יש לא מעט סיבות שבגללן אנחנו חייבים לחתור לסיום המלחמה הנוכחית, היום נתמקד בשולית מכולן: כדי שנוכל להפסיק לשלוח שירים עצובים לאירוויזיון. מה לעשות, כל עוד יש מלחמה אנחנו מחויבים לבלדות כוח עוצמתיות וקודרות, תחת ההיקש הלוגי שלפיו אם חלקים מסוימים באירופה מאשימים אותנו ברצח עם, עדיף להיראות עצובים.

ואם יש משהו שאפשר לומר לזכותו של New Day Will Rise, השאנסון שעומד לייצג אותנו באירוויזיון ונכתב בידי קרן פלס, זה שהוא עצוב. זה שיר שמזכיר שעברנו טרגדיה, אסון לאומי. שיר מרים היה שולח את העולם להעלות פוסטים זועמים על טיהור אתני, השיר הזה בא להזכיר לעולם שאנחנו קורבן. ש-7 באוקטובר. שמלחמה.

כזכור, בחירת השיר עוררה פולמוס עוד לפני ששמענו אותו. יוצרים שונים העלו טענות לגבי הליך הבחירה, בגלל הקשר בין קרן פלס ליובל רפאל, שנבחרה לייצג אותנו בתחרות. נכון שהקשרים האלו היו תקפים גם בשנה שעברה עם עדן גולן, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שפלס כתבה שיר לאירוויזיון וגם היינו בעיצומה של המלחמה, אז כנראה שלא היו אנרגיות להתעסק בזה.

והבלגן נמשך גם אחרי חשיפת השיר. נטען כי הוא מזכיר את Ne Me Quitte Pas של ז'אק ברל (תכלס הוא מזכיר בעיקר שאנסון אחר, את "אף אחת" של מירי מסיקה), נאמר גם שהוא יותר באווירת קובי מרימי מאשר "הוריקן". וכאילו כל זה לא הספיק, הגיע אבשלום קור, אביר העברית, והודיע שאותרה שגיאת הגייה באחת משמונה המילים היחידות בעברית בשיר: יובל הוגה את המילה "ונהרות" בשווא מתחת ל-ו' במקום בשורוק.

מדובר בניג'וס טהרני, כמובן, אבל כל אחד ומה שמעניק לו משמעות בעולם. ובכלל, במדינה שנבנתה על ערכים של חפיפניקיות, עיגול פינות, קיצורי דרך ורשלנות, יש משהו יפה בספציפיות, בנוקדנות, בקוצו של יו"ד. בואו נקווה שאותה הקפדה על הגייה נכונה נעשתה גם על הטקסט בצרפתית ובאנגלית בשיר, כי מה שחסר לנו זה אבשלום קור הצרפתי על הראש, נוזף בנו על בלבול בין הברה סגורה לפתוחה.

והשיר עצמו? טוב, קצת קשה לשפוט שירי אירוויזיון, מדובר בקטגוריה מוזיקלית ייחודית. שיר אירוויזיון מעולה תמיד יהיה קצת גרוע, הקונספט מחייב מידת מה של צ'יפיות. בינתיים, מה שבטוח זה שלא מדובר ב"הוריקן". וחבל, כי "הוריקן" היה שיר מעולה שהצליח לעורר המון רגש. לא ברור אם זו הקרבה היחסית ל-7 באוקטובר שגרמה לנו להסתער עליו כמו ישראלים על ביג פאשן גלילות, אבל הייתה בו זעקה אותנטית, כאב.

ב"ניו דיי וויל רייז" אומנם ניכר שיובל רפאל ווקאליסטית מדהימה, אבל כל העסק נשמע קצת כמו קאבר של מאיה בוסקילה לסלין דיון. יש שם משהו פלסטי, מעט חלול, אפשר לדמיין את פרומפט ה-AI שצריך לשרבט כדי שיצא כזה פזמון, וגם את תיקוני ה"תוסיף קצת צרפתית, זרוק פנימה פסוק מהתנ"ך והרבה מילים נרדפות לאור".

זה לא אומר שלא נצליח בתחרות. בשנה שעברה התחושה הייתה שהעולם נגדנו. המשלחות התנכלו לעדן גולן, קריאות בוז נשמעו מהקהל והשופטים בקושי העניקו לנו ניקוד. אבל דווקא המצביעים בבית מיקמו אותנו במקום השני, כך שיחד עם שקלול השופטים סיימנו במקום החמישי. כלומר, אולי הנציגים הרשמיים של המדינות לא עפו עלינו, אבל האנשים עצמם? פרגנו ברמות. 

ייתכן שמדובר בהוכחה לכוחה של המוזיקה, לכך ששיר טוב גובר על כל מחלוקת פוליטית, שמוזיקה היא הגשר ועוד כהנה וכהנה קלישאות. וייתכן שלא - אולי הסיבה להצבעות הגבוהות לא הייתה קשורה לשיר אלא לבאקלש כלפי הסיקור השלילי והיחס לנציגת ישראל. כלומר, אנשים בבית שמעו קריאות בוז למתמודדת, ומיד התקשרו להצביע לה. עדן גולן הייתה ילד המטרייה של התחרות, אנשים הרגישו לא בנוח מול היחס שזכתה לו והחליטו לעשות מעשה.

ואולי זה דווקא כן פוליטי. תיאוריה נוספת טענה שההצבעות לא קשורות לשיר או ליחס כלפי עדן גולן, אלא לכך שעמי אירופה תפסו צד בסכסוך והחליטו שהם בעדנו. שגלי ההגירה הפרו-מארג-דמוגרפי-כלשהו (ויש שטוענים שהם חלק מעליית הימין באירופה), וגרמו להם להזדהות עם ישראל על בסיס טינה למהגרים מוסלמים. לא ברור אם זה באמת נכון, אבל אם כן זה די משוגע. כי הרי התירוץ הישראלי הנצחי לכישלונות אירוויזיון הוא אנטישמיות. והנה, עכשיו גם הסיבה להצלחות הישראליות היא אנטישמיות - פשוט כלפי גזע שמי אחר.