שרון סטון יושבת מול מראיין והם משוחחים על הטרדות מיניות (כי על מה עוד יש?). היא לובשת סוודר גולף יפה בצבע סולידי, השיער שלה אסוף, הצדעיים מאפירים, האיפור עדין והיא כל כולה זוהרת, סקסית, אינטליגנטית. אישה שנראית מדהים לא רק לגילה, אלא בכלל. היא לא צעירה, בת שישים, אבל היא גם לא מנסה להיות. אלגנטיות אגבית, נוח לה איך שהיא, מישהי להביט בה ולומר וואו, ככה בדיוק אני רוצה להיות - לא רק להיראות, להיות - עוד כמה עשורים. כמובן שלא באמת ניראה או נהיה ככה. שרון סטון היא בת שישים שנראית בת ארבעים, אנחנו נהיה בנות שישים שנראות, אם יהיה לנו מזל, בנות חמישים ושבע, אני אישית גם מתכננת להיות תמהונית.
את אותה קבלה אצילית הפגינה השבוע גם ג'יין פונדה, בת שמונים, שהעלתה לאינסטגרם שלה תמונה בלי איפור. במקביל, עלה לרשת קטע יפה מ"גרייס ופרנקי", סדרה חמודה בנטפליקס שבה היא מככבת יחד עם לילי טומלין, ובו היא מסירה את האיפור ואומרת לגבר שאיתה שהיא לא יכולה להתחרות בצעירות, זה מה שיש, שייקח או ילך. ספוילר: הוא לוקח. ג'יין פונדה בלי איפור! זועקים מדורי הרכילות (טוב נו, מדורי הלייף סטייל) , איזה רגע מרגש, הנה אישה שמחבקת את גילה, מלטפת את סימני הזמן, מרגישה בנוח בעורה. עכשיו כולם ביחד צורחים "מהממת!" ונעמדים במחיאות כפיים. אותה פונדה שיחקה בשנה שעברה בסרט יחד עם רוברט רדפורד בשם Our souls at night, דרמת גיל שלישי קלאסית שבה הם נראים כמו ברבי וקן סבא וסבתא - בובות שיום אחד עוד יוציאו - פוטוגניות של אזרחים ותיקים שהיינו יכולים רק לחלום עליה.
גם לפונדה וגם לסטון הגיל עשה ממש טוב, העניק להן קלאס ועידון שלא היו להן לפני. הרי שרון סטון היא אותה אחת מ"אינסטינקט בסיסי 2", כן? סרט כל כך גרוע שמדהים שהוא לא מגיע עם הסמל של קנון גרופ. ופונדה? היא לא עשתה הרבה בין 1985 – 2005, כלומר יש רווח של עשרים שנה בעמוד ה-imdb שלה שבו נעלמה, נשכחה וחזרה במיתוג מחודש של סבתא כוסית שמאפשר לה להתחרות בדיאן קיטון על תפקידים. שתיהן מקבלות את הגיל שלהן באהבה, אבל בואו נסכים שחלק ניכר מהאהבה לגיל שלהן נובעת מכך שהן נראות צעירות ממנו בעשרים שנה.
מצבן של נשים מבוגרות בהוליווד השתפר בשנים האחרונות. הרבה בזכות הטלוויזיה שפתוחה יותר לסדרות מפולחות. כולם כבר הבינו מזמן שסדרות נשיות זה הדבר המצליח והמעניין, אבל הריבוי שלהן נתן הזדמנות גם לשחקניות שכבר חצו את גיל השלושים והעשרים להזכיר לנו את קיומן. "שקרים קטנים גדולים", האישה הטובה", "גרייס ופרנקי", "הטובות לקרב", "אימפריה", "דברים טובים יותר", "סמילף", "אויבות: בטי וג'ואן" ועוד המון. בקולנוע היו קצת פחות, עם כל הכבוד לפרנסס מקדורמונד ולמריל סטריפ וההתלהבות מ"שלושה שלטים" ו"העיתון", הן בדיוק שתי השחקניות שעדיין נשארה להן עבודה גם אחרי גיל 40. זאת התקדמות נהדרת, וזה גם יפה שהיא מגיעה יחד עם צדעיים מאפירים ואג'נדת נו מייקאפ טבעית ונקייה, שבמסגרתה כל השחקניות מעלות סלפי של עצמן ללא איפור. אבל האם הן היו מעלות תמונות של עצמן ללא איפור אם הן לא היו נראות בדיוק אותו דבר גם בלי איפור? מה זה כבר איפור בימינו, כשכולן מזריקות מגיל שלושים. מה הוא כבר מסתיר כשכולן ממולאות ומורמות? ואני בעד הזרקות, שלא יהיה ספק, פשוט קצת מוזר לדהור על אג'נדת קבלת גיל כשלא קיבלת אותו. נלחמת בו, ניצחת, עכשיו את מתיידדת עם גופתו.
"We're starting to acknowledge our own gifts as women and not think that we have to behave as men in order to be empowered, or powerful, or valuable" - @sharonstone on #SundayMorning pic.twitter.com/KkE5Op5iBA
— CBS Sunday Morning (@CBSSunday) 14 בינואר 2018
אחרי תקופת הניתוחים הפלסטיים הגרועים, מסוג פחלוצי האייטיז ניינטיז הגרוטסקיים שהפכו את מלאני גריפית למפלצת וניכרים גם על פונדה עצמה, הגיעו ימי הבוטוקס והחומצה ההיאלרונית המעודנים יותר. כלומר, עד גבול מסוים. שרון סטון שומרת על הקמטים שלה, אבל הפרצוף מורם. עבודה מושלמת. אין שחקנית הוליוודית, אולי מלבד לורה דרן ופרנסס מקדורמונד, שפניה לא עשויות למשעי. וזה בסדר גמור, הכל טוב, הן נראות נהדר ושימשיכו ככה, העניין הוא שזה קצת מייתר את כל המאבק באיפור ואת פסאדת השלווה הבוגרת והמכילה מספיק כדי לא לצבוע צדעיים. ג'יין פונדה היא לא בת שמונים שנראית בת חמישים כי היא מאופרת בכבדות, אלא כי היא מנותחת וממולאת באופן יפה ומכובד. זה מקסים שהיא הורידה את האיפור ככה מול כולנו, אבל זה לא באמת אתגר כשהיא נראית בדיוק אותו דבר גם בלעדיו. זאת הסרת איפור במסווה של "ככה נראית אישה מבוגרת שלא נכנעת לתכתיבים חברתיים והפטריארכיה יכולה לקפוץ לי!" כשבעצם היא משחקת לידי אותם תכתיבים בדיוק, כי הכוונה האמיתית שלה היא "וואו, תראו איך אני שמורה מדהים, אני אפילו לא צריכה איפור".
מצבן של נשים מתבגרות בקולנוע ובטלוויזיה השתפר בשים האחרונות לא בגלל שהן עושות ניתוחים פלסטיים ונראות צעירות יותר, אלא בגלל שכותבים יותר תפקידים לנשים מבוגרות. זה החלק המשמעותי והמשמח כאן. אבל ממש כמו ששחקניות צעירות לא מייצגות מראה של נשים רגילות, גם שחקניות מבוגרות לא מייצגות מראה של נשים רגילות. כשג'יין פונדה מורידה את האיפור היא לא עושה לאף אישה בת שבעים, או חמישים, או ארבעים, חשק לקבל את גילה ולהזדקן בנחת ומתוך הערכה לחיים שעברה ולסימני הזמן והגיל, אלא רק חשק להזריק גיגית של חומצה היאלרונית כדי להראות מדהים כמוה. איזה מזל שאפשר.