מבחן המרשמלו הופרך. בערך. גם ניסוי הכלא של סטנפורד. אולי גם ניסויי החשמל של מילגרם. את חלקכם אולי זה לא מסעיר, לפחות לא יחסית לכל מה שנע על הסקאלה שבין גילוי כדור ארץ תאום לבין יובל המבולבל נותן באף (ו/או גונן שגב מרגל), אבל יש שכבה שלמה של אנשים (שכבה דקה, ועדיין), שכל הנושא שומט את הקרקע מתחת לרגליהם. כן, אני מתכוונת אליכם בוגרי מבוא לפסיכולוגיה (א' + ב') שפרשו באמצע התואר, שסמול הטוק המסיבות שלהם מבוסס כולו על שני סמסטרים ומדי פעם הם עדיין קוראים מאמרים באטלנטיק כדי להרגיש בגבוה.
מבחן המרשמלו הוא ניסוי פסיכולוגי אכזרי שנערך על ילדים בשנות השישים (ומאז שוחזר באין ספור סרטוני וידאו). נאמלק: הניחו מרשמלו מול ילד או ילדה. לפני שהם אוכלים את המרשמלו אמרו להם שאם הם ימתינו רבע שעה בלי לאכול את המרשמלו, הם יקבלו עוד אחד. מה הילדים יבחרו, לאכול מידית מרשמלו אחד או להמתין חמש עשרה דקות ולאכול שניים? החוקרים עקבו אחרי הילדים בשנים שאחרי וגילו שאלו שהתאפקו עד המרשמלו השני הצליחו יותר בלימודים, וכך גיבשו מסקנות על הקשר בין דחיית סיפורים לבין הצלחה בחיים.
לא מזמן המחקר נערך שוב, הפעם עם יותר ילדים (המחקר המקורי נערך על תשעים ילדים, החדש על תשע מאות) ועל מגוון גדול יותר של אוכלוסיות. ומה גילו? שהילדים שיכולים לדחות סיפורים מגיעים מרקע עשיר יותר. כי הם יודעים שיהיה להם אחר כך, כי הם רגילים לשפע, כי כשגם ככה יש לך הכל אתה לא נלחץ מזה שמישהו ייקח לך מרשמלו. לעומת זאת, עבור ילדים עניים, מרשמלו שני נראה לא רלבנטי אם יכול להיות שהראשון יילקח מהם ברבע שעה שבה יצטרכו להמתין. אז זה לא שילדים שיודעים לדחות סיפוקים מצליחים יותר בחיים, אלא ילדים עשירים מצליחים יותר בחיים. וזה בגלל שהם עשירים - יש להם כסף וקשרים וירושות והם נולדו להצלחה - לא בגלל יכולת דחיית הסיפוקים. הקשר הסיבתי בין דחיית סיפוקים להצלחה בחיים אינו מדויק, יש משתנה שלישי שהוא רקע סוציואקונומי.
הנה אחד הסרטונים שנעשו בהשראת הניסוי:
אגב, מבחן המרשמלו המקורי נערך באוניברסיטת סטנפורד, בערך עשור לפני שנערך שם ניסוי מדובר וקצת פחות אכזרי ממנו – ניסוי הכלא של זימברדו. כן, גם אותו אתם זוכרים. סטודנטים בסטנפורד חולקו לאסירים וסוהרים, הניסוי הופסק אחרי שישה ימים אחרי שהסוהרים הפכו למפלצות סדיסטיות והאסירים גילו סימני מצוקה נפשית. הניסוי נתפס כהמחשה לאכזריות שבה עשויים לנקוט אנשים שמקבלים לידיהם כח. בניגוד לניסוי המרשמלו, ניסוי הכלא לא שוחזר מאז כי הוא הוכרז כלא אתי, אבל תלמידי פסיכולוגיה בתיכונים וגם באוניברסיטאות לומדים אותו עד היום תוך כדי קינות חרישיות על טבע האדם. אבל מנבירה במסמכים וראיונות עם נסיינים שהשתתפו בו, התברר שגם הוא לא ממש מדויק, חלקים ממנו אפילו מזויפים. התברר שהסוהרים לא התאכזרו לאסירים (רק) כחלק מהנטייה האנושית לנצל לרעה כח, אלא כי הם תודרכו לכך על ידי מפקחי הניסוי. הרגע המשמעותי ביותר בניסוי היה התמוטטות עצבים של אחד האסירים וזו, מתברר, זויפה לגמרי. הבחור רצה להשתחרר כדי ללכת ללמוד למבחן. כיום, יש כאלה שטוענים שניסוי הכלא של סטנפורד היה יותר חוג דרמה מאשר ניסוי מדעי ויש קריאה להוריד אותו מספרי הלימוד.
