זה כמו בפרק ההוא של "מראה שחורה"
כתבת חדשות וצלם טלוויזיה בוירג'יניה נורו בשידור חי על ידי עמית לשעבר שפוטר מהתחנה, שבעצמו צילם את הרצח מנקודת המבט שלו, העלה את הסרטון לרשתות החברתיות ואז ירה בעצמו. הצלם שנרצח התארס לפני חודש למפיקת התכנית, שהייתה באותו הזמן בקונטרול וראתה אותו נרצח לנגד עיניה (באתרים השונים מספרים שבאותו הבוקר, שמלת הכלה שהזמינה הגיעה). הכתבת שנרצחה הייתה רק בת 24 וניהלה רומן עם כתב הבריאות של הערוץ. זה מקרה כל כך משוגע ולא סביר שזה היה יכול להיות פרק ב"מראה שחורה" או הפרק האבוד של "אנריל", אם לחפש מקורות עדכניים יותר, שנגנז כי הוא היה מופרך מדי והחליטו שם שיש גבול לכמה שאפשר לעבוד על הצופים. משהו שעוד שנתיים יעמוד במוקד סדרת טלוויזיה משל עצמו, או סרט, או ספיישל קריסמס של "ניוזרום" (הלוואי ומקנזי תלך).
סביר להניח שעוד פרטים על המקרה ועל היורה, שהיה בן 41 ושחור וגיי וטען לאפלייה על בסיס גזעי ומיני, יתבררו במהלך סוף השבוע. אבל כבר עכשיו ברור שאמנם צריך להיות במצב נפשי מאוד מסוים כדי להחליט לרצוח שני אנשים ולהתאבד, כזה שלרוב כולל תפיסת מציאות מעורערת ומעורפלת, אבל דווקא הבחירה לעשות את זה בשידור חי ותוך צילום עצמי של הרצח היא בחירה חדה, מודעת, מתוחכמת וקרה. בחירה שבבסיסה התפיסה שמה שמשודר ומצולם הוא המשמעותי. אמירה של איש טלוויזיה לשעבר שמודע לחוזק שלה ושרוצה לנקום במערכת מבפנים, באופן שהוא ככל הנראה החלום של כל מפיק טלוויזיה. אם סרטוני דאע"ש לוקחים השראה מ"משחקי הכס" ואפופים בדרמטיות מצועצעת, אז היורה בוירג'יניה פשוט ראה "הסמויה" ושיחק מלא "טירת הנאצים" בילדות. מישהו שאמר לעצמו "רציתם טלוויזיה? בואו, אני אראה לכם מה זה טלוויזיה".
זה היה ככה כשהגענו
ילד טיוואני הרס ציור בן 350 שנה במוזיאון, ילדה ישראלית שברה כלי זכוכית בן אלפיים שנה במוזיאון ישראל. ומה שמדהים בזה - מעבר לעובדה שילדים הולכים למוזיאונים ואיזה מוזר זה שהם לא מעבירים את אוגוסט מול הטלוויזיה, או בהשחתת רכוש ציבורי, או בשיימינג לחברים בפייסבוק עד שהם מתאבדים, או בלשלוח לבנות וואצאפים בלי סימני פיסוק כמו "היי רוצה לבוא אליי אחרי הצהרים עם שני חברים שלי ולעשות דברים מהסרט שש פעמים חחחחח" - זה שזה לא קורה לעתים קרובות יותר. כלומר, איך אף טיול משפחתי לצרפת לא הסתיים עד היום בשפם היטלר על המונה ליזה? איך בבית אנה פרנק אין אף כיתוב בטוש ירוק שבזכותו העולם כולו יזכור, יזכור ולא ישכח, שלידן וליאל היו שם? איך אף ילד לא הביט ב"דיוקן עצמי של האמן ללא זקן" ואז חרט עליו "הומו" עם מפתח? איך אף אגרטל סיני עתיק ונדיר לא נגנב עד היום מהמטרופוליטן ואותר במטבח בבית פרטי במודיעין כשכתוב עליו בלורד שחור "קפה" והוא מלא ברד-מאג מגורען? בעצם, כלי הזכוכית השבור במוזיאון הוא לא עדות לרשלנות ישראלית או חינוך מפוקפק, להיפך, הוא תזכורת לכל ההזדמנויות שבהן שמרנו על איפוק, אצילות, כבוד ועידון במפגשינו עם שרידיו השבריריים והאמנותיים של העולם.
נודניקלנד
בנקסי קרא לפארק השעשועים הקריפי שלו "דיסמלנד", כנראה בגלל ש-"הנה עוד ביקורת בשקל על תרבות הצריכה ההרסנית שתשלב קריצות פופיות זולות ותצא נגד המותגים שגונבים לנו את הנשמה, כי אני כזה אנרכיסט וסוכן של כאוס ואף אחד לא ראה אותי אבל אתם בטח יכולים לדמיין לעצמכם שיש לי קעקוע של ברקוד על העורף מרוב שאני אידיאליסט וחותר באופן כל כך שטחי ומיושן תחת התאגידים והחומרנות המערבית המנוונת שהפכה את כולנו למוצרים ואותי לבוכטו-מיליונר"- היה ארוך מדי.
ויצים
הקעקוע החדש של אייל גולן. רוב הסיכויים שיש משחה נגד זה.
חדש! אימוג'י של אצבע משולשת. עכשיו רק חסר אימוג'י "אני מחייך אבל מבפנים אני מת", אימוג'י "אני בזה לכם ובחיים לא הייתי נכנסת לחנות הזאת בלי גיפט קארד חג" ואימוג'י "אתם רואים אותי מכניסה את שאריות העוגה למקרר אבל ברגע שתלכו מפה אני אוכל את כולה סמיילי עצוב" ומבחינתי מיצינו את קשת הרגשות האנושית.