מי הכי מרזה בעיר?

I woke up like this

אז כמו שכולנו חושדים כבר שנים, מסתבר שרוב המראות בחנויות הבגדים באמת מרזות. זה לא סינדרום עזריאלי שגורם לנו לקנות שלוש שמלות קז'ואל מחמיאות שמול הראי בבית מתגלות כתכריכי פוליאסטר מדגישי כרס תחתונה, תמהיל עצוב בין תפיסת מציאות לקויה לאווירה משרדית של "יש מצב שהיא שוב בהריון אבל לא נעים לנו לשאול". לא, אלה המראות של H&M שמגיעות בילט אין עם שאיבת שומן. אבל אולי, במקום ליצור מהומה שתוביל להחלפת המראות בחנויות לדגם פחות שקרי, כזה שיוריד מכירות ויחשוף בפנינו את הפיל בחדר שהוא אנחנו, נחשוב על פתרון שיועיל לכולם? מה אם לא נחליף את המראות המרזות בחנויות בגדים, אלא נחליף את המראות בבית לאלו של חנויות הבגדים?  גם ככה כבר הבנו שאף אחד מאתנו לא סגור על איך הוא נראה באמת. אנורקסיה היא רק מקרה קיצון של חברה שלמה שמביטה בראי דרך פילטרים פסיכולוגיים, חברתיים וגופניים מעוותים. אז בשביל מה לטרוח? בואו פשוט נגיד לעולם ולגיל ולמשקל ולמותניים – חברים, לא היום. הרי אנחנו עושים את זה בכל כך הרבה תחומים אחרים בחיים, האמת היא לא יותר מחומר גלם, משהו שאתה מעצב ומכופף או במקרים קיצוניים גם לוחץ על "השתק לשנה". אם מה שאנחנו רואים זה מה שיש, בואו נבחר לראות מה שבא לנו.

מסיבת סיום

מסתבר שכולנו מתרגשים מאוד מפיצוץ גשר מעריב הקרב ובא, שאולי ידחה מחשש לעומס של סקרנים שיעמדו על הגגות בסביבה וילגמו קאווה עם רסיסי גשר וזנבות חולדה. איבנטים בפייסבוק, דיבור על הופעות ופיקניקים טבעוניים באירוע ההריסה, תמונות סלפי עם הגשר ואין ספור סטטוסים וציוצים שמקבילים באירוניה את פיצוץ הגשר לדעיכתו האיטית של העיתון שעל שמו הוא נקרא. וכנראה שיש לזה מספר סיבות מלבד, כמובן, הטבע האנושי שמונע מהתשוקה הבסיסית לראות משהו נהרס. קודם כל, בפעם האחרונה שנפל פה גשר זה היה טראגי ובטעות ומתו אנשים. פיצוץ גשר מעריב אמור להיות מופע פירוטכני מרשים, אבל גם בטוח ומתוכנן, כמו סופרלנד או זיקוקים או סירק דה סוליי או ללכת באוגוסט עם הילדים למופע פרוזן. חוץ מזה, יש גם את הקטע ההיפסטרי המעייף של לבחור באתר הסתמי, המכוער וחסר המשמעות ביותר, ולהחליט שדווקא ממנו אכפת לנו. יכול להיות גם שרוב אלה שיוצרים את הדיבור הזה עבדו תקופה בחייהם בבניין מעריב, ובשבילם זו חגיגה של נוסטלגיה מהולה בשמחה לאיד באווירת שורפים את בית הספר. ונסיים בהבעת אי אמון קטנונית, שבמסגרתה נייחל לכך שהחברים בנת"ע ישתמשו בכל הניסיון שככל הנראה אין להם בפיצוץ גשרים, ושאף אחד שם לא יושב עכשיו בחמ"ל המאולתר והדליק ואומר לעצמו "היי, בואו נוסיף קצת פלוטוניום, תראו איזה יופי זה נראה בפיצוץ בסין". 

כמה תהיות שעולות מהפרסומות לאגאדיר

1. נכון שמול ים נשרפה, אבל אגאדיר באמת חושבים שהם נקודת המפגש החמה לשוגר דדיז ונשים צעירות שרוצות את כספם? כאילו, מי שהולך לאגאדיר לא משדר "טעם עשיר", אבל כנראה ש- "כל החולצות שלי הן פולו מזויף ויש לי קעקוע של זקיקי שיער על הקרקפת והאמת שאני עובר תקופה קשה" היה ארוך מדי.

2. אם גולדסטאר היא האורן חזן של הבירות, אז אגאדיר היא הלירן חג'בי של ההמבורגריות?

3. ואם כולנו נפסיק לאכול אגאדיר ולשתות גולדסטאר – תוך כמה זמן ניכנס לבגדים של קסטרו?

4. ועכשיו מנסים לרמוז לנו ב"חלק השני" של הקמפיין, שבכלל לא נראה כמו ניסיון מגושם לבקרת נזקים שאולתר ברגע האחרון מתוך פאניקה מוחלטת, שבעצם לא מדובר בבחורה צעירה שיוצאת עם זקן עשיר, אלא במתנדבת מקסימה שסועדת קשיש ערירי ועני!  אז אולי במקום טעם יקר תקראו לזה טעם של שילומים?

 ויצים

הארפר סבן עם מוצץ בגיל ארבע! והיא תישאר אתו עד שויקטוריה בקהאם תתחיל לספק לה פחמימות.

נפתח בפריז "חוף תל אביב" על גדות הסיין. נחמד כי כל תל אביב נראית כמו גדות הסיין כרגע. 

כת מפחידה בניו זילנד משיאה צעירים בשידוך, אוסרת על שימוש באמצעי מניעה וכולם בה דתיים עם מלא ילדים. ובינתיים במאקו של ניו זילנד: כתבה על מאה שערים.

• אגאדיר