אבל שלא תחשבו שכל הצרות קורות רק בסטנפורד. ניסוי החישמולים של סטנלי מילגרם, פרופסור מייל, ניסה לבחון ציות לסמכות. או – האם אנשים יתנו שוקים חשמליים מכאיבים לאנשים אחרים, רק כי אוטוריטה סמכותית פוקדת עליהם לעשות זאת? לפי הניסוי התשובה היא כן, אבל לפי מחקרים אחרונים המעורבים במחקר הודרכו לספק את התוצאות הנחשקות.
ניסוי הכלא:
מסתבר שרוב המחקרים ש"גדלנו עליהם", אם אפשר להגדיר כך אפיזודה אקדמית כושלת, לא מאוד מדויקים וכיום גם נחשבים למיושנים. הם היסטוריה, לא פסיכולוגיה, בטח שלא מדע. ולא רק הם, ניסו לשחזר מאה מחקרים בפסיכולוגיה, 64% מהם כשלו. זה מלא. ולמה לא מצליחים לשחזר אותם? כי מראש הם היו בעייתיים: בחלקם פורסמו תוצאות חלקיות, כלומר רק אלו שהתאימו לחוקרים. בחלקם עצרו את איסוף המידע כשהחוקרים הגיעו למסקנות שמתאימות להם ובחלקם נעשו מניפולציות סטטיסטיות. התוצאה היא שהמחקרים האלה לא עומדים במבחן השחזור. זה לא אומר שכל מה שלימדו אתכם במדעי החברה ובפסיכולוגיה לא נכון, אבל יכול להיות שניסויי החשמל של מילגרם והכלא של זימברדו מלמדים, היום, בעיקר על הפסיכולוגיה של מילגרם וזימברדו. שזה גם מעניין.
האם זה אומר שעלינו להשליך לפח את כל המחקרים בפסיכולוגיה? לא באמת, עדיין אפשר להבין מהם לא מעט. מבחן המרשמלו הישן הוא העולם של פעם. החלום האמריקאי. משמעת, דחיית סיפוקים, הצלחה בחיים - הכל תלוי בך. תעבוד תצליח. מבחן המרשמלו החדש מסתדר יותר עם הגישה הקיימת, עם ראייה יותר סביבתית, אולי גם קצת מייאשת – המעמד שנולדת אליו הוא זה שתישאר בו, זה לא באמת תלוי בכישורים שלך כי מוביליות חברתית היא נדירה עד לא קיימת ולכן חינוך לדחיית סיפוקים לא באמת יקדם את ילדיכם בחיים.
גם יתר המחקרים מעידים יותר על רוח התקופה מאשר על נפש האדם. ניסויי הכלא והחשמל הם פסיכולוגיית פוסט מלחמת העולם השנייה קלאסית, הם ניסו להבין איך אנשים רגילים הפכו לנאצים וידעו בדיוק אילו תוצאות הם רוצים להשיג. לא ישחזרו אותם היום, אבל מעניין אלו תוצאות היו מתגלות בניסויי מילגרם וזימברדו על אנשים שגדלו על מילגרם וזימברדו ועל סרטים כמו "הנחשול" ו"משחקי הרעב".
זה לא אומר שיכולת דחיית סיפוקים היא לא חשובה, זה גם לא אומר שאביוז של כח הוא לא נטייה אנושית, אבל זה כן אומר שכשאנחנו מחפשים תוצאה מסוימת במחקר סביר להניח שנמצא אותה, ואולי גם שפסיכולוגיה היא דבר דינמי. הנפש שלנו משתנה בהתאם למקומות, תקופות וגילאים, מסקנות גורפות לגביה תמיד עדיף שיהיו זהירות, שחזורי ניסויים שנועדו למדוד ולקבע אותה נידונו, במקרים רבים, לכישלון. מצד אחד זה מבאס, הרי המוח שלנו אוהב לקטלג ולמיין, אנחנו מחפשים תכונות גורפות ומשפטים שמתחילים ב"בני אדם הם...". זה נותן לנו ביטחון ואשליה של הבנת הנפש האנושית במלואה. מצד שני, זה נהדר. כיף לדעת שבני אדם פחות צפויים משחשבנו ושחריגה מתבניות היא לא כזאת נדירה. אנחנו כבר לא מצפים מהאנושות ליותר מדי, אבל תמיד משמח ומעורר תקווה לגלות חוסר עקביות עקבי, חוסר ציות חיצוני ופנימי ואכילה מידית, שמחה ונטולת איפוק, של כל מרשמלו שיונח בפנינו.