אלא כזה ששייך לציוויליזציה תבונית אחרת. לייב הסביר בריאיון ל"הארץ" ב-2019 ש"יש יותר כוכבי לכת כמו כדור הארץ מאשר גרגרי חול על פני כל החופים", ולכן לחשוב שאנחנו היחידים ביקום זו יוהרה. הוא הוסיף שעדיף לנו ככל הנראה לפגוש ציוויליזציה מתה - כמו שאנחנו נהיה יום אחד - מאשר אחת חיה. שזה הגיוני: המדע מחפש מיקרואורגניזמים על מאדים ולא יצורים תבוניים, כי עדיף לפגוש את אלו שאנחנו יכולים לקחת במכות.
ויכול להיות שיום אחד, עוד כמה אלפי שנים, כשהמין האנושי כבר ישמיד את עצמו, איזו ציוויליזציה צעירה בגלקסיה אחרת תיתקל בפסולת חלל שאנחנו שיגרנו פעם, ותתהה מאיפה היא הגיעה, מה היו יכולותיה ומגבלותיה. אפרופו מגבלות, הלוואי שאלו יהיו שאריות החללית בראשית.
אז היסטריית החייזרים שוב איתנו, אבל באריזה שונה - רצינית ומדעית (יחסית, כאילו). פחות קונספירטיבית ופרנואידית, בלי פלישה ויצורים ירוקים ואזור 51 וטיוחים, ויותר חישובים מדעיים סבוכים וסטטיסטיקה בין-כוכבית. העיסוק בוגר יותר, בוטח יותר, פחות קסנופובי. התיאוריות המדעיות החליפו את הקונספירטיביות. בגדול זה אותו דבר, רק במכובד ואסוף יותר. ובכלל, המרוץ לחלל התחדש עם שלל מיליארדרים משגרי טילים ועם תיירות חלל, אז טבעי שלצד פנטזיית הכיבוש הגברית המתישה תתחדש גם פנטזיית ההיכבשות, או סתם היכרות. החלקה ימינה, מאץ', משהו.
יכול להיות שזה גם חלק מגל הנוסטלגיה הניינטיזי שאופף אותנו. הכל חוזר, אבל באריזה קצת שונה ורשמית יותר: הרוחניות ההיפית התגלגלה חזרה כפיק היסטרי של פסיכדליה בורגנית. הפאוץ' התגלגל אלינו חזרה בגרסה שאינה כאפות. ויאיר לפיד, כמובן: היינו משוגעים עליו בניינטיז בגרסת המתאגרף העצוב, ואנחנו משוגעים עליו עכשיו בגרסת הפוליטיקאי ששם את האגו בצד. שנות ה-90 כאן, רק עם זקן וחליפה. כמו הריוניון של "חברים". נקווה שבניגוד לניינטיז, הפעם כל עניין החייזרים לא ייגמר בציפי שביט יוצאת מחללית, כי יש גבול לכמה שנוכל לשאת.
ויכול להיות שכל זה קשור גם לשנת הקורונה. הבדידות שהרגשנו בשנה של סגרים בבתים היא גם בדידות גדולה יותר, קוסמית, בדידות המין האנושי. אנחנו לא רוצים להיות יותר לבד, בעולם ובכלל. לבד! זה לא יעלה על הדעת.
ומה אם החייזרים יהיו עוינים? אז מה, ניצחנו את הקורונה, הגיע הזמן להתאחד גם נגד פלישה. שימו פליי על הנאום של הנשיא מ"היום השלישי". ואולי אפילו יהיה בזה משהו מסעיר. הרי סף הריגוש עלה לאחר השנה הזאת והכל עדיף מלחזור לקיוביקל. אז קדימה, שיגיעו עכשיו. אחרי כל המלחמות והמגפות והאסונות, זה מרגיש קצת כמו מכירת החיסול של העולם. גם ככה עושה רושם שהגיע הזמן לקפל את כל העסק. זמן טוב לבוא.