הם יעלו הון, יאלצו אתכם להגיע לכור מצרף מתנ"סי כלשהו ולהתמודד עם עוצמת דציבלים שתותיר אתכם עם טנטון טורדני עד ינואר: מופעי חנוכה, אי אפשר איתם, אי אפשר לקבור את הילד מול "בוב ספוג" בזמן שהחברים שלו תופרים את היכל מנורה. או שכן? האם לגרור ילד בן שמונה להפרעת הקשב האפילפטית הזאת זו הורות משקיעה או שוקעת? איך נדע את התשובה אם עדיין אין פרק של "סליחה על השאלה ילדים: שורדי הצגות חנוכה"?
התשובה היא, כמובן, שתלוי לאיזה הצגה. מסקירה חלקית של המופעים שהתפרסמו השבוע, לא תמצאו שם את המיצב האנתרופוסופי המעודן שבו חשקתם, עם העיצוב הנורדי והשחקנים הממש טובים שגם לא צורחים. בשביל זה תצטרכו לגרור אותם לכל מיני אופרות לילדים ובלט לפעוטות ולהרגיש שאתם משקיעים באיכות התרבות שאתם מאפשרים לילדיכם לצרוך. אבל תשמעו, לפעמים אנחנו צריכים להבדיל בין דברים שאנחנו עושים כדי שהילדים שלנו ייהנו לבין דברים שאנחנו עושים כדי להרשים את עצמנו. ואם הדבר שהם ייהנו ממנו הוא הצגת גזל וולגרית עם החברים שלהם, למה לבאס להם? אגב, בטח חלקכם כבר שריינתם כניסה למוזיאון לתערוכה של יאיוי קוסאמה, כדי להעלות בדיוק את אותו סטוריז עם עיגולים צבעוניים שכולם יעלו ולנקב את כרטיסיית הקבלה החברתית-תרבותית הגנרית הזאת. הילדים שלנו עושים את אותו הדבר רק עם נועה קירל, וזה ממש בסדר.
עקרונית, ההימור הבטוח הוא הפסטיגל כי זה לרוב ברמה וזה לכולם, יש את הפסטיגל ויש את כל השאר, שזה פסטיגלים מעלי אקספרס. הפעם קוראים לזה "סקיי היי פסטיגל" וזה על משהו עם אקדמיה למלאכים. בתור מבוגרים, האטרקציה העיקרית היא רן דנקר, שלקח הפוגה מהשמלה על מנת לגלם אבא סחי חתיך לחמישה ילדים, ביניהם נועה קירל ועדן אלנה (ונחכה בסבלנות לתגובות "הטרלול הפרוגרסיבי"). אנחנו הרי הצבענו לו בפסטיגלים 2004-2006 ועכשיו נסגור איתו מעגל בתפקיד שאליו הולכים כל החתיכים המזדקנים - האבא של הכוכבים האמיתיים.
לכותרות עלה השבוע גם המופע "פופ אפ מיוזיק", שאמור להיות מעין פסטיגל למבוגרים, כלומר מלא כוכבים שרים להיטים בלי עלילה קלושה שאמורה לארוז הכל לכדי קונספט אחיד. או במילים אחרות – הופעה. השנה יככב שם אייל גולן, מה שגרר ביקורת חריפה מאנשים שלא מתכוונים לשכוח לגולן את "משחקי חברה". בתגובה אמר אחד ממנהליו שמדובר ב"שבע פמיניסטיות עם זקן משתוללות אחרי שאף אחד לא ירק לכיוון שלהן. רעש של עשרים אגורות בקופת צדקה של נרקומניות". וזו, תודו, תגובה יפהפייה שמעדכנת את האסתטיקה הפמיניסטית מכזו שכוללת שפם לזקן, והביטוי "עשרים אגורות בקופת צדקה של נרקומניות" צריך להיות על סטיקר ווטסאפ. בכל אופן, אנחנו נעדיף שלא לקחת לשם את הילדות שלנו, או את הילדים. או את עצמנו.
הצגות ילדים מסורתיות יותר כוללות את "רפונזל" - עיבוד לאגדה הקלאסית בכיכובה של "נעמה סופר על", שזו מחויבות מאוד רצינית לשם במה מטופש (כמובן שאם שמה הוא באמת נעמה סופר על והיא בכלל קרויה על שם סבתה, נעמי סופר על, אז סליחה). בהצגה מככבים גם לאה שנירר (אלף פעמים כן) בתור המכשפה הרעה, והשחקן קובי מאור בתור האדם שלעולם לא נזכור שנמצא ב"הישרדות VIP" למרות שהיו כבר 14 פרקים בשבוע האחרון מאז שזה עלה.
כמקובל, יש גם את הצגת החנוכה הקבועה של רינת גבאי, שהפעם הלכה על "המכבים: הקרב האחרון", כדי להפיח חיים בנרטיב היהודי. אז טיילור מלכוב מגלמת את אמא של רינת גבאי (סתם, לא, היא מגלמת יוונייה רעה) יחד עם טל מוסרי (צפו לשלל בדיחות בוגד) וכל מיני שחקנים שתזהו כדמויות משנה בסדרות נוער וכאן יגלמו את "צזיקי – אשתו של אנטיוכוס" (באמת). אנחנו לא רוצים לראות את זה, אבל נשמח לפרק של "מחוברים" על מאחורי הקלעים של זה בכיכובם של רינת ודורון מור.
הפקה נוספת שנוכל לחוש נבוכים מולה היא "מלך הג'ונגל ולוחמי היערות", עם גיא זו ארץ ובן זיני, שהחליט להגיע עם קוביות מייקל לואיס ופאת רוי בוי. רק אל תתבלבלו עם "ספר הג'ונגל" שבו יככב רוי בוי האמיתי עם כוכבת הילדים "ענבלי", שבו חוזרים לסיפור הקלאסי על גור האדם שגדל בחברת בדואים. שתי ההפקות נראות כמו עונות כושלות של "הישרדות" וככל הנראה גם יהפכו לכאלו בקרוב.
ויש עוד המון, באמת, קצרה היריעה. אבל בסוף, ככל הנראה, נתגבר על ההתנגדות הפנימית ונקנה את זה שיסתדר לנו בתאריך ונקבל עליו הנחה ממחלקת משאבי אנוש או הטבת 1+1 ממועדון "חבר" או פיס כלשהו. בכל זאת, חנוכה הוא חג יקר בעידן סופגניות הבוטיק. מה שבטוח זה שהסטרס העיקרי כאן הוא שלנו, לא של הילדים. הפקקים, הרעש, הדוריטוס ב-30 שקל, אלו התמודדויות של מבוגרים. לילדים יהיו מספיק שנים לפתח טעם, מודעות כלכלית ומרמרת.