1. יכול להיות שסוף סוף זה קרה? שמצאו תרופה להשמנה שהיא לא תרמית פירמידה? אחרי נתונים מחקריים די חד משמעיים, אינספור כתבות, אייטמים על סלבס, טירוף בטיקטוק וברשתות, חדירה אגרסיבית לתרבות הפופ, תמונות לפני-אחרי ושמועות על שוק שחור ענף, אין מנוס מלהתחיל לחשוד שאוזמפיק באמת עובדת.

    אוזמפיק, תרופה לטיפול בסוכרת ולהורדה במשקל, מצליחה עד כדי כך שהביאה לשיאי רווחיות לא רק את החברה הדנית שמייצרת אותה, אלא את כל כלכלת דנמרק. במקביל, היא מאיימת לרסק את שוק הדיאטות העולמי, להקפיץ את שוק הניתוחים הפלסטיים לטיפול בעודפי עור ולשנות את ענף הבריאות כולו. הכותרות מדווחות על "סוף עידן האוביסיטי" ועל כך שאוזמפיק משנה את העולם (כלומר, העולם הראשון. כמו זה שאנחנו היינו פעם לפני שהיו לנו דברים כבדים יותר על הראש מהמשקל), אבל אנחנו, אם זה בסדר, נישאר ספקנים.
  2. נסו לספור כמה מהדיאטות - או בשמן המנומס "שיטות התזונה" - ניסיתן וניסיתם בעצמכם: שומרי משקל, מרזי מורית, ד"ר חרמון, חלי ממן, מירי בלקין, אמא חוזרת לג'ינס, אמא חטובה, אבא חטוב, קטוגנית, פליאו, דיאט אנג'ל, דיאטת כרוב, אטקינס, סוג דם, 16/8, דיאטת דש, דיאטת חלבונים, דיאטת דוקאן, תה טיבטי, איט לס, דיאטה ים תיכונית, ניתוח שרוול, קיצור קיבה, מלתעות, סקרסדייל, סאות' ביץ', קלין איטינג, ללא גלוטן, סירטפוד. 

    אם התשובה היא מעל חמש - ככל הנראה שאתם סובלים מעודף משקל, אמיתי או מדומיין. כי בואו נודה שבסוף, דיאטות זה עסק די משמין. מוקדם לדעת אם אוזמפיק תהיה עוד שם ברשימה הזאת, או שהיא באמת המהפכה שהעולם חיכה לה. גם בגלל שמדובר בתרופה חדשה ואין לדעת מה השפעתה לטווח ארוך, וגם בגלל שנתון עקבי אחד חוזר בכל המחקרים עליה: מי שמפסיק להזריק את התרופה מדי שבוע, עולה בחזרה במשקל. ומי רוצה להזריק לעצמו כל שבוע למשך כל החיים?
  3. רזון זה יקר, בזה אוזמפיק לא מחדשת. היא לא נכללת בסל התרופות הישראלי, מלבד עבור חולי סכרת מסוג 2. היא כן מסובסדת במידת מה למי שיש ביטוח משלים דרך הקופות ועומד בקריטריונים מסוימים של השמנה (BMI 30 ומעלה), אבל מחירה עדיין נע בין 600 ל-1,200 ש"ח בחודש. בארה"ב, האזרח נטול הביטוח הפרטי יצטרך לשלם כ-935 דולר לחודש בשביל הזריקות. כלומר, מהבחינה הזאת לא הרבה השתנה. פחמימות וסוכרים תמיד היו זולים יותר מירקות, פירות וקינואה, וגם לפני שאוזמפיק איימה לשנות את העולם המערבי, העשירים היו רזים והעניים שמנים. אוזמפיק, אם כבר, תגדיל את הפערים האלה. העשירים יהיו רזים יותר וסוכרתיים פחות, עם פחות בעיות לב, לחץ דם, וכולסטרול. העניים? הם ימשיכו לחיות פחות.
  4. יכול להיות שבסוף התרופות ניצחו את האישיות והגנטיקה? הרזיה, קשב וריכוז, דיכאון, חרדה: את הכל אפשר לסדר. אין יותר אופי, יש רק בעיות פתירות פרמקולוגית. יכול להיות שכמו הפרצופים האחידים - מילויי שפתיים, עצמות לחיים מוגבהות, גבות עבות וציפויי שיניים, כולנו נתקדם גם לאחידות גופנית ונפשית?
    @noahdavis

    the ozempic girlies are slaying i cannot lie

    ♬ original sound - Noah Davis
  5. אולי בגלל מחירה, אוזמפיק מסוקרת כתרופה של סלבס ושל עשירים, אילון מאסק למשל. חלקם כלל לא עומדים בקריטריונים הרפואיים לנטילתה ורובם גם לא מספרים שהם לוקחים אותה, אלא פשוט מופיעים יום אחד על שטיח אדום כשהם רזים ב-20 קילו. בטקס האוסקר האחרון התבדח המנחה ג'ימי קימל: "כולכם נראים כל כך טוב היום, אני לא יכול שלא לתהות - האם אוזמפיק תתאים גם לי?". גם בישראל, מלבד דוגמאות ספורות כמו זו של מיקי בוגנים, מרבית הסלבס לא מודים שהם על אוזמפיק, למרות שהדיבור הוא שרבים מהם מזריקים.

    ולמה, לא להודות, בעצם? בעידן שבו לי בירן מפרסם תחתונים שמונעים זיעת ביצים(!), מה יש להסתיר בזריקות הרזיה? אולי, כמו הנטייה של נשים בנות 60 שנראות בנות 40 לומר "אני? אני פשוט מקפידה על קרם הגנה והמון מים", גם כאן מעורבת בושה. כאילו שיש משהו לא בסדר בלרצות להיראות צעירה או רזה. כאילו מאמץ מגיע אוטומטית עם פתטיות. 

    ואולי הרזיה עם אוזמפיק נחשבת פחות כי היא לא מוכיחה ש"הכל בראש" ו"כל מה שצריך זה פשוט לסתום את הפה" - היא לא הישג של כוח רצון ותעצומות נפש, אלא של תרופה. ותרופה נותנים למחלה. אוזמפיק מחזקת את הקישור הרעיל בין משקל עודף למחלה, וכל מערכת האסוציאציות הסבוכה הזאת מוסיפה לשכבת ההסתרה והבושה שגם ככה אופפת את כל נושא דימוי הגוף ומערכת היחסים שלנו עם המשקל.
  6. העשור האחרון היה דווקא די סבבה. באדי-פוזיטיב בכל מקום, דוגמניות פלאס סייז, הקרדשיאנס. כולן רצו תחת גדול, לבשו בגדי אוברסייז ועבדו על גוף חזק ושרירי ולאו דווקא רזה. אבל זה משתנה, אולי כבר שמתם לב. האינפלואנסריות חזרו להיות מאוד רזות. מאוד. גם הסלבס. האופנה חזרה להחמיא בעיקר לגבעולי אדם, וברור שיש קשר לאוזמפיק. וחבל, במיוחד אחרי כל העבודה הקשה על דימוי גוף חיובי וההשקעה בפרסומות של דאב. כי טוב שיש תרופה שיכולה לסייע לבריאותו של מי שזקוק לה, אבל אין צורך להחזיר עם הרזון גם את השנאה עצמית. את זה הזריקו לנו מספיק.