הספקתם לטעום את סופגניית החטופים? אם לא, כנראה שכבר לא ייצא לכם. סורי, תאלצו להסתפק בדגם מופרך אחר מקולקציית 2024. סופגניות החטופים הוסרו מהמדפים בעקבות סערה שעוררו השבוע ברשת וטענות לניצול הטרגדיה הלאומית למטרות מסחריות, אבל לא נורא - עדיין אפשר לרכוש סופגניות מלחמה אחרות. נגיד, כאלו שמוקדשות לחילות צה"ל השונים - גולני, גבעתי, אפילו סופגניית פיקוד העורף, שלפי התיאור ממולאת ב"קרם מנגו מרענן". פייר? נשמע מגעיל, בניגוד למילוי "גנאש האוראו" של סופגניית השריון. סופגניית החטופים, אגב, מלבד סרט צהוב אכיל שעיטר אותה, גם מולאה בקרם שוקולד לבן שזה תמיד פוטנציאל למתיקות יתר.

כבר דיברנו על הפיכתו של סמל החטופים לאקססורי ריק, כך שהצעד הנוסף לכדי מרצ'נדייז מסוכר ב-16 שקלים היה רק עניין של זמן. אחרי הכל, ישראל של הקפיטליזם המאוחר היא ארץ אוכלת חטופיה. אבל מעבר לפגם המוסרי הברור, אי אפשר שלא לחשוד שמדובר גם בטעות שיווקית רצינית, כי מי בכלל היה רוצה לאכול סופגניית חטופים? הרי סופגניות הן אסקפיזם ושמחה וניתוק מהחיים, הן עץ האשוח המקושט שלנו. אף אחד לא רוצה אותן מחוברות למצב, אלא כפתח מילוט ממנו. מילוט קטן אומנם, לשלוש דקות שבסופן נישאר מטונפים מקרם וגנאש ואשמה וצרבת, אבל שבמהלכן לא חשבנו על כל מה שרע ועצוב וכואב. אגב, גם סופגניות חיל שריון לא מאוד עושות חשק, אבל הן לפחות לא פצע פתוח, סתם וולגריזציה משונה.

לאור המשבר השיווקי והתדמיתי, איש לא הופתע כשבעלי הקונדיטוריה החליטו להסיר מהמדפים את סופגניית המחלוקת. הם הסבירו שלא התכוונו לפגוע באיש ושכוונתם הייתה רק להעלות מודעות לנושא החטופים. וזה ביטוי מעניין, "להעלות מודעות". הוא זלג מעולמות הרשת והקמפיינים, בעיקר הבריאותיים, לנושא החטופים. אנחנו שומעים אותו לא מעט לאחרונה, בין אם אלו קמפיינים של משרדי פרסום, מודעות של אל-על, מיצגי הסברה וירטואליים ועוד, כולם "מעלים מודעות לחטופים".

"העלאת מודעות", קונוטציות מידיות: סרטן השד, אחת מתשע, אנדומטריוזיס, יום המודעות לתסמונת דאון וכדומה. האם החטופים הפכו לסיטואציה בריאותית שלא באמת פותרים אלא רק "מעלים את המודעות לגביה"? כי ככה זה מרגיש לפעמים, כאילו הם מחלה עם יום בינלאומי שמנהלות סושיאל נועצות בגאנט. אבל הם לא. הם אנשים שהמדינה הפקירה בשבי, כך שלהתייחס אליהם במונחים של "העלאת מודעות" זה קצת, ובכן, חסר מודעות.

"העלאת מודעות" גם שמה את האחריות על הכתפיים הלא נכונות. כאילו אם רק הייתה לנו קצת יותר מודעות, היה אפשר לשחרר את החטופים. לו רק היה גילוי מוקדם לחטופים, לא היינו במצב הזה היום. אבל זה לא מדויק, נכון שעוד אנשים בבגין היו עוזרים, אבל זו לא המודעות שלנו או היעדרה שבגללן החטופים בעזה כבר מעל שנה. לפי כל סקר אפשרי, רוב העם בעד עסקת חטופים. יש מודעות. המודעות כאן. היא פשוט נשארת תלויה באוויר כי היא לא מתורגמת לשום שינוי במציאות.

"העלאת מודעות" היא דבר שאמור להניע לפעולה. מעלים מודעות כדי שתלכי לעשות ממוגרפיה, משהו אמור לקרות עם המודעות הזאת. אבל מה אמורה ליצור העלאת מודעות לחטופים? מה ההצעה הקונקרטית? מה עושים רגע אחרי שעונדים את סרט החטופים? הרי הבעיה היא לא שאנחנו לא מודעים לחטופים, אלא שלא ננקטים מספיק צעדים על ידי המדינה על מנת לשחרר אותם.

בסוף זה לא עניין של מודעות, אלא של 100 אנשים שהפכו מסוגיה אנושית לסוגיה פוליטית. וכל מרצ'נדייז סופגניות שכזה רק ממשיך את החיפצון הזה. ואולי העלאת מודעות שאנחנו זקוקים לה היא נגד "העלאה למודעות" ונגד כל צורת שיח שמשתפת פעולה עם הדה-הומניזציה ההדרגתית, הדחיקה המזדחלת. זו שהופכת 100 בני אדם שיושבים בשבי, למקבילה של תסמונת נדירה שזוכרים יום אחד בשנה.