אחרי הסערה ברשתות החברתיות סביב הצגתה של מעין ב"חתונה ממבט ראשון", או כפי שהכרנו אותה – מעין 44, אולי הגיע הזמן לנסות ולהסדיר את אופן הצגתן של נשים מלאות בריאליטי. כאילו, כמה מסובך זה כבר יכול להיות?! הנה כמה טיפים פשוטים:
ללמוד מתוכניות מתוסרטות, כי הן נמצאות לפנינו בכל הנוגע לאופני ייצוג. תראו למשל את "ילדות סכסכניות", "המפקדת" או כל סדרה אחרת עם מיה לנדסמן. גם תוכניות ילדים ונוער עושות עבודה מאוד טובה במקומות האלו – למשל "שקשוקה" או "ילדי בית העץ" שאפשר לראות בהן ילדות, נערות ונערים לא רזים, אבל בלי לעשות מזה עניין.
לחשוב עוד כמה רגעים על הפסקול. והאמת שזה לא רק בייצוג של נשים מלאות, שתמיד יזכו לפזמון רקע של אדל (מלאה לשעבר) או מייגן טריינור (מלאה בהווה), אלא גם מתמודדים אתיופים בכוכב נולד שתמיד יושמע להם ברקע עידן רייכל, כדי להזכיר לנו את האתיופיות שלהם. חיילים תמיד יצאו מאולם האודישנים על רקע "רסיסים" או עידן עמדי, ודתיים יעברו אודישן על רקע "אלוף העולם" של חנן בן ארי, כדי שלשנייה אחת לא נשכח את זה שהם חובשי כיפה. אה, פעם סופיה טייב התמודדה ב"משחקי השף" ושמו לה ברקע את "למה לא אמרת שאחותך יפה ממך", כי כנראה שאפשר להיות או עם מעט מאוד שאר רוח, או סתם מגעילים. אם לסדרות מתוסרטות יש פסקולים מעולים שנכתבים במיוחד כמו "הטבח" עם עטר מיינר או "המפקדת" עם אקו, יש מקום גם למנעד קצת יותר מפותח או מקורי בריאליטי ובכתבות בידור וחדשות, או לפחות כזה שלא הולך עם הסטריאוטיפים הכי צפויים.
לא כולן חייבות להיות דוגמניות למידות גדולות. שמחה גואטה ב"הישרדות", לירז אסייג ב"האח הגדול", קייסי זפטה ב"בואו לאכול איתי" ועכשיו מעין – נדמה שכל בחורה מלאה שמלוהקת לריאליטי עוסקת בדוגמנות פלאס סייז. למה? אי אפשר סתם להביא אישה מלאה בלי שלט מעל הראש שלה שיצעק "אבל היא יפה! תראו!" ולהציע מערך פרסי ניחומים שכולל אישיות מלבבת (ע"ע) ואת השורש דגמ"ן? כי כידוע, זכות הקיום היחידה לנשים שמנות (שהן צעירות ורווקות, לאימהות ונשואות אנחנו מחליקים), היא אם יש להן פנים יפים מספיק על מנת לפצות על השומן.
הצפה עדינה. לפעמים רוצים בכל זאת לדבר על נראות. מה לעשות, בתוכניות שידוכים משיכה היא פקטור והיא תלוית מראה בחלקה. חלק מהתגובות ברשתות היו מאזורי ה"אבל זאת המציאות" ו"בואו לא ניתמם". וזה סבבה, במקרה כזה אפשר ללכת על הצפה עדינה של הנושא. להעלות אותו, אבל לא להפוך אותו למרכז התוכנית. יופי זאת הבניה חברתית ולטלוויזיה יש אחריות לא רק להנכיח ייצוג רחב יותר, אלא גם לעשות את זה ברגישות. כאילו, אם אתם מביאים אישה שמנה לריאליטי ואופן ההצגה שלה מזכיר לאנשים את הטחת כדורי השוקולד בחלי אצל דודו טופז – עשיתם משהו לא נכון.
להציג מאפייני אישיות מגוונים. כלומר, להתנהג כאילו קיימות אצלה עוד תכונות אופי שמרכיבות אישיות והן לא רק שמש האסוציאציות שמקיפה את המילה "שמנה" וכוללת שמחת חיים, נדיבות, סאסיות. לא כל אישה מלאה צריכה גם "לטרוף את העולם" על הדרך, ובטח שלא צריך להצמיד אותן למאפים כדי להסביר לנו כמה שהן שלמות עם עצמן ולא דופקות חשבון. סביר להניח שלכל בחורה מלאה יש עוד כמה תכונות אופי מלבד אסופת קלישאות שומרי משקל הזאתי.
פרופורציות. רוצים להביא לתכנית שמנה? תביאו שמנה. רוצים להביא סתם מישהי ממוצעת שהיא לא מידה 36? על הכיפאק, פשוט אל תכפו עליה את נרטיב השומן. בהחלט ייתכן שנשים שמנות חוות קשיים במציאת זוגיות, ככל הנראה גם גברים שמנים. כלומר, לכולם קשה בעולם ההיכרויות, אבל אנשים רזים מקבלים יותר הזדמנויות ולראיה – עד היום לקחו רק אותם ל"חתונה ממבט ראשון". העניין הוא שאי אפשר לדחוס את מידה 44 לתוך הקושי הזה. המידה הממוצעת בישראל היא 42. 44 היא מידה שיש בזארה ובקסטרו, רשתות שאי אפשר לחשוד בהן כידידותיות לנשים פלאס סייז. לעורר פולמוס שלם על האם הגבר יימשך לכלה מלאה ועל הקושי למצוא שמלת כלה, כשמדובר במידה 44, זה פשוט לעוות את המציאות ולגרום לאחוז ניכר מהנשים במדינה להרגיש חריגות, למרות שהן בעצם הרוב.
מותר להשוות. מתלבטים לגבי רגישותה של אמירה מסוימת? תשאלו את עצמכם האם הייתם אומרים את המשפט הזה על אישה – למשל - אתיופית? אם הייתה כלה אתיופית ב"חתונמי", זה היה סבבה להתעסק פרק שלם ב"האם החתן יימשך לכלה אתיופית"? זה היה מרגיש לכם בסדר? הרי בעונה הקודמת הייתה כלה חצי שחורה ובקושי נגעו בזה. לשבור פרדיגמות של מראה בתוכנית זה דבר חשוב, אבל להתייחס אליהן כאל מום זה כבר נורא צורם וזה לוקח את השיח אחורה. הקהל כבר התקדם, עכשיו גם הטלוויזיה צריכה.