לתכלל

מילה שצצה משום מקום ומתנהגת כאילו תמיד הייתה כאן. מתברר שהדבר העיקרי שאנחנו צריכים בעת הזאת הוא לתכלל דברים, לתאם ולאחד ולסדר הכל. לתכלל מאמצים, לתכלל עבודת משרדי ממשלה, לתכלל התנדבויות, לתכלל סיכונים. אם רק נצליח לתכלל, הכל יהיה בסדר! אבל איך אפשר? איך נגיע כאן לאינטגרציה הנחשקת, לסדר מופתי ותקשורת בריאה שיאפשרו ניהול מסודר של האירועים עד לניצחון? לתכלל זו מילה של מדינות מאוחדות ומתואמות, אנחנו משוסעים ומבולגנים, פורחים בכאוס ורגילים לפילוג. לכו תכניסו נפש מבורדקת לטבלת אקסל.

חמאס זה דאעש

כשהתותחים רועמים, הקופירייטרים זוהרים. לא עם השם הגרוע "חרבות ברזל", אבל בהחלט עם "חמאס זה דאעש". ההשוואה הזאת, שצצה כבר ביום הראשון או השני למלחמה, היא אחד המיתוגים החכמים שנעשו כאן. כי היא מעבירה מסר קולע מבחינה הסברתית, ולצערנו גם די מדויק מכל בחינה אחרת: אנחנו לא מתמודדים עם אויב שיש בו הומניות, אלא עם מפלצות שביצעו פוגרום נוראי, בהיקפיו ובאכזריותו, ממש כמו דאעש. וממש כמו שדאעש חוסלו, כך יחוסל גם החמאס.

הופכים עליהם, טובים אותם

איך תדעו שהמצב קשה? ובכן, כשסממן התקווה הלאומי הוא אישה עם עוגיות וכשהעברית התקנית נזנחת לטובת מנטרה עילגת מספיק כדי להגיע מעולם הכדורגל. "הופכים עליהם, טובים אותם" הושרש בשבועיים האחרונים על ידי הצייצן מתן חלק, ומשמעותו היא שגם אם נראה שמצבנו קשה, הכל עוד יתהפך ונהיה טובים מהם. הפתגם העממי המודרני הזה באמת מצליח לעודד איכשהו, כי אנחנו אמנם עדיין בשלב ההופכים, אבל נגיע גם לטובים אותם. עוד מעט.

Go Educate Yourself

אם יצא לכם לראות תגובות אנטי ישראליות בחשבונות אינסטגרם ופייסבוק של סלבס חו"ליים שהביעו בנו תמיכה, בטח ראיתם שהרבה משונאינו משתמשים במשפט המדהים "לך וחנך את עצמך". מדובר במשפט שנכתב בהרבה ויכוחים פוליטיים, והוא דרך מתנשאת לעזוב דיון שאין לך בו הבנה אמיתית. מדובר בתרכיז פאסיב אגרסיב יפהפה, כי הוא מאפשר להגיד למישהו "אתה אידיוט" בדרך שנשמעת חכמה. ובגלל שאנחנו עמוק ב"הופכים עליהם, טובים אותם", הגיע הזמן שנשתמש בו בעצמנו על הצד השני. חכי חכי בלה חדיד, אנחנו בדרך.

למידה מקוונת

הקורונה הניחה את התשתית, כך שהחזרה לעבודה ולימודים מהבית לא הייתה סבוכה מדי. אבל בין שפע הטריגרים של הימים האלו, כדאי להזכיר גם את "למידת מקוונת" - מונח שנוא ומיותר שמכניס לסטרס גם את ההורים וגם את הילדים. למי יש כוח ללמוד עכשיו דרך זום ולתפעל את כל המערך המתסכל הזה? לאף אחד. לילדי העוטף בטוח לא (והנה עוד דרך להעמקת פערים בין המרכז לפריפריה), אבל גם לא לאף אחד אחר. תארגנו מפגשים מצומצמים בשביל תמיכה רגשית או שתעזבו את הילדים בשקט, זו לא העת לחילוק ארוך.

שלוקרים ואפוד קרמי

לפני שבועיים אפוד קרמי נשמע לנו כמו משהו שמורחים ושלוקרים כמו ממתק שיהפוך לוויראלי בטיקטוק, אבל השבוע כולנו כבר תרמנו כספים כדי לקנות אותם לחיילים. למה? כי התברר שאין, וכמו כל דבר אחר, גם זה היה צריך להגיע דרך התארגנות אזרחית - עוד מונח שאנחנו שומעים ללא הרף, הדרך המכובסת לומר שכלום לא מתפקד פה. והסיטואציה הזאת, שבמסגרתה מגייסים מערך מילואים בהיקף משוגע ומאמנים כוחות סדיר שיצטרכו עוד רגע להילחם וכולם ללא ציוד מתאים, מתחברת בול למחדל של השבת ההיא. לתחושת ההפקרה, להרגשה שברגע האמת היינו כאן לבד. מישהו לא דאג לנו, וזה ככה כבר די הרבה זמן. וכשכל זה ייגמר ונהיה בטוחים שוב, אנחנו צריכים לזכור את התחושה הזאת. אנחנו חייבים. 

נטבחו / פוגרום / ניצולים

מונחי השואה חזרו, ובענק. גם "נאצים" בשימוש תכוף, ואפשר להבין. התחושה, מאותה שבת, היא של איום בהשמדה. זה מציף את הטראומה הבסיסית והקיומית שלנו כעם, פלא שחצי מדינה לא נושמת כבר שבועיים? אבל אולי בעומק של כל זה מסתתרת גם ידיעה ברורה - לא תהיה עוד שואה, לא יכולה להיות עוד שואה, לא ניתן.

מסדרון הומניטרי

הכינוי המשונה הזה נשמע כאילו הגיע מענף עיצוב הבית ("איפה תשב הספה הצפה? במסדרון ההומניטרי, ליד הפיקוס הכינורי"), אבל משמעותו היא אזור שיאפשר מעבר בטוח לכוחות סיוע ולפליטים. וראוי שיהיה כזה, גם בעזה. למה? כי אנחנו בני אדם. וככאלה, אנחנו לא מפוצצים בתי חולים, חוטפים אנשים או הורגים אזרחים באופן מכוון. הלוואי שהיה אפשר לייצר גם מסדרון הומניטרי כזה בנשמה, כזה שנוכל לעבור בו בבטחה את היומיום בלי להתמוטט רגשית. למרות שבואו נודה, בשביל הטראומה שנסחוב מכל העסק הזה, גם האנגר הומניטרי לא יספיק.

Don't

נאומו של ביידן, הסבא של כולנו, עדיין מרטיט לבבות. במיוחד ה"דונ'ט" שאמר למצלמה - כאזהרה לחיזבאללה שלא להצטרף למהומה - במבט קלינט איסטוודי נחוש. עכשיו, אחרי שביקר בארץ וככל הנראה מאורס לרחל עוגיות, כבר ברור שה"דונ'ט" הזה היה רציני ובטח עוד יישאר בסביבה ויככב בפרסומות, בפרודיות ויאומץ על ידי גננות סמכותיות עם מבט מאיים. 

זה לא הזמן

למה? כי זו לא העת. ייאמר תמיד על ידי אנשים שיש להם מה להפסיד. כלומר, "זה לא הזמן לחפש אשמים" ייאמר על ידי האשמים. "זה לא הזמן לבוא חשבון", יאמר על ידי האנשים שאיתם נצטרך לבוא חשבון. "זה לא הזמן להחליף ממשלה" ייאמר על ידי הממשלה. אבל העניין, ואת זה כדאי לדעת - שזה אף פעם לא יהיה הזמן והעת אף פעם לא תגיע, אלא אם נחליט שהיא כבר כאן. השעה הגיעה מזמן. 

אנחנו ננצח

כי כשחוזרים על זה מאמינים בזה. כמו מנטרה, דקלום רפטטיבי ומיטיב שמצליח, אט אט, לחדור את האפלה ולקבל נוכחות ממשית בתודעה. ויודעים מה? בסוף, אנחנו באמת ננצח.

ודבר אחד שכבר אי אפשר להגיד: "פיגוע בסטורי"

בניגוד לביטויים החדשים שנכנסו לשפה, יש כאלו שכבר לא מתאים לנו להשתמש בהם, שגורמים לנו להתכווץ. ביטויים כמו "טיל", "פצצה", "אש", "רצחת", "הרגת". לעזאזל, אפילו המילה "חטיף" מטרגרת כרגע, כמו גם חצי מהסדרות בנטפליקס ומהשירים ברדיו. נכון להיום ועד להודעה חדשה - אנחנו אנשים גמורים, רגישים, פריכים. קופצים בבהלה מכל רעש קטן, לעתים בליווי צווחה. רק תשאלו את הבת של מירי רגב.