שאני אשרף

אם יש משהו שאף אישה לא רוצה לשמוע, זה שהיא דודה. "איזה דודה", "מראה דודתי", "תספורת של דודות". מילה אחת, שמש אסוציאציות מבעיתה. לקרוא לך דודה זה לקרוא לך מבוגרת, לא רלוונטית, מביכה, לא אופנתית, שיפוטית, מעצבנת, לא מושכת. זה אפילו יותר גרוע מ"גברת" שמעיד על איזושהי מכובדות, כי ב"דודה" יש גם ביקורת על האופי שלך. צליל אברהם כבר פירטה, בסרטון מוצלח במיוחד, את כל הדברים שהופכים את "דודה" לכינוי גנאי שמופנה לנשים, ובמיוחד נשים שהעזו להתבגר. עשית את הדבר הבלתי נסלח שהוא להזדקן? חבל מאוד, נגמול לך על ידי עלבון שמשליך גם על אישיותך.

ואז הגיעה דודה שרופה. עכשיו, לא ממש ברור מה מקור הביטוי הזה, ככל הנראה הוא צמח אי שם בערבות הרשת, אולי בקבוצות האמהות בפייסבוק, אולי באינסטגרם. כיום אפשר למצוא אותו בכל מקום ברשת וגם על חולצות, כוסות ושאר מרצ'נדייז, אפילו מיסמס עשה את הסיבוב שלו על הביטוי, כולל ניקוד. כולן דודה שרופה, בין אם זה לאחיין, לבן של חברה או לחיית מחמד, לכל יצור קטן שאת, ובכן, שרופה עליו.

בניגוד לדודה, "דודה שרופה" זה משהו שבחורה אומרת על עצמה, לא אחרים עליה. ונכון, היא מכילה את המילה דודה, אבל מה שמשנה את הכל זה ה"שרופה" שלצידה. או יותר נכון - שרופהההההההה. לרוב, אנחנו נפגוש אותה בסטורי או בפוסט או בתגובה והכינוי ילווה בגאווה, לא פחות. בניגוד לדודה, אף אחת לא מתביישת להיות דודה שרופה.

וזה מעניין, כי בעוד המילה דודה תשדר לכם אוטומטית דימוי מבוגר של אישה עם תספורת קיפוד אדום, שרוך משקף וטוניקה, תוסיפו את המילה שרופה וזה מיד ישתנה לצעירה אנרגטית, לבושה בטייץ וגוזייה של אלו יוגה, שמגיעה לבקר את אחייניה (או את הילדים שהיא עושה עליהם בייביסיטר, כמו שדודה לא חייבת להיות אחות של אחד ההורים, גם דודה שרופה לא) עם שקית זוהרת של גלידה גולדה והם מתנפלים עליה בחיבוקים. תמונה. תיוג. כיתוב: "שאני אשרףףףףףף".

בניגוד לדודה, לדודה שרופה אין ילדים משל עצמה. בין אם בגלל שהיא צעירה או לא רוצה או סתם לא יצא. ובכל מקרה היא לא דודה במשמעות הפוגענית, אלא דודה מעצם אהבתה העזה לילדים שהיא קשורה אליהם רגשית, ולעתים גם משפחתית. וזה נחמד, גם זה שהתלהבות מילדים נהייתה פתאום דבר עדכני ומגניב (אולי כי הוא מוגבל לשעות ספורות), וגם הדימוי החברתי החדש של דודה לא כגברת מעצבנת שיושבים איתה בליל סדר ונשמעת כמו דמות של גיתית פישר, אלא בתור הצעירה המגניבה שלוקחת אותם לסופרלנד. דודה היא מישהי שהילדים רוצים לבלות איתה, להיות כמוה, שמחכים שהיא תבוא. 

גם עדתית יש הבדל בין דודה לבין דודה שרופה. בעוד הכינוי הפוגעני הכיל קונוטציות אשכנזיות, דודה שרופה מיוחסת יותר למזרחים, אבל יכולה להיות גם אשכנזייה בלי שלאף אחד יהיה אכפת. ה"שרופה" מעדן את ה"דודה", מצעיר את הביטוי ומנקה אותו משרשרת האסוציאציות השליליות שליוו אותו. למעשה, מדובר בריקליימינג - שינוי משמעות של ביטוי פוגעני כלפי קבוצה מסוימת, בעזרת אימוץ מחדש שלו על ידי אותה הקבוצה. הנשים לקחו את ה"דודה" - כלי הנשק החברתי והממשטר שהופנה כלפי כל מי שהעזה להזדקן, וטענה אותו במשמעויות הפוכות לגמרי.

דודה הוא כינוי גנאי כי הוא מייחס לנשים תכונות מעפנות, אבל דודה שרופה היא כינוי מתוק. היא מחזירה את תפקיד המבוגר המבאס להורי הילדים והופכת לדמות חיובית בחייהם ובכלל, בעולם. אל חשש, עדיין יש מספיק עלבונות אחרים להטיח בנשים, אבל הדודה זכתה לגאולה, והיא עשתה את זה דרך הילדים. הדודה כאן, היא שרופה והיא הטיפוס הכי כיפי בסביבה.