נשא פלוס

שני גברים ואיידס

צ'ארלי שין נשא HIV, מה שהוביל לתדהמה בהוליווד ולתגובה קצת יותר פושרת ביתר העולם, שתהה אם לא היה לו את זה מאז ומעולם. כאילו, זה צ'ארלי שין, הביוגרפיה שלו זה מגזין בננה, עמוד הימד"ב שלו זה יופורן, כרטיסי הביקור שלו זה אלה שמשאירים על הוישר עם טלפון לעיסוי, האימוג'י שלו זה מחט משומשת. למעשה, יכול מאוד להיות שהוא פציינט זירו, הוא זה שהדביק את הקוף שהדביק את העולם באיידס. ובפראפרזה על הרוסט המפורסם שלו - כמה איידס יש לצ'רלי שין? מספיק כדי להרוג שני גברים וחצי. אבל ממש כמו שהוא מינף פרסונה פרובלמטית והתמכרויות שונות לקאמבק קרייריסטי עם "שני גברים וחצי", רוב הסיכויים שהוא יצליח לעשות את זה גם עכשיו. ככל הנראה עם סיטקום בשם "נשא פלוס" שיעלה תחת הסלוגן "שם את ה -i ב-HIV", יהיה הצלחה ענקית (עד שיוחלף באשטון קוצ'ר) ויזכיר לנו שיש אנשים שיודעים, כל פעם מחדש, להפוך לימונים לקוקטייל.

המלפפון נוטרל, אין נפגעים

סרטון נחמד דהר השבוע ברשת, שבמסגרתו שלל חתולי בית פשוטים מפגינים בהלה ופאניקה ממלפפון שהונח לצידם, במה שנדמה כדפוס חתולי הכולל פוביית מלפפונים חמורה. כצפוי, בחנתי את הנושא על החתול הביתי שלי שלמרבה התסכול, גילה כלפי המלפפון את אותה אדישות ובוז שהוא מגלה כלפיי, כלפי כל ירק אחרי וכלפי כל הדברים בעולם שאינם טונה סטארקיסט. על מנת להפוך את העניין למדעי, בחנו את הנושא פעם נוספת, עם חתול אחר, שגם הוא סרב לבטא כל רגש כלפי המלפפון. המסקנה: החתולים האירופאים והאמריקאים רגישים יותר מהחתולים הישראלים. וזה לא מפליא, החתולים שלנו עברו מבצעים, מלחמות, מתיחות בטחונית (וזה עוד בלי להזכיר את חתולי הדרום מצולקי אזעקות הצבע האדום), הם לא נבהלים מכל מלפפון, אלא מנטרלים אותו באדישות של יצורים שבילו קיץ שלם בחדר המדרגות בתהייה האם היה כבר בום או לחכות עוד. חתולים זרים, מה הם עברו בחיים? כלום. טבעי שיקפצו מכל ירק שבוהה בהם באסרטיביות. וזה, כמובן, גם משל עמוק וחשוב על הפיגועים בפריז.

המתים המהלכים

בזמן שדנה ברגר מזמזמת לנו את "אם זו הדרך/נלך בה עכשיו/לא ליפול לא ליפול לא ליפול" שזה אמנם שיר גרוע אבל מדבק יותר מצ'רלי שין, וכשטילטיל ממצב את עצמו כבשבקין החדש וכזוכה פוטנציאלי, בן יהב עדיין חי. כאילו, בערך. רובץ לו במתחם הזומבי, קורע את האוויר בזעקות "רוסלנה! רוסלנה בואי שנייה!" רנדומליות. אדם שמשאלתו היחידה היא לבלות בחברת סלבס אבל תקוע בכלוב לידם, נוגע ולא נוגע. בן יהב הוא כל מי שלא עבר סלקציה בהשקה, כל מי שנשאר מחוץ לחתונה של בר רפאלי ביערות הכרמל, כל מי שמשאלתו היחידה היא לקבל לוואטסאפ ברכת וידאו מלאה שנירר ביום ההולדת, וזה מתוק ועצוב. מתחם הזומבי הוא ההתעללות האולטימטיבית כי הוא דופק לא רק את המודח, אלא גם את המדיחים. האדם שהם לא סובלים עד כדי כך שחברו על מנת להיפטר ממנו, מתבוסס בבוץ מטר לידם ומביט בהם אוכלים יולו בעצב ובמשטמה. הכיף היחידי במשחק הזה הוא להדיח מישהו, וגם את זה לקחו להם.

ויצים

יש טרנד חדש של נצנצים בשורשי השיער. וזה נראה כמו משהו שמצריך חפיפה אינטנסיבית בהד אנד שולדרז.

זהו, הסתיימה סדרת משחקי הרעב.  אבל השימוש בביטוי "משחקי הרעב" בכל כתבה שקשורה לאנורקסיות יישאר אתנו, ככל הנראה, לנצח. 

תחרות הלחיים התפוחות של התינוקות. או כמו שקוראים לזה בטיפת חלב: שיימינג לתינוקות שמנים.