בינואר השנה נחשפה מערכת DALL-E, בינה מלאכותית של חברת OpenAI (חברה שייסד אילון מאסק שמאז כבר הספיק לעזוב אותה ולטעון שבינה מלאכותית היא אחד האיומים הגדולים על האנושות). המערכת יכולה לייצר דימוי ויזואלי בהתבסס על טקסט שאדם מזין. למשל, הטקסט "דביבון משחק טניס" שולח את הבינה המלאכותית לכל עשרות מhליוני מופעי הרשת של המילים "דביבון" ו"טניס", היא לומדת אותם ואת כל הדרכים לשלב אותם יחד וחוזרת עם דימוי ויזואלי של דביבון משחק טניס, וכל זה תוך פחות משתי דקות.

באפריל השנה נחשפה מערכת DALL-E 2, גרסה חדשה ומשופרת של התוכנה, שהגיעה גם לקהל הרחב בוורסיה משונמכת בשם DALL-E mini וזכתה להתלהבות רבה, כלומר למאות אלפי אנשים שהזינו למערכת תיאורים מתישים כמו "אסטרונאוט רוכב על סוס" ו"קערת מרק שהיא פורטל למימד אחר של אמנות דיגיטלית" והעלו את התוצאה לטוויטר. בספטמבר, ממש השבוע, כבר גילינו על חצי הונאה, חצי תיחמון וחצי פולמוס אתי שאופף תוכנה דומה. למה? כי בני אדם, נעים מאוד. אם יש משהו חדש בעולם, תסמכו על זה שקודם נתלהב ממנו, אחר כך נפחד ממנו ובסוף נלמד איך דופקים בעזרתו את המערכת.

האדם שדפק את המערכת נקרא ג'ייסון אלן, והוא זכה לאחרונה בפרס הראשון, בשווי שלוש מאות דולר, בתחרות זניחה של אמנות דיגיטלית בקולורדו. מה שהשופטים לא ידעו זה שיצירתו, בשם Théâtre D’opéra Spatial - "תאטרון אופרה בחלל" בצרפתית, נעשתה על ידי תוכנת בינה מלאכותית. התכנה נקראת Midjourney, והיא אחת ממערכות הבינה המלאכותית שהציפו את הרשת, ממש כמו גרסת ההמונים ל-DALL-E 2 שהספיקה בינתיים להפוך ל-craiyon שבה כולכם יכולים להתנסות. קדימה, קחו שתי דקות, תמציאו תיאור מתחכם ומנג'ס ותראו מה יוצא לכם.

לא שיצא לכם מי יודע מה. בטח גם אתם תודו שכמו בכל סוג של אמנות, גם פה אנחנו רואים את המוצלחים והוויראליים, אבל יש המון זבל. הרוב, בעצם, סתם בינוני או מכוער. מבחינת המשתמשים, זה קצת הפך לתחרות של מי מזין את הטקסט הכי מיוחד ומשוגע, מה שתוקע אותנו עם כל מיני - "אסטרונאוט-דביבון חולם על הכוכבים כשהיקום משתקף על הזכוכית של הקסדה שלו". אולי זאת ההוכחה לכך שהיצירתיות האנושית תמיד תמצא דרך להתבטא, ואולי כולם פשוט נורא נודניקים.

מבחינת המערכת עצמה – למרות כל ההתפעלות, קשה שלא להיזכר כל הזמן שמדובר במכונה בהתהוות, ויש לה עדיין הרבה לאן להתהוות. הסיבה שהציורים הם של חיות (מה נסגר עם הדביבונים) ואסטרונאוטים (=קסדות) היא שמרבית התוכנות שפתוחות לכלל המשתמשים לא ממש מסתדרות עם פרצופים אנושיים, הכל יוצא תמיד קצת מפחיד. לא ממש אנושי אלא ליד, מה שמזכיר את "המאוים" של פרויד – משהו מוכר אבל זר שמעורר אי נוחות. תוסיפו לכך את הטענות כלפי הטיה גזענית וסקסיסטית של המערכות – כשהיא צריכה ליצור בני אדם הם לרוב יהיו לבנים, דיילות תמיד יהיו נשים, רופאים יהיו גברים – וכולנו נסכים שיש עוד דרך לעשות. ההטיות האלו הגיוניות, כמובן, הן לא נובעות מהמכונות עצמן אלא ממבחר התמונות ברשת. אנשים הם גזענים, מכונות לא.

נחזור לזכייתו של אלן בתחרות התמונה הדיגיטלית שהפכה לשערוריית רשת קטנה. אפשר להבין למה – התחרות הייתה של אמנות דיגיטלית וניגשו אליה אמנים ויצירותיהם. אלן, שעובד בחברת משחקים, השתמש בתוכנת הבינה המלאכותית, הזין לתוכה תיאור והיא זו שיצרה את התמונה. הוא טוען שהעבודה דווקא הייתה קשה, כי לקח לו זמן להגיע לתיאור שסיפק את הדימוי הוuיזואלי שבו חשק. ועדיין, טענו המתנגדים - הוא לא זה שיצר אותו, הוא זה שתמלל אותו למכונה שיצרה אותו. כלומר, אם זו הייתה תחרות אפיית עוגות, אז הוא יטען שהוא זה שבחר את כל החומרים, סדר הוספתם ומידת האפייה ונתן למכונה רק לערבב, והמקטרגים יטענו שהוא הלך לקונדיטוריה וביקש עוגת גזר.

אלן לא מתנצל על השימוש בתוכנה, מבחינתו הכל חוקי והוא זה שיצר את היצירה כי הוא ההוגה שלה. גם השופטים בתחרות מסרבים להתרגש - אמנם לא היה להם מושג שהתוכנה שבה השתמש היא של בינה מלאכותית, אבל מבחינתם בינה מלאכותית יכולה להיות עוד כלי בארגז הכלים של אמנים, יחד עם כן ציור ופוטושופ, נגיד. ובכלל, מדובר בתחרות של 300 דולר במתנ"ס בקולורדו, הניחו להם. 

המכונה לא תתעסק בנו, אלא בעצמה

באופן טבעי, הרשת מלאה בדיונים וקינות על מות האמנות והאמן, פובליציזם היסטרי על איך המכונות המרושעות באות להחליף את היוצרים. כל מה שצייר מהולל ישקיע בו את נשמתו, הבינה המלאכותית תוכל לעשות תוך שתי דקות או פחות. ולא רק ציירים, אגב, יש כבר בינות מלאכותיות של פיסול, של מוזיקה ושל כתיבה. בעוד לא הרבה שנים בינות מלאכותיות אולי יכתבו את הספרים שנקרא, הסדרות שנצפה בהן והמוזיקה שנשמע. גם את טורי סוף השבוע, כן, אבל בשביל מה להן.

איזו תפנית בלתי צפויה. תמיד חשבנו שהמכונות כאן בשביל העבודות הטכניות, פסי הייצור הפשוטים, לחבר פקקים לשפופרות משחות שיניים. שכל מה שדורש יצירתיות או מה שאנחנו מכנים "נשמה", כל מה שהתרגלנו לחשוב עליו כעל ניצוץ אנושי, תמיד יישאר בבעלות בני האדם. את זה, הרי, המכונות לא יצליחו לחקות. ובכן, עוד רגע בינה מלאכותית זוכה בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ", אז כנראה שאת כולם אפשר להחליף. 

ואולי, פשוט, הערכנו קצת יותר מדי את "הניצוץ" האמנותי האנושי, את אותה נשמה מהוללת, שעדיין תישאר ברעיונאות, רק לא בביצוע עצמו. כלומר, בניסוח המילולי שיזינו למערכת שתיצור את היצירה - עד שגם את זה הבינה המלאכותית תלמד לעשות בעצמה.

לפחות אפשר להתנחם בכך שהעתיד הדיסטופי שדמיינו לעצמנו באינספור סרטי "שליחות קטלנית" ויצירות מד"ב, שכלל מכונות שמפתחות תודעה ומיד מגיעות למסקנה שהן חייבות להשמיד את בני האדם, כרגע בכלל לא על הפרק. מסתמן שהמכונה הראשונה שתפתח תודעה לא תתעסק בנו, אלא בעצמה. היא לא תתעניין בהשמדה, אלא תשאף למימוש עצמי. כמה אנושי מצידה.