ללא מין
מסתבר שהרומן הלא ממומש בין ציון ברוך לבר רפאלי חדל מלרגש את הוגי הקמפיין למשקפי שמש בכיכובם של השניים, מכיוון שברוך הוחלף באחיה הצעיר של בר, מעין שיבוט מעבדה חתיכי שלה עצמה. ודווקא הטוויסט אצל ציון ובר היה חמוד - הסלוגן "אוהב אותך כמו אחות" התייחס גם לכך שהשניים תמיד הגדירו את עצמם כידידים בלבד, אבל בעיקר חגג על השמועות, הרכילויות והמתח המיני הכללי שאפף אותם (וכלל, בסרטון הפרסומת לפחות, גם נשיקה).
אבל איך זה אמור לעבוד עכשיו? הרי אין פה כבר שום דבר מתוחכם, הסלוגן מושטח ונמעך לכדי משמעותו המילולית – הביאו את אחיה, שמן הסתם אוהב אותה כמו אחות. אלא כמו מה? כאילו, הם לא עומדים לעשות שם "משחקי הכס", נכון? (הלוואי) סביר להניח שהדבר היחידי שיותר אפלטוני מזה הוא היחסים שלה עם נועם טור. וממש כמו עם נועם, שוב מבזבזים את הבחורה הכי סקסית בעולם על קמפיין מעורר מינית בערך כמו קפוצ'ון ירוק בקבוק מ"פוקס".
_c.jpg "פרימירה יוסי וגאגר - ירון ברובינסקי (צילום: עודד קרני)")
יצאת דוש
חזרתה למרקע של "דייט בחשיכה" (יש!) לוותה בפרק מיוחד שבו המנחה, ירון ברובינסקי, הפך לאחד המתמודדים וניסה למצוא אהבה בעלטה מוחלטת ורצופת סכנות ואיומים, שבמונחי התכנית זה אומר התחככות מקרית בבחורות עם שומן זרוע. מה שהיה מדהים זה איך תוך שתי דקות מסך הפך ברובינסקי מהמנחה החמוד והרגיש שתמיד מלווה את הפרקים בשמץ של אירוניה, לעוד דושבאג חסר מודעות עצמית וחרד ממחויבות שעף על עצמו כי יש לו ספרים בדירה.
נכון, בשתי הדקות האחרונות ניסו לרכך את הרושם הזה על ידי נטישתו על המרפסת, אבל אחרי שפרק שלם הוא בילה בלבוז לבחורות שהעזו להגיע לגיל 36 (כשהוא עצמו בן 38), זה הרגיש מעט מדי, מאוחר מדי והאמת שגם קצת מבויים מדי. ועם זאת, יש משהו נחמד בזה שאפילו המנחה של התכנית, שראה כבר פרק או שניים, ישב באי אלו חדרי עריכה ובטח מודע לשלל המניפולציות המופעלות על המשתתפים והצופים, עדיין יצא נחשק בערך כמו טיול לילי עם בוקי נאה ודודי דגמי. אז אולי זה קצת בכוונה (ניסיון לצאת תל אביבי מניאק כחלק מהפוסט טראומה מאפרת גוש?), אולי זה פשוט הפורמט (אף אחד לא באמת יכול לצאת שם טוב) ואולי כל מנחה ריאליטי צריך להפוך, לפחות פעם אחת, למתמודד בעצמו (תוך כמה זמן אסי עזר היה עף מ"האח"?).
קפה של נמושות
ניחוש: מתאם גבוה בין אלו שיבוזו לקפה בחמישה שקלים באבן גבירול, ובין אלו שיעברו לברלין בגלל יוקר המחיה. אם להיות סטריאוטיפים לרגע, אז סביר להניח שמבין האנשים שעוברים לברלין יש יותר כאלו שמוכנים לשתות רק קפה אפריקאי קלוי דק שנטחן על תחת של בבון חופש בבוצואנה. במקביל, סביר להניח שמבין אלו שנוסעים שעתיים כדי לעמוד בתור עוד שעתיים בשביל קפה בחמישה שקלים, יש יותר חובבי קפה נמס עלית באבקה.
האמת? אין הרבה הבדל בין השניים, כל אחד רשאי להקל על עצמו את עול המחיה בדרכו שלו. בין אם זה בחמישה שקלים (ולפי מה שאומרים מדובר באחלה קפה), ובין אם זה כרוך בלנופף לשלום מהנתב"ג בדרך לעתיד כלכלי טוב יותר (סורי, יאיר). מה שדבילי זה לעשות את בגלל טרנד, להצטרף לתור רק בגלל שהוא קיים (למרות שברור שלבזבז שעה בתור על קפה, זול ככל שיהיה, לא משתלם כלכלית לאף אחד) או להגר לברלין רק כי אמרו בטלוויזיה שזה מה שעושים.
ויצים:
אגב, הפוסט האמיתי של יאיר לפיד בכלל נפתח במשפט: "מילה לכל אלו ש'נמאס להם' והם 'עוזבים לאירופה' - מסבלטים?"
בלוז אחרי החגים: סטטיסטית, רוב האנשים היו מעדיפים להינשך על ידי כריש מול חופי אשדוד מאשר לחזור לשבוע עבודה של חמישה ימים.
יותר מזה אנחנו לא צריכים: קייט אפטון מחוצ'קנת. העולם נחלק לאלו ששמחים לאיד, ולכאלה שמגלים לראשונה שיש לה גם פנים.
האיחוד האירופאי קבע שברית מילה היא הפרת זכויות אדם. כנראה שאף אחד מהם לא היה אף פעם בליל סדר